רצח את גרושתו ודרש את כספי ביטוח החיים
אדם הסובל מסכיזופרניה רצח את אשתו, ולא הועמד לדין בגלל מחלתו. מה שלא מנע ממנו לדרוש את כספי ביטוח החיים מהפוליסה שלה. בית המשפט דחה את הבקשה
בעקבות תביעה שהגיש גבר לקבלת כספי פוליסת הביטוח של אשתו המנוחה, נדרש בית המשפט להכריע בשאלה המוסרית הישנה "הרצחת וגם וירשת?", שכן הגבר, הסובל מסכיזופרניה, הרג את אשתו "בהוראת מלאך".
הגבר, שאושפז פעמיים בבית חולים לחולי נפש ואובחן כסובל מסכיזופרניה (שסעת), העיד במהלך האשפוז הראשון כי הוא חווה התגלות של מלאך - שפקד עליו פקודות להן לא יכל לסרב.
בעקבות המחלה הקשה, רעייתו ביקשה להביא את היחסים לסיומם, ובני הזוג התגרשו. אלא שלמרבה הצער, במסגרת הסכם הגירושין לא הסדירו את עניין פוליסות הביטוח שלהם. וכך נותר הגבר מוטב בפוליסת ביטוח החיים של האישה, יחד עם שני ילדיהם.
מספר חודשים לאחר מכן, הרג את גרושתו. לטענתו, המלאך נגלה אליו בשנית ופקד עליו להרוג אותה, שכן הגיעה העת שהיא תתייחד עם אמה המנוחה. בעקבות המקרה הועמד לדין פלילי, אך בית המשפט הכריע שהוא אינו כשיר לעמוד לדין. הגבר אושפז בבית חולים פסיכיאטרי ומונו לו אפוטרופוסים, בהם הקרן לטיפול בחסויים.
לאחר שילדיו זכו לקבל את חלקם בפוליסת הביטוח של אמם, נזכר הגבר בקיומה. הוא פנה לחברת הביטוח מגדל כדי לקבל נתח מהשלל. משפניותיו לחברה לא נענו, הוא הגיש תביעה נגדה ונגד הקרן לטיפול בחסויים, לבית משפט השלום בתל-אביב.
לטענתו, מגדל העלימה ממנו את דבר קיומה של הפוליסה, ובשל התנהלותה חלפה כבר תקופת ההתיישנות. הוא הוסיף כי אם ייקבע שתביעתו כלפי מגדל התיישנה, יש לראות את הקרן לטיפול בחסויים כאחראית לכך - מאחר שזו נמנעה מלברר אודות קיומה של הפוליסה, ולא עשתה דבר על מנת לדרוש ממגדל את התשלומים.
התובע ציין כי לא הרג את אשתו במתכוון, וכי מחלת הנפש השתלטה עליו. לכן ביקש מבית המשפט להתייחס למקרה כתאונה.
לעומתו, חברת הביטוח מגדל טענה כי התובע היה מודע היטב לפוליסת ביטוח החיים של המנוחה, שכן השניים ערכו אותה יחד. לכן יש לדחות את תביעתו בשל התיישנותה. הקרן לטיפול בחסויים השיבה לתביעה כי אמנם ידעה שהתובע היה מוטב בפוליסה של אשתו, אך מכיוון שהסיקה כי אין לו סיכוי בתביעה, לא פעלה בנדון.
הנתבעות הוסיפו כי הגבר לא יכול ליהנות מפוליסת הביטוח של המנוחה, אותה הרג אותה במתכוון ממניעי בצע כסף. לא ייתכן שחוטא יצא נשכר, טענו.
הרצחת וגם ירשת?
השופטת יעל הניג דחתה את התביעה. באשר למגדל, נקבע כי החברה אמנם הסתירה את הפוליסה מהתובע שלא כדין, אך לא ניתן לקבל את התביעה נגדה. זאת משום שהתיישנה כבר בשנת 2003.
בקשר לקרן הטיפול בחסויים, השופטת פסקה כי אסור היה לה לקבל את ההחלטה שלא להגיש את תביעת הביטוח על דעת עצמה בלבד. עם זאת אין כל עילה נגד הקרן, בגלל ההתיישנות ולאור המסקנה כי אין מנוס מלשלול את זכותו של התובע בכספי הפוליסה, בהם "זכה" משום שהרג את אשתו - המבוטחת.
השופטת הסבירה, כי לפי חוק הירושה, מי שהורשע בפלילים על שגרם במתכוון למותו של המוריש, פסול מלרשת אותו. לדבריה, יש להתייחס באותה דרך גם למוטב חולה נפש שהרג את המבוטח. זאת, גם אם עשה זאת ב"הוראת מלאך" ולא היה מסוגל להבין את הפסול במעשיו.
לסיום, התובע חויב לשלם לקרן ולמגדל תשלומים בעבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. ובסך הכל, ישלם להן 13 אלף שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
