געגועים לאלוהים: חפש את האלוהים שלך
כל אחד מתגעגע לפעמים לאלוהים, אבל לא כולם מקשיבים לגעגוע. גם מי שמקשיב לא תמיד מחפש, כי הוא מפחד מ"מה יגידו". כל אחד גם מרגיש לפעמים קצת אלוהים. הבעיה מתחילה כשהאמונה בכך משתלטת על האדם ומשעבדת אותו. החיים קשים לכם? תפסיקו לעבוד אלילים, ותתחילו להתפלל
אתה מתגעגע ולא יודע לְמה, כי אסרו עליך לגלות את מושא אהבתך. אתה מתגעגע בלי קול, בלי מילה, כי אמרו לך שאין למה. אתה מתגעגע ואסור לך, כי אמרו לך להאמין בעצמך. וגם אמרו שאתה בורא את המציאות שלך. ואמרו שאין לך על מי לסמוך, אלא על עצמך.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
אתה מתגעגע לאלוהים, ומפחד שיגלו עליך ותהיה בושה. וגם מפחד שגעגועיך יאפשרו לשומריו של הבורא להשתלט עליך, שיכפו עליך תפקיד שאינו שלך. אתה מתגעגע ומתקשה לוותר על המתנה שהבטיחו לך. אמרו לך שהשמים הם שלך.
אתה מתגעגע ונקרע בין הרצון ללכת אחר געגועיך, ובין נאמנותך לעצמך. כלומר, למה שאמרו לך שהוא "אתה". אתה מתגעגע ומנסה לדחוק את הגעגוע. למחותו - ולא הולך לך. הגעגוע לא מניח לך.
אתה מרשה לעצמך להתגעגע, כי נכשלת בניסיון לברוא לבד את המציאות שלך, ונולדו בך אשמה ובושה על חוסר האונים שלך ומגבלות כוחך. אתה מרשה לעצמך להתגעגע, כי מי שאמרו לך שהכל מגיע לך – איבדו אותך.
יום אחד, כשלא יכולת להסתיר עוד את כישלונך בביצוע תפקיד שהיה גדול עליך, החלטת להתחיל להקשיב לגעגוע. לגלות לְמה הוא מזמין, ואילו שערים הוא פותח.
איפה יש לך אלוהים?
בכל איש יש דבר-מה מיוצרו. רגעים שבהם הוא כמעט נגלה. ימים שהופיע ולא ידעת להגיד מי זה בא.
הוא הסיבה שחיפשת אמת וידעת לתת והלכת לארץ רחוקה. הגיעה העת להתחיל להכיר את מורה דרכך, לשים לב לשיחתכם הסמויה.
נתחיל מהדברים שאתה יודע, מקול שאתה כבר שומע, מן המקומות שבהם יש לך כיוון ברור. מה עשית נכון? במה הצלחת? איפה שמחת?
זיכרונות שמחה הם אוצר גנוז של ידיעה עליונה: בשמחה נגלית עשייה נכונה ושותף סמוי לשיחה ותיקה. נחקור זיכרונות של אהבות שמחות, שמחה של הישג אישי ומקצועי, שמחה עם ילדים ושמחה של עמידה בניסיונות קשים, ונגלה מה אפשר ללמוד מן ההצלחות ההן על אפשרויות חדשות ותפקיד שעוד לא נתגשם.
נלך לעבר ונחפש שם איפה אלוהים נחבא בזיכרונה של שמחת ילדות רחוקה, ומה גילה לך על יכולתך וייעודך. ואיך מן המקום ההוא אתה חוזר ונמלא.
תתחיל לגלות מול מי אתה עומד ואל מי אתה מדבר ומי עונה לך, ובאיזה תדר הוא משדר (כדי שתוכל לזהות אותו שוב, כשיחזור), ומי שלח לך שליחים. ומאיפה אתה מקבל כוחות ואמצעים. ואת מי אתה משרת כשאתה עושה אמת. ואת מי לא הפסקת לקוות לפגוש פנים אל פנים.
