עתרו למקלט: חשש שבתנו תעבור מילת נשים
זוג פליטים מחוף השנהב פנו לבית המשפט, בעקבות דחיית בקשתם למקלט מדיני בישראל. לטענתם, הם מפחדים לחזור לארצם בשל החשש שבתם תאלץ לעבור מילת נשים
בני זוג מחוף השנהב נכנסו לישראל בנפרד בשנים 1994 ו-1995. מיד עם כניסתם ארצה, פנה כל אחד מהם לנציבות האו"ם בכדי שזו תכיר במעמדם כפליטים.
השניים טענו כי הם זקוקים להגנה, היות והמציאות המלחמתית בארצם אינה מאפשרת להם לשוב אליה. בנוסף הם נתונים לרדיפה בשל מוצאם האתני.
למרבה אכזבתם, נציבות האו"ם סברה כי בני הזוג לא הצליחו להוכיח פחד מבוסס מפני רדיפה בארץ מוצאם, ודחתה את הבקשות. למרות זאת, המשיכו לשהות בישראל, לנוכח מדיניות "אי-ההרחקה" שנהגה המדינה באותה עת ביחס לנתיני חוף השנהב, ולפיה שוהים בלתי חוקיים לא גורשו מהארץ.
לאחר שהטיפול בבני הזוג עבר למשרד הפנים, הם הגישו בקשות לעיון מחדש בעניינם. אלא שגם כאן בקשותיהם נדחו. הפעם מהסיבה כי לא סופק למשרד הפנים מידע חדש שעשוי לשנות את ההחלטה מקורית.
במאי 2012, כשבתם הבכורה הגיעה לגיל 6 (גיל מילת הנשים בחוף השנהב), פנו בפעם השלישית למשרד הפנים. הם ציינו כי הנסיבות השתנו, שכן אם יאולצו לשוב לארצם, תערך לבתם מילת נשים. הם הדגישו כי באותה עת הסתיימה ההגנה הזמנית שניתנה לנתיני חוף השנהב, ולכן תם אישור השהייה שלהם. משנדחו בני הזוג בשלישית, הם עתרו לביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל-אביב.
לטענתם, משרד הפנים כלל לא בחן את הטענה בדבר מילת נשים, למרות שבתם עומדת מול סכנה ממשית של הטלת מום אכזרי ובלתי הפיך. הם סיכמו את טענותיהם בכך שסירוב משרד הפנים לבקשתם מנוגד לחוק, שרירותי ובלתי סביר בעליל, ואף נוגד אמנות בינלאומיות בנוגע למעמדם של פליטים.
משרד הפנים השיב כי הגעת בתם של המבקשים לגיל מילה, אינה מהווה שינוי נסיבות אמיתי. זאת משום שהם יכלו לצפות את התרחשותו. לטענת המשרד, לא נפל כל פגם בדחיית הבקשה, והיא ניתנה בסמכות ותוך שקילת כל העובדות והנתונים הרלוונטיים.
הבקשה נדחתה ללא בדיקה
השופטת צילה צפת פסקה כי דחיית בקשת העותרים על הסף, ללא בדיקה מעמיקה, אינה יכולה להישאר כפי שהיא. היא הוסיפה כי החלטת הדחייה אינה מבוססת, וכי היא חסרה תשתית עובדתית רלוונטית. לפיכך, קבעה שההחלטה בלתי סבירה.
השופטת הוסיפה כי העובדה שהעותרים הגישו מספר בקשות לרשויות השונות, לא צריכה להפריע לדיון בבקשה חדשה בעניינם. במיוחד לאור ביטול ההגנה הקולקטיבית שהוענקה לנתיני חוף השנהב.
לדבריה, בקשתם האחרונה של השניים מבססת עילת פליטות שונה בתכלית מאלו שהוגשו עד כה. לכן, ונוכח חובתו של משרד הפנים להקפיד על שמירת זכויות מבקשי המקלט, היה עליו לבחון את הבקשה לגופה.
לסיכום, השופטת קיבלה את העתירה והורתה למשרד הפנים לדון בבקשת בני הזוג מחדש ולעומק. לא נפסקו הוצאות.
קביעה ראויה של ביהמ"ש
עו"ד מעין נוסל, העוסקת בזכויות אדם, מברכת על קביעת בית המשפט, לפיה משרד הפנים חויב לשקול את הבקשה מחדש. לדבריה רבים ממבקשי המקלט, נתיני חוף השנהב, לא הגישו בקשות מקלט לאור ההגנה הקבוצתית שניתנה להם בשעתו. רבים מהם לא ידעו מה היקף ההגנה ולמשך כמה זמן היא תימשך, ולפיכך לא מצאו לנכון (אולי בהיעדר יעוץ משפטי מתאים) להגיש בקשות מקלט פרטניות.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
