בג"ץ הגן גם עליכם

הרכב של תשעה שופטי בית המשפט העליון ביטל את התיקון לחוק למניעת הסתננות שאיפשר מעצר מנהלי ממושך - ובמקרים מסוימים בלתי מוגבל - של מבקשי מקלט בישראל. בהתאם לחוק היו עצורים קרוב לאלפיים איש, רובם מאריתריאה ומסודן, שישראל נמנעה מלגרשם לארצם מתוך ההבנה שגירושם יהווה הפרה חמורה של נורמות מוסריות ומשפטיות בסיסיות. בית המשפט קבע כי ההסדר שבחוק נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

תכליתו של החוק, הרתעת מבקשי מקלט מלהגיע לישראל, אינה ראויה, וממילא מעצר ממושך של כאלפיים מבקשי מקלט אינו אפקטיבי במציאות שבה שוהים בישראל כחמישים וחמישה אלף מהם. בית המשפט סבר שניתן לנקוט אמצעים אחרים על מנת להתמודד עם תופעת הגעתם של מבקשי מקלט לישראל, שיהיו פוגעניים פחות בזכויותיהם הבסיסיות. כשלעצמה, הפגיעה בזכויות העצורים לפי החוק היא כה קשה עד כי בית המשפט לא מוכן היה להשלים עמה, גם לו הייתה מקדמת מטרה ראויה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

הון שחור יציל מעוני / דן אלון

בפסיקתו הגן בית המשפט העליון על זכויות מבקשי המקלט, אך בעצם הגן על הזכויות של כולנו. בית המשפט הזכיר לנו עיקרון יסוד שראוי שיהיה תמיד נר לרגלנו: אנשים הם תמיד מטרה בפני עצמם, ולעולם לא אמצעים. החוק למניעת הסתננות ביקש לעצור אנשים על מנת להרתיע באמצעותם אחרים מלהגיע לישראל, והתייחסות שכזו אל אנשים הופכת אותם לאמצעים להפעלת לחץ על אחרים ואינה חוקתית, כך קובע בית המשפט.

בית המשפט החזיר על כנו את העיקרון היסודי שהיה קיים עד לפני התיקון, כי החזקתו של אדם במעצר מנהלי תותר רק במקרים חריגים שבהם היא נדרשת לצורך מטרה כגון קידום גירושו למדינה אחרת. בית המשפט קבע כי "אסור לנו לשכוח את ערכינו הבסיסיים, הנשאבים מהכרזת העצמאות, ואת חובתנו המוסרית כלפי כל אדם באשר הוא, כפי שהם חרוטים על תבניות הבסיס של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית". דווקא קביעה זו בהתייחס למבקשי המקלט, שאינם חלק מהקולקטיב, שאינם זוכים להישמע במרחב הציבורי, היא חשובה במיוחד כי עבור חלקים גדולים מהציבור היא אינה מובנת מאליה.

כשאנחנו מכירים בערכו של אדם באשר הוא אדם, אין זה משנה אם הוא מבקש מקלט אפריקני או תושב שכונת מצוקה. כל אחד מאתנו יכול היום לדעת שהוא בעל ערך ושזכויותיו היסודיות לא יכולות להישלל באורח שרירותי.

בית המשפט הגן על כולנו כי הוא קובע שעל ישראל לנהוג ככל מדינות העולם, ובהתאם לכללי המשפט הבינלאומי. כל מדינות העולם מתמודדות עם מבקשי מקלט המגיעים אליהן, ובתי משפט בכל מדינות המערב קבעו כי מעצר ממושך של מבקשי המקלט אינו ראוי. בית המשפט מצטרף אליהם בקביעותיו, וזאת למרות שהוא אינו מתעלם מכך שייתכן שמדינת ישראל נמצאת בסיטואציה ייחודית נוכח קרבתה הגיאוגרפית לאפריקה. למרות הקרבה לאפריקה, שיעור מבקשי המקלט בישראל אינו גבוה בצורה חריגה ביחס לשאר מדינות העולם, והן כולן נמנעות מנקיטת צעדים פוגעניים כגון אלו שנקבעו בחוק למניעת הסתננות. בית המשפט מזכיר לנו כי ישראל היא חלק מקהילה, ושעליה להישמע לכללי הקהילה הזו כי אף מדינה לא זוכה להנחות.

בית המשפט הגן על כולנו כי הוא סיכל את הניסיון של הפרקליטות להסיט את הדיון מהחוק ובפגיעותיו בזכויות העצורים לפיו לדיון אודות הרצון של ישראל להעביר מבקשי מקלט אפריקנים למדינה שלישית. תוכנית זו, שנראה שכלל אינה מגובשת וקונקרטית - וספק אם אי פעם תצלח, לא זוכה להתייחסות כמעט בפסק דינו של בית המשפט. בבית המשפט הוצגה התוכנית להעביר מבקשי מקלט למדינה שלישית סודית כלשהי כמגובשת וחתומה, ולכאורה פרטי התוכנית לא הוצגו משיקולים ביטחוניים ודיפלומטיים ובשל דרישת אותה מדינה לחשאיות.

כשנדרשה המדינה להגיש מסמכים כתובים לבית המשפט אודות התוכנית התברר שהיא כלל אינה מגובשת אלא בבחינת כוונה או שאיפה. בית המשפט לא מוכן לקבל גרסה חלקית ומפוקפקת זו שהוצגה על ידי המדינה, ואינו מוכן לאפשר זריית חול בעיניו. הוא עסק בפסק הדין הזה בבירור מעמיק של הסוגיה המשפטית שהונחה לפתחו, ובה בלבד. זהו צעד חשוב בביסוס העובדה שכוחה של המדינה אינו בלתי מוגבל, ואין היא יכולה לפגוע בזכויות הפרט ללא בקרה.

יש לקוות כי פסק הדין יביא את המדינה למצוא פתרונות הומניים, מוסריים ודמוקרטיים יותר לאתגר שמציבים בפניה מבקשי המקלט מאשר הפתרון של החוק למניעת הסתננות.

ד"ר טלי קריצמן-אמיר, מרצה למשפטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ועמיתת פולונסקי במכון ון-ליר.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il