איזו מתנה מציעים לך ואינך יודע לקבל?
מרשים לך לעזוב מקום בלתי אפשרי, ואתה מתעקש להישאר. קח את מה שאתה צריך, אומרים לך, ואתה לא בטוח שמגיע לך. סלח לעצמך, אומרים לך, ונדמה לך כי מקלים מדי עמך. מאפשרים לך להתחיל מחדש, ואתה חוזר למקום שבו נכשלת בעבר. מזמינים אותך להצליח, ואתה מתעקש להישאר מאחור.
ישנה מתנה יקרה שאתה זקוק לה, והיא עומדת וקיימת בעולמך, מציעה את עצמה ואתה מתקשה לקבלה: פטור מתפקיד גדול מדי שהטילו עליך, ואינו שלך. רשות להרגיש את מה שאסור היה להרגיש בביתך. סליחה על מגבלתך. אפשרות לבחור דרך חדשה. רשות לעצור. לפרוש מהמרוץ. להירגע. להתבונן. לא לעשות. האם תרשה לתת לך?
לאיזו אמונת שווא אתה משעבד את עצמך?
מאחורי הקושי לקבל חסד המביא מרפא למצוקתך, מאחורי סבל שאינך מצליח לפתור, מסתתרת לפעמים טעות חוזרת שאינך יכול לעקור כי יש לה שורשים עמוקים באמונת שווא המניעה אותה. מול איזה אליל אתה מנהל את עצמך?
בהונאה עצמית נמצא לפעמים השקר הכלל-אנושי: האדם שהוזמן על ידי יוצרו ללכת בעקבותיו ולהיות שותפו ביצירת עולמו, טועה ומדמה שהגיע למדרגתו. המחלה מחמירה בתקופות של התפתחות מהירה שבהן אנשים מייחסים לעצמם את שלמותו, את הנצח שלו ואת כל יכולתו של היוצר: אני היכול כאילו להכיל הכל או לתת בלי גבול. אני המיוחד כמו האל הגדול. אני שאינו תלוי באיש, אני שחייו מדהימים בלי הפסקה, אני היוצר נצחי כמותו, אני המתעלה לשלמות גופנית ורוחנית – הם מקצת האלים הפנימיים שאנו מתנהלים מולם.
עונשיה של עבודת האלילים הם חרדה מן התביעות הלא אנושיות של אדם מעצמו; זוגיות בלתי אפשרית, כי כל אחד הוא אלוהים פה, ודיכאון בעקבות כישלון פרויקט "אני הגדול". כדי להשתחרר מעריץ חיצוני או פנימי שמולו אתה מתנהל, צריך לקרוא בשמו ואחר כך למצוא סמכות גבוהה יותר, המשחררת אותך משעבודו.
איזו אמת נדמה שלא תוכל לשאת?
יש לך לפחות ניסיון אחד לא פתור מעברך. משברי ילדות או בגרות שבהם אלוהים נסתר ולא ידעת
למצוא חסד והדרכה, ואת מקומו החסר מילאת באלוהים אחרים. האתגר שעוד לא עמדת בו שב וחוזר. הניסיון שעוד לא עמדת בו אינו מניח. הוא תובע את פתרונו. הכאב לא ייעלם עד שתהיה מוכן לשאתו, לקבל על עצמך תפקיד מיוחד שפשרו וסיבתו לא יוסברו.
עמידה בניסיון מזמינה למידה ממי שעמד בניסיונות דומים. נחזור לגלות אוצרות בספריך הישנים: איך עמדו שם בדחייה וכישלון, אובדן וביזיון. איך עמדו בענווה, בהתגייסות לצו, בסליחה לעצמם על יכולתם המעטה, בשמחה במה שיש ואפשר.
