החדש של NIN: מעולה גם בלי גיטרה
מהאלבום החדש של ניין אינץ' ניילז הוציא טרנט רזנור את התופים והגיטרות המנסרות, ואיחד את הלהקה תחת הסאונד האלקטרוני. אל תתאכזבו, זה דווקא נשמע נהדר
ברור היה שהוא לא יחזיק מעמד לנצח. לפני כארבע שנים טרנט רזנור החליט להקפיא את "ניין אינץ' ניילז", להקת הרוק והאינדסטרייל שהשפיעה על כל כך הרבה אנשים מסביב בעולם בשני העשורים שחלפו. אבל עכשיו סוף סוף הוא חזר.
גם כאן בישראל ההשפעה של רזנור היתה ועדיין גדולה, במיוחד כאשר רזנור וכנופייתו הגיעו אל גני התערוכה בקיץ 2007 וכבשו את אלפי הצופים במופע חודר ומחשמל. ב-2009 רזנור ידע שהוא צריך הפסקה - עם כל כך הרבה פרויקטים שונים, כוח עבודה בלתי מוגבל ותוכניות רבות, הוא היה צריך לשים את להקתו המקורית, זו שעשתה אותו מי שהוא, על הולד. ב-10 בספטמבר 2009, הלהקה ערכה את מופע הפרידה שלה בתיאטרון מצומצם בלוס אנג'לס.
רזנור בהחלט היה עסוק. הוא הקים עם אשתו הזמרת את הלהקה האלקטרונית מלאת התשוקה "How To Destroy Angels", המשיך במשימתו בכתיבה ובביצוע פסקולים לסרטים (יחד עם שותפו אטיקוס רוס, הוא זכה בפרס האוסקר עבור הפסקול הטוב ביותר בסרט "הרשת החברתית") - וחשוב יותר מכל, רזנור התחתן והביא עם אישתו, מאריקווין שני בנים ולשניהם שמות יוצאי דופן: לאזרוס אקו בן השלוש ובולטאזאר שתיכף יחגוג שנה.
צפו בסרט קצר על ההכנות למופע החדש של "ניין אינץ' ניילז". שימו לב לעבודה המסובכת סביב הרכבת הבמה והתאורה המפוארת - עבודה שנוצרת בעקבות הפרקציוניסטיות של טרנט רזנור ודימיונו חסר הגבולות
במשך שנים רבות חלם רזנור על משפחה. גם בראיון ל-ynet סיפר בעבר שלאחר שנים אותן בילה שיכור ומלא בהפרעות נפשיות, הוא מצא את השקט והכוח שלו - ורוצה יותר מכל אישה וילדים לחלוק איתם את חייו. בנוסף, עם חזרתו של רזנור לבמה בשבועות האחרונים, נראה שהאיש בחייו החדשים מתנפח והשרירים בידיו גדלו לממדים עצומים.
עכשיו הגיע "Hestaion Marks", אלבום עליו עמל רזנור במעבדתו המוזיקלית בכדי להזניק בחזרה את הלהקה במלוא כוחה, בשירים החדשים ובביצועים על הבמה כאחד. והחלק ההתחלתי של המשימה הושלם. רזנור, שמקפיד בדרך כלל על תחלופה במוזיקאי הלהקה כמעט בכל גלגול שלה, גייס את החברים ויצר אלבום מצוין.
פינוק למעריצים: צפו בהופעה שלמה של רזנור ו"ניין אינץ' ניילז" מגרמניה בחודש שעבר
שלושה אלמנטיים מרכזיים יש ביצירה החדשה: הראשון הוא האלקטרוניקה. המאסטרו הדיגטלי רזנור החליט הפעם להשאיר את גיטרת הדיסטורשן והתופים מאחור וליצור את רוב האלבום בצלילים אלקטרוניים, חלקם נקיים ונעימים וחלקם מלוכלכים ומטרידים, לטובה. חלק ממעריצי הלהקה התאכזבו מעט מנטישת הכלים החיים וההתמקדות החד משמעית בחשמל ובסינתיסייזרים, אבל סביר להניח שרזנור עוד ימשיך לסובב את הגלגל בעתיד. באלבום הקודם "The Slip", דווקא שמענו הרבה גיטרות ואפילו פסנתר ישן, שנשמע לבדו לצד קולו המיוחד של רזנור.
האלמנט השני הוא המלודיות. מבין כל כישרונותיו הרבים, רזנור ניחן ביכולת לכתוב מלודיות נפלאות. גם אם האלקטרוניקה תהיה עבורינו קצת יותר מדי, הדרך בה הוא גולש עם המלודיה על כל המתרחש בהקלטה היא יוצאת דופן. הוא תמיד מצליח לפגוע בול בלב, ולספק את התחושות האינטימיות ביותר. מהכי כואב ועד הכי טוב.
אחד משירי האלבום הטובים, "Copy Of A"
ולבסוף, הטקסטים. גם במקרה הזה, כישרונו לא אבד. רזנור בעצמו יודה שהוא אינו הזמר הטוב בעולם, והוא גם לעולם לא שיפצר את קולו או התאמן על היכולות הקוליות שלו כדי להרוויח את הצלילים שיוצאים מפיו - אבל הוא עדיין יודע לכתוב. מתאים במדויק את המשמעויות הטקסטואליות אל הדרמה האלקטרונית.
"אני רק עותק של עותק של עותק. כל מה שאני אומר נאמר כבר לפני, הורכב לכדי משהו לתוך משהו לתוך משהו, אני כבר לא בטוח", הוא שר ב-"Copy Of A", אחד משירי האלבום הטובים, "אני רק צל של צל של צל, תמיד מנסה לתפוס את עצמי". וכך, רזנור זורק כל כך הרבה משמעויות בשיר או אפילו בפסקה אחת. על המוזיקה אותה אנחנו יוצרים, צורכים או מכירים, על העולם בו אנחנו חיים, על מי שאנחנו ברגעים הכי אישיים והכי קטנים.
