סייעו להפר זכויות יוצרים וזוכו כי החוק מיושן
חברה שמכרה כרטיסים לפיצוח הקידוד של שידורי הלווין בתקופת מונדיאל 2006, לא תשלם פיצויים למחזיקת הזכויות לשידורי המשחקים. הסיבה? חוק לא מעודכן
בעוד עולם הספורט ממתין בקוצר רוח למונדיאל שייערך בשנה הבאה בברזיל, בביהמ"ש העליון בירושלים התקבל סוף-סוף פסק דין הנוגע למונדיאל שנערך לפני שבע שנים בגרמניה.
בשנת 2006 רכשה חברת צ'רלטון מפיפ"א את הזכויות הבלעדיות לשדר בישראל את משחקי אליפות העולם בכדורגל. אלא שהחברה גילתה שחברה בשם "טלראן תקשורת" מכרה כרטיסים, שאיפשרו לרוכשיהם לצפות בשידורי המונדיאל ברשתות זרות - זאת על-ידי פענוח שידורי הלוויין המקודדים של אותן תחנות.
בשנת 2007 צ'רלטון הגישה תביעה לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, וטענה כי מאחר שרכשה מפיפ"א את הזכויות הבלעדיות לשידור המשחקים בישראל, הרי שרשתות הטלוויזיה הזרות קידדו בכוונה תחילה את שידוריהן - כדי שלא ניתן יהיה לקלוט את שידוריהן.
עוד טענה כי עצם הפצת הכרטיסים המפענחים על-ידי טלראן, מהווה הפרה ישירה, עקיפה או תורמת של זכות היוצרים שלה בשידורים. צ'רלטון עתרה אז לפיצוי בסך של שלושה מיליון ו-750 אלף שקל, שבשלב מאוחר יותר הופחת לשני מיליון ו-500 אלף שקל.
טלראן הגיבה כי הכרטיסים שמכרה הם רק אמצעי טכני לקליטת שידורים. לטענתה, אין במכירת הכרטיסים משום הפרה של זכויות היוצרים של צ'רלטון.
בשנת 2011 קיבל ביהמ"ש המחוזי את תביעתה של צ'רלטון. בפסק הדין נכתב כי מאחר וטלראן מכרה את מפענחי השידורים, בשעה שידעה שצ'רלטון מחזיקה בזכות הבלעדית לשידור משחקי המונדיאל בישראל, היא הפרה באופן אקטיבי את זכויותיה. בפסה"ד נקבע כי טלראן תשלם פיצוי בסך מיליון ו-250 אלף שקל. שני הצדדים ערערו על פסק הדין לעליון.
ישראל לא מעודכנת
העליון דן בפעם הראשונה בישראל, בשאלת המשמעות המשפטית של עקיפת אמצעי הגנה טכנולוגיים, על יצירות מוגנות על-פי החוק הישראלי. אמצעים טכנולוגיים אלה - כגון קידוד שידורי לוויין - ננקטים במטרה למנוע העתקה של החומר המוגן.
בית המשפט בפסיקתו היה ער לעובדה, כי עם אמצעי ההגנה הטכנולוגיים באו לעולם גם אמצעי הפיצוח הטכנולוגיים. אלו נועדו לעקוף את ההגנות, והשאלה היא האם אמצעי ההגנה עצמם מוגנים בזכות יוצרים.
השופטים אליקים רובינשטיין, יצחק עמית וצבי זילברטל, ציינו כי בארה"ב ובמדינות רבות באירופה, נקבע בחוק איסור על עקיפת אמצעי הגנה טכנולוגיים. בישראל לעומת זאת, המחוקק בחר שלא להגדיר את עקיפת אמצעי ההגנה הטכנולוגיים כהפרה של זכות יוצרים.
לפיכך, העליון קיבל את ערעור טלראן וקבע שאין לראות בה כמי שהפרה את זכות היוצרים של צ'רלטון. הואיל וטלראן לא העבירה, העתיקה או הפיצה בעצמה את שידורי המונדיאל בישראל, הרי שלא ביצעה הפרה ישירה של זכות היוצרים של צ'רלטון.
הרשתות הזרות שידרו את שידוריהם המקודדים כדין, מבלי שהפרו זכות כלשהי. גם הצופים שרכשו את הכרטיסים מטלראן, לא ביצעו מעשה שיש בו משום הפרת זכויותיה של צ'רלטון. מאחר ולא הרשתות הזרות ולא הצופים הפרו את זכות היוצרים, הרי שלא ניתן לחייב את טלראן בהפרה עקיפה או תורמת.
פסק הדין של העליון הפך למעשה את דין המחוזי, אולם שלושת השופטים הביעו את מורת רוחם מהמצב החוקי הקיים - וקראו למחוקק להסדיר את הנושא בחקיקה.
לאור הנסיבות, הסיפור טרם הגיע אל קיצו: העליון החזיר את הדיון למחוזי, על מנת שהאחרון ידון בשאלה: האם עומדות לזכות צ'רלטון עילות אחרות לתביעת טלראן בגין מכירת הכרטיסים. אפשר להניח שעוד לא נאמרה המילה האחרונה בנושא.
הביקורת הובילה לחקיקה
בימים אלה ממש משרד המשפטים נמצא בהליכים להגשת הצעת חוק בנושא. ההגנה על מנגנוני ההגנה הטכנולוגיים באמצעות זכות היוצרים, זכתה ללא מעט ביקורות בעולם המשפט - ולפיכך טוב עשה העליון כשבחר שלא לשים עצמו במקום המחוקק, ואיפשר לו להשלים את מלאכתו בעניין זה.
שופטי בית המשפט העליון אמנם הביעו את מורת רוחם מן התוצאה, אולם המענה לעוול שנגרם לצ'רלטון אינו בתחום זכות היוצרים. יתכן כי עליה להתמקד בעילות אחרות מן הדין הכללי, כגון עשיית עושר ולא במשפט או הפרת חוזה.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אושר בן עזרי
עוסק בזכויות יוצרים, דיני תקשורת ואינטרנט
לפנייה לכתב/ת 
