בת העתיקה מסמכים, זוגתו של האב תבעה
אישה שחיה עם גבר במשך תשע שנים, תבעה את בתו לאחר שזו העתיקה מסמכים שנמצאו במחשבו. ביהמ"ש קבע שזו לא פגיעה בפרטיות - וחייב את התובעת בהוצאות
המסמכים, שנמצאו בכונן הקשיח של האיש עד למותו בשנת 2007, עמדו במרכז הסכסוך בין בת הזוג לבתו של המנוח. זאת כאשר האישה טוענת שההעתקה פגעה בפרטיותה - ותבעה לפיצוי של 150 אלף שקל.
היא טענה כי אמנם לא התגוררה עם המנוח, אולם הם ניהלו חיי זוגיות ושיתוף. ברשותה היה מפתח לדירתו והיא נהגה להשתמש במחשבו דרך קבע, לאחסן בו את מסמכיה ולגשת ממנו לתיבת הדוא"ל שלה. לאחר מותו ובטרם נפתחה צוואתו, נתנה לבתו מפתח לדירה לבקשתה - אלא שלטענתה הבת נכנסה לדירה בחוסר תום לב, חיטטה במחשב והעתיקה את תוכנו של הכונן הקשיח.
לטענת האישה, הבת אף חיטטה בתיבת הדוא"ל שלה ובמסמכים אחרים שנשמרו על המחשב - שהיה משותף לה ולמנוח. עוד טענה, כי הבת עשתה שימוש פסול במסמכים אותם השיגה בהליך משפטי אחר בין השתיים, שדן בצוואת המנוח.
על פי הצוואה, זכויות הבעלות בדירה יועברו לידי הבת, אלא אם כן תגור בה האישה בעת פטירתו. במקרה כזה, תוכל האישה להתגורר בדירה ככל שתחפוץ וזכויות הבעלות של הבת יתקיימו רק כשתעזוב האישה את הדירה. עניין מורכב זה הסתיים בשנת 2010, אז ניתן פסק דין סופי - לפיו הבת היא היורשת החוקית של הדירה.
בדיון בעניין המחשב, הבת הודתה כי העתיקה את הכונן הקשיח, ואף דאגה לטשטש את עקבותיה לאחר מכן - אך הכחישה את הטענות האחרות. לדבריה, העתקת החומר נועדה לשם גיבוי וכדי שתוכל לבחון את זכויותיה, והשימוש שנעשה במסמכים בביהמ"ש נעשה בהסכמת התובעת.
המחשב הוא קניינו של המנוח
השופט דניאל טפרברג קבע כי לא הוכח שהמחשב הוא רכוש התובעת, או שהוא רכוש המשותף לה ולמנוח. ההיפך הוא הנכון: המחשב היה רכושו של המנוח בלבד. לכך מתווספת העובדה שהמנוח הוריש לבתו את רכושו הפרטי, כך שבעת שהעתיקה חומרים מהכונן הקשיח - המחשב היה בבעלותה. מכיוון שכך, השופט קבע שהתובעת לא יכלה לצפות לפרטיות במחשב שאינו שלה.
עוד הוסיף כי הבת העתיקה את כל המסמכים בכונן הקשיח, ולא רק את התיקייה השייכת לתובעת. המסמכים האמורים פורסמו רק בבית המשפט, בדיון שנערך בדלתיים סגורות. "דברים הנאמרים בפני בית משפט אינם מהווים לשון הרע ואינם בני תביעה", הסביר - וקבע שהשימוש שעשתה הבת במסמכים לא חרג מתום לב.
לסיום השופט דחה את התביעה. בנוסף חייב את התובעת לשאת בהוצאות המשפט של הבת בסך 10,000 שקל.
תגובות עורכי הדין
עו"ד נורית פיש, שייצגה את הבת: "הניסיון לייחס למעשי הנתבעת בדירת אביה, אותה קיבלה בירושה, חדירה לפרטיות - הוא ניסיון להרחיב את הזכות לפרטיות למימדים בלתי הגיוניים. בית המשפט אף קבע למעלה מהדרוש, כי גם אם היה במעשה פגיעה בפרטיות - הנתבעת הייתה זכאית להגנה המוקנית לה על פי החוק, מכוח ההגנה על אינטרס חיוני".
לדעת עו"ד אלי פיטרו, שייצג את התובעת, פסק הדין עושה עוול עם מרשתו. זאת לדבריו משום שלמרות שהנתבעת הציגה רק שני מסמכים בביהמ"ש, כדי להגיע אליהם היא נדרשה לחטט בכל התיקיות האישיות של התובעת.
"הנתבעת נטלה את המחשב באישון לילה ללא רשות, בהיחבא העתיקה את תוכנו והשיבה אותו למקומו בניסיון לטשטש את מעשיה הנלוזים", אומר עו"ד פיטרו. "צר לנו מאוד שבית המשפט לא מצא לנכון להגן על פרטיותה של התובעת, ובעקיפין העניק הגנה דווקא לפורעי חוק".
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
