האורות נדלקים: עונת הפוטבול נפתחת
עם זכרונות מהסופרבול הנפלא, בו בולטימור ניצחה את סן-פרנסיקו אחרי הפסקת חשמל, עונה חדשה יוצאת לדרך ב-NFL. כוחות צעירים וחדשים מכוונים אל התואר, לצד הקבוצות החזקות המסורתיות. מי יניף את הגביע בניו-ג'רזי? הכל פתוח
העונה שעברה ב-NFL הסתיימה כמעט כרגיל - עם אלופה שקשה להאמין שמישהו הימר עליה בתחילת הדרך, ובטח לא בשלבים המתקדמים של העונה הסדירה כאשר נראתה מעורערת. אבל בולטימור רייבנס הלכו עד הסוף עם הניצחון על סן פרנסיסקו פורטי ניינרס, והורידו את סימן השאלה מג'ו פלאקו.
שנה טובה ומתוקה מ-ynet ספורט:
- לגזור ולשמור / התמונות שעשו לנו את השנה
- שולחן החג של הכדורגל הישראלי
- שנהיה לראש: ראיון מיוחד עם בוריס גלפנד
ועכשיו אנחנו מוכנים לעוד עונה סוערת. הלילה (בין חמישי לשישי) הטירוף יתחיל עם משחק מחשמל (ולא הייתה בכך שום כוונה לאזכר את הפסקת החשמל המפורסמת מהסופרבול), כשהאלופה תצא לפגוש את פייטון מאנינג ודנבר. אבל זו רק יריית פתיחה לתקופה מרתקת בה קבוצות רבות שואפות לחילופי משמרות וזינוק לצמרת.
אז לפני שאנחנו מדברים על הכוחות הוותיקים של הליגה, כדאי להעיף מבט על הקבוצות הצעירות שרוצות לעשות קפיצה. אולי אחת מהן תהיה זו שתחגוג בסיום השנה בניו-ג'רזי.
ילדים זה שמחה
המילה "overhyped" חוזרת בכמה צורות כשמדברים על סיאטל סיהוקס. בתרגום לעברית מדוברת זה יכול להתפרש כ"עפים עליה יותר מדי". וזה הוויכוח בארה"ב: רבים מאמינים שמה שהתחיל בעונה שעברה אמור להתפוצץ השנה, אבל ישנם לא מעטים שחושבים שסיאטל עדיין לא מוכנה.
במשחקי ההכנה הסיהוקס נראו נפלא, אבל זה לא אומר עדיין כלום. יש אלמנטים שאי אפשר לקחת מהם - הקוורטרבק ראסל ווילסון פנטסטי ורק ישתפר העונה, ההגנה מדהימה ומרשון לינץ' אכזרי, אבל הקבוצה עדיין צריכה להתמודד עם סן-פרנסיסקו על הבכורה ב-NFC מערב, ועוד לא הוכיחה אחרי עונת הפריצה שהיא יציבה מספיק. המאבק על המקום הראשון בבית הזה יהיה אדיר.
וושינגטון רדסקינס מקווה שהברך של רוברט גריפין השלישי תהיה במצב תקין. הוא עשה דברים שאי אפשר להאמין להם בעונה שעברה, אבל הפציעה הקשה בסופה הביאה להכנה לקויה, ורק אתמול הוכרע שיפתח במשחק הראשון מול פילדלפיה. עוד לא ברור עד כמה יהיה עצמו בשלבים הראשונים.
אבל זה עוול לשכוח שלרדסקינס יש עוד המון דברים להציע, ובמיוחד שחקן נוסף שנתן עונת רוקי מהממת ונשאר שלא בצדק בצילו של RG3, הראנינג-בק אלפרד מוריס שהפך במהירות לאחד הטובים בליגה. לא בטוח שזה מספיק לאליפות, אבל וושינגטון תעשה השנה עוד קפיצה.
מעבר לעומק, לקרוליינה פנת'רס יש בעיה ניכרת בכך שתיאלץ לירוק דם ב-NFC דרום בקרבות מול אטלנטה, ניו-אורלינס ואפילו טמפה ביי של דאג מרטין הענק (שכמובן לא יספיק כדי להפוך את הבאקנירס לקבוצה).
הבנייה סביב קאם ניוטון, קוורטרבק ילד שרק צובר עוצמה, לא הייתה מספיק טובה. ניוטון לבדו טוב דיו כדי לסחוב קבוצה למרחקים, אבל הפנת'רס עוד לא הגיעו לנקודה בה הם יכולים לדמיין. אולי אפילו לא על פלייאוף.
וזה שונה לגמרי במקרה של אינדיאנפוליס קולטס. הקבוצה הפגינה חוסן אדיר בכך שהצליחה מאוד דווקא בעונה כל כך טראומטית, במהלכה המאמן צ'אק פגאנו התמודד עם מחלת הסרטן ואנדרו לאק נכנס לנעליו של מאנינג.