אפשר לעמוד בניסיון. הוא הרבה פחות גרוע מן הפחד ממנו והוא מזמין את מימושו של יסוד חיוני בקיום האנושי: אני תלותי, אני אנוכי, אני יצרי, אני פרימיטיבי, אני תוקפני, אני חשדן, שברירי, שגרתי, אני תחתית המין האנושי. אני לא דומה לפנטזיה של המין האנושי על עצמו.
ישנו ייעוד מיוחד הנסתר במשבר שאינו עובר: לתקן קלקול שעשו אחרים. להיות האיש שהתגבר. הקושי שנדמה כבלתי אפשרי יתגלה כהזמנה לשינוי גדול.
כשאנו נפרדים מהמתחזה הפנימי, ומקבלים עלינו את הניסיון שהוטל עלינו - משתנים סדרי הבריאה. כשאתה מקבל עליך לעשות מעשה אחד שהוטל עליך, אתה חובר בו למי שציווה אותו, נעלה ונצחי, וזוכה בחירות מהנורמה החברתית, מציפיות המשפחה ומהייסורים.
מה נכון ברצון שאינו מרפה?
רצונות גדולים מבני אדם שייכים, בדרך כלל, לאלוהים. כדאי להשיבם אליו. רק הוא יכול לשמוע את כולם. רק הוא עשוי, ברצונו, להעניקם. בקש את כל מה שלימדו אותך שאסור לבקש ואין סיכוי לקבל ולא מכובד לרצות. הודע לו שאתה צריך אותו כאן ועכשיו, גדול מתמיד, כול-יכול, נמצא ומקשיב, תומך סומך ומדריך.
עילויו של הרצון לתפילה מגלה בו בקשה נעלמה: האשם – לשווא מבקש את מי שמוסמך להעניק סליחה. הנטושה מבקשת את זה שתמיד נמצא. המיואש מייחל למי שיכול לשאת עמו את כאבו. רודפת התהילה מבקשת את האל שיודע את שמה. מי ששכחו אותו מייחל לאל רואה. נושאת הבושה זקוקה למי שיחלוק עמה מכבודו. המפוחדת מבקשת השגחה עליונה. חסר המשמעות מבקש את נותן תפקידו.
לְמה מותר לצפות?
אפשר לצפות לדרך מרתקת. לגילוי מקומות שלא מגיעים אליהם בטיולים רגילים. מותר לצפות למצוא
בדרך חברים ישנים, כאלה שהלכו בה לפנים אתמול או לפני אלפי שנים, והשאירו לך סימנים. מותר לצפות לקול של אמת ההולך ומתחזק, כמו מצפן, ככל שמתקרבים. מותר לצפות לבהירות, לאופקים רחבים, ליכולת לראות פתאום למרחקים גדולים.
מותר לצפות ליהנות מן הזכות להשתתף במסע. לזכות בסיפוק של עושי מעשים נכונים. מותר לצפות לנווה במדבר. למקומות שאפשר לעצור בהם, לנוח ולאגור כוחות. מותר לצפות לתקלות וקשיים, ספקות ומשברים. מותר לבקש עזרה, לייחל, להתחנן, לזעוק את כל הצעקות שנבלעו. מותר לצפות לנסים.
מותר לצפות למורה דרך שיופיע פתאום, בצמתים חשובים. מותר לצפות לקבל תשובות. מותר לצפות שניסיון הקשה, הכמעט גדול מהחיים, יתגלה כשער למקום אחר. מותר לצפות לאוצר שהולכים אליו וקרבים. הולכים וקרבים. ממש כמעט נוגעים.
- המאמר הוא פתיחה לספר "ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות מסע תיקון", שרואה אור בימים אלה בהוצאת "זמורה ביתן דביר"
עוד ביהדות: מכתב פתוח לעיתונאים החרדים: על חטא שחטאנו בשנאת חינם
לפנייה לכתב/ת 
