לא על הטיפ לבדו: מלצריות תבעו ש' מינימום
מגמה מעניינת במשפט הישראלי: שופטים פוסקים פיצויים למלצרים ומלצריות שלא קיבלו שכר מינימום כחוק, אפילו אם השתכרו מטיפים. עו"ד אברהם חדידה: המלצרים נרמסים ברגל גסה על-ידי בעלי המסעדות
שתי מלצריות בשתי מסעדות שונות, ששכרן שולם מהטיפים בלבד ולא קיבלו תנאים סוציאליים כחוק, הגישו תביעות נפרדות נגד המעסיק בגין הפרת זכויות. שופטי בית הדין לעבודה, שמציגים בשנים האחרונות מגמה אחידה בנושא, קיבלו את התביעות ופסקו להן פיצויים.
מלצרית במסעדת "דרבי דג" בתל-אביב עבדה במשך כ-3.5 שנים במקום, עד שפוטרה לאחר סכסוך עם אחד ממנהלי המשמרת. היא עבדה 6-5 משמרות בשבוע לערך, כולל בימי שישי ושבת, כל משמרת באורך שש שעות.
המלצריות לא קיבלו שכר מינימום וזכויות נוספות, תבעו - וזכו(צילום: shutterstock)
לאחר פיטוריה, הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. לטענתה, היא לא קיבלה שכר בסיס אלא רק "טיפים", מהם נדרשה להפריש 5% למסעדה ו-5% לעובדי הבר. כמו כן, מעולם לא הושלם לה שכר מינימום ולא הופרשו עבורה תשלומי חובה, כמו פנסיה ודמי הבראה.
בעלי המסעדה טענו כי התביעה היא ניסיון חסר תום לב לקבל כספים שאינם מגיעים לה. התובעת השתכרה הרבה מעבר לשכר המינימום, כאשר ברוב המקרים עמד שכרה על בין 50 ל-60 שקל לשעה. עוד טענו כי בתלושי השכר של המלצרית אמנם נכתב כי קיבלה שכר מינימום, אך זהו רק חלק קטן משכרה האמיתי.
השופטת שרה מאירי קבעה כי אין מחלוקת שהתובעת הייתה מודעת לתנאי העסקתה מהיום הראשון, ונראה כי לא רק שלא נעשקה אלא שהתנאים התאימו לצרכיה - שכן אפשרו לה לממן את הוצאותיה.
עם זאת, השופטת קבעה כי מסעדת דרבי דג אכן לא שילמה את הזכויות הסוציאליות להן זכאית העובדת, ומשכך חייבה את המסעדה לשלם פידיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות פנסיה ודמי חגים. ובסך הכל תפצה את התובעת ב-12 אלף שקל, שחושבו לפי הנחת שכר ממוצעת ושרירותית של 28 שקל לשעה - בהיעדר אסמכתא לממוצע השעתי האמיתי של התובעת. בנוסף המסעדה תשלם הוצאות משפט של 1,000 שקל.
בלונדון כמו בדרבי
גם במסעדת "לונדון" בתל-אביב, עבדה מלצרית במשך שלוש שנים. לטענתה פוטרה בבושת פנים על-ידי אחד המנהלים, שסבר כי התרשלה בטיפול בזוג סועדים.
גם כאן הוגשה התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, והתובעת ביקשה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מינימום ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לטענתה היא השתכרה מהטיפים בלבד, והמעסיקים לא שילמו לה שכר בסיס כלשהו או השלמה לשכר המינימום. עוד הוסיפה כי בתלושי השכר הופיעו סכומים שונים ממה שקיבלה בפועל.
לדברי מנהל המסעדה, בסוף כל משמרת קיבל כל מלצר 10% מדמי השירות - לאחר ניכוי מע"מ. אם הסכום שיצא היה נמוך משכר המינימום, העובד קיבל השלמה. עוד הסביר כי נדיר שמלצר לא מגיע לשכר מינימום, ואם זה קורה - לדבריו המלצר לא מתאים לעבודה. במסעדה טענו גם כי לא יתכן שעובד שאינו מקבל את השכר המגיע לו, לא יתלונן מיד. התובעת לא עשתה זאת - ובכך הסכימה לתנאי העבודה.
השופט אורן שגב קיבל את התביעה, תוך שהוא מזכיר כי חוק שכר מינימום הוא חוק קוגנטי (מחייב), שהמעסיקים אינם רשאים לחרוג מהוראותיו. אפילו אם עובדיהם בעצמם מוכנים לוותר על הזכויות.
על פי תשובת מסעדת לונדון, השופט פסק כי שכר המלצרים אכן נגזר אך ורק מדמי השרות. אלא שכספים אלה לא נחשבים כחלק משכר העבודה, משום שלא נרשמו ועברו דרך הקופה של המסעדה.
לסיכום השופט פסק למלצרית פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת הפרשי שכר ופיצויי פיטורים שלא כדין. בסך הכל היא תקבל כ-23 אלף שקל. בנוסף תקבל מהמסעדה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקל.
פרשנות: "עובדים שלא עולים דבר למעסיק"
המלצתי לעובדים במלצרות: לא להשלים עם פגיעה קשה ומתמשכת בתנאי עבודתם. אלו פסקי דין חשובים, שבאים לפתור מצב לא שיוויוני בעבור מגזר שלם ומופלה.
ברגע שהשכר מתקבל מטיפים, נוצר מצב של עובדים שבעצם לא עולים דבר למעסיק. המלצרים על פי רוב נרמסים ברגל גסה על-ידי בעלי המסעדות, שנסמכים על כך שהם עובדים חלשים, בדרך-כלל זמניים, ואין להם מוטיבציה יתרה לעמוד על זכויותיהם.
- פסה"ד נגד מסעדת דרבי דג | פסה"ד נגד מסעדת לונדון
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אברהם חדידה
עוסק בדיני עבודה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