עכשיו הקולטס מוכנים לזינוק. לאק הוכיח במאה אחוז שהיה ראוי להיבחר ראשון בדראפט, ועם ניסיון של שנה, מפחיד מה הוא יכול לעשות להגנות העונה. יש מסביבו קבוצה איכותית מאוד, שאף אחד לא ימעיט בערכה.
מועדון הגדולות
בולטימור הגיעה לשיא עם הזכייה בסופרבול. זו הייתה התוצאה של בנייה מוקפדת, טיפוח קוורטרבק עד שהתפרץ, הקמת הגנה אימתנית ומנטליות חזקה.
ההגנה תהיה מה שתכריע גם השנה. לפלאקו יש לצדו שני סופרסטארים צעירים שרק מתפתחים מדי שנה, ריי רייס וטורי סמית', ובולטימור יכולה להיראות נהדר באספקט הזה - אבל הבעיה שלה היא הפרישה של ריי לואיס והעזיבה של אד ריד, שני מנהיגי ההגנה. אי אפשר לזלזל בזה. כשלואיס היה פצוע, הרייבנס נראו מבולבלים. אם תהיה שם יציבות, בולטימור שוב תדבר חזק.
סן-פרנסיסקו מצאה את הניצוץ שהיה חסר לה שנים כאשר קולין קפרניק החליף את אלכס סמית' בעמדת הקוורטרבק. פתאום ההגנה והכישרון שתמיד היו שם קיבלו את התוספת ההכרחית. בולטימור הייתה מוכנה יותר, ולכן הניינרס הפסידו את הסופרבול, אבל הם יכולים לחזור לשם שוב. בשיאו, כפי שלמדה גרין-ביי בפלייאוף, קפרניק הוא שחקן שאין מהלך הגנתי שיכול למנוע ממנו הצלחה. הוא שיפר בצורה ניכרת את המסירה, ומפחיד ממש כשהוא רץ.
עכשיו רק צריך לראות לאן זה מתקדם מכאן. האופציות עבור הניינרס הן קפיצת מדרגה עצומה, או הישארות באותו הדרג - מה שלא רע בהכרח. כל דבר שיקרה לה השנה הכרחי מבחינתה בשביל למידה וצבירת ניסיון לקראת הדבר האמיתי.
ואם כבר גרין-ביי, הפקרס יודעים תמיד להתאים את עצמם כדי להישאר בטופ. רק תראו כמה שחקנים חשובים לצד ארון רוג'רס עדיין צעירים, טריים או פשוט בכושר מעולה - רנדל קוב, ג'רמייקל פינלי, ג'ורדי נלסון, וזה רק חלק מהרשימה.
כל מה שהפקרס צריכים לעשות כדי להצליח הוא להיות עצמם. וזה אומר התקפה בקצב חולני. ומה עוד? אה כן - לשכוח את הנפילות הבלתי מוסברות שתמיד נוחתות עליהם ברגעי האמת.
מאמן ניו-אורלינס שון פייטון חזר מההשעיה, וקבוצת ההתקפה המוכשרת ביותר על הנייר שיש בליגה מוכנה להסתער מחדש. לדרו בריז יש שפע לא נורמלי של אופציות, ואחרי שפרשת "באונטי-גייט" שככה, נראה שלסיינטס תהיה מוטיבציה מחודשת.
דנבר ברונקוס שוב חולמים רחוק, בזכות פייטון מאנינג. הוא קיבל חיזוק איכותי במיוחד כשווס וולקר הגיע מניו-אינגלנד בשביל לתפוס את המסירות שלו. הבעיה של דנבר? הפנים של ההגנה, וון מילר, מושעה מששת המשחקים הראשונים בגלל שימוש בסמים. זה עלול לעלות לה בכמה ניצחונות חשובים.
אותו וולקר יהיה חסר מאוד לפטריוטס, אבל לא רק הוא.
פרשת ארון הרננדז טילטלה את המועדון, והשפיעה מאוד על האווירה מעבר לאובדן של שחקן. לטום בריידי תהיה עונה קשה, בטח כשאחד השחקנים המובילים שנשארו לצדו, רוב גרונקובסקי, פצוע כל הזמן.
ניו-יורק ג'איינטס איבדו הרבה מומנטום בעונה שעברה, ונראה שרוח הזמן מכתיבה את העובדה שוושינגטון ישאירו אותם מאחור. אין משהו שאיליי מאנינג אוהב יותר מאשר להגיע מאחור ולהפתיע את כולם. טובה מספיק? לא ברור, אבל תילחם עד הסוף.
חובת ההוכחה
יוסטון טקסנס צריכים לתת עוד פוש השנה. קבוצת ליגה נהדרת, כך התברר לטקסנס, היא לא בהכרח קבוצה שתצליח בפלייאוף. אין ספק שהביקור האחרון יעזור מבחינת הלמידה, אבל יש דברים שעדיין צריכים טיפול כדי שהטקסנס יוכלו לחשוב על אליפות - הגנה גם במשחקים הגדולים, ויש ליוסטון הגנה מהממת, ובעיקר מאט שוב שעדיין לא נראה כמו קוורטרבק מהדרג הראשון בליגה.
אטלנטה פלקונס השיגו יחד עם דנבר את המאזן הטוב בליגה. לא יצא מזה כלום. הסיבה, בעיניי, חוזרת למה שנאמר על סיאטל בתחילת הכתבה. לא זכורה לי כבר שנים קבוצה אוברייטד כמו אטלנטה. שלא תבינו לא נכון, היא איכותית, עמוקה, והמאזן מדבר בעד עצמו. אבל לא מעט מההצלחה נבע מלוח משחקים קל להחריד. בארה"ב שוב מדברים עליה כמועמדת לאליפות. למאט ראיין יש עוד הרבה לעשות כדי שזה יהיה מוצדק.
מתיחת פנים
הריסות פרויקט הגלאקטיקוס של פילדלפיה איגלס פונו מהאצטדיון, והמאמן החדש צ'יפ קלי מוכן להביא שינוי. הוא חיזק יפה את ההגנה, למשל, אבל דווקא החזרה למקורות היא הדרך שלו. בעונה שעברה אנדי ריד סיפסל את מייקל ויק והיה ברור שהכוונה היא לשחרר את הקוורטרבק ולהריץ את ניק פולס במקומו. אבל קלי החליט ללכת עם ויק, ויחד עם לשון מקוי ודשון ג'קסון, אולי האיגלס יזכירו למה היו מהם פעם כל כך הרבה ציפיות.
אותו ריד עבר לקנזס סיטי צ'יפס, וזה יכול להיות מעניין מאוד. הוא מיהר להביא מסן-פרנסיסקו את אלכס סמית' כדי שיוביל את הקבוצה, ולהגנה הצטרף הבחירה הראשונה בדראפט, אריק פישר. עונה גרועה יותר הצ'יפס כבר לא יכולים לעבור - אבל ריד השאפתן לא ירצה להביא רק שיפור קל.
אריזונה קרדינלס הביאו את ברוס אריאנס, האיש שהצליח עם אינדיאנפוליס כמאמן מחליף בזמן המחלה של פגאנו. המטרה? קצת יציבות, תוצאות סבירות. לקבוצה שלארי פיצג'ראלד תופס את הכדורים שלה אמורים להיות נתונים קצת יותר טובים. רשארד מנדנהול הגיע מפיטסבורג כדי לשדרג את משחק הריצה.
היו עוד קבוצות שהחליפו מאמנים, לא מהמדהימות בליגה - ג'קסונוויל, בפאלו, קליבלנד, גם סן-דייגו חסרת התקווה והמעוף. אבל חילוף משמעותי במיוחד היה בשיקגו ברס. ראשי הקבוצה סיימו את תקופת הכמעטים של לאבי סמית', ומארק טרסטמן ינסה להפוך את הפוטנציאל להצלחה.
המעמד של ג'יי קאטלר קצת מזכיר את פלאקו של השנה שעברה - קוורטרבק מעולה שלא הוכיח שהוא יכול להוביל קבוצה לאליפות. פלאקו השתיק את כולם. כמו בולטימור, לשיקגו יש הגנה יוצאת דופן, ולברס יש גם ראנינג-בק מושלם בדמות מאט פורטה ויופי של אפשרויות בהתקפה. פציעות וחוסר מזל מנעו מהברס להשיג משהו בשנים האחרונות. אולי המאמן החדש יוציא מהם יותר.
שינוי מעניין יהיה גם בניו-יורק ג'טס. על פי המסתמן, רקס ראיין התייאש ממארק סאנצ'ז - בערך שלוש שנים אחרי האוהדים - וייתן לרוקי ג'ינו סמית' את המקום כקוורטרבק הפותח. סאנצ'ז אכן היה איום בעונה שעברה, אבל למי שהאשים רק אותו כדאי לזכור שלג'טס אין יותר מדי כלים. סמית' לא יביא לבדו את הישועה.
ולא לשכוח
דטרויט ליונס הראו בשנים האחרונות שהם מסוגלים לכל דברים בספקטרום שבין כרטיס לפלייאוף לכישלון מוחלט. אני מעריך שהצד החיובי שוב יראה את פניו העונה. מינסוטה וייקינגס רכבו על היכולת הפנומנלית של אדריאן פיטרסון עד לפלייאוף. רק שכאן ישנם שני מחסומים - גם עם פיטרסון בשיאו, הם שווים רק סיבוב ראשון, ומי בכלל יכול להבטיח שהוא שוב יהיה בשיאו?
דאלאס קאובויס תמשיך ליהנות מימיו היפים של טוני רומו ולסבול מימיו הרעים, ולא תגיע לשום מקום. מיאמי דולפינס יכולה להיות סוג של הפתעה אם ראיין טנהיל יראה מה הוא שווה. אנדי דלטון כבר עשה את זה, אבל סינסינטי נתקעה בתקרת זכוכית, ולא בטוח שהיא יכולה להגיע מעבר לסיבוב הראשון בפלייאוף.
לפנייה לכתב/ת 
