סוף עונה בקסטרו. המהפכה הקובנית, לאן?

פידל קסטרו, שחגג לאחרונה את יום הולדתו ה-87, הוא אחת הדמויות המרתקות של המחצית השנייה של המאה ה-20. אדם בעל כריזמה בלתי רגילה, שהצליח לבצע מהפכה ששינתה עד היסוד את המבנה החברתי, הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של קובה. מנהיג שאפתן שלא סבל שיאיימו על שלטון היחיד שלו, החזיק ברסן השלטון במשך 47 שנים, ועדיין צילו מוסיף לרחף מעל יורשו, אחיו ראול קסטרו.

"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

המשענת של המעצמות נגד האיסלאם הקיצוני / ד"ר מיכאל תנחום

המקל והגזר. סנקציות על ישראל - טוב או רע? / ד"ר ליאור הרמן

מאבק בכוכבים: לפוליטיקה יש מקום - אפילו בחלל  / ד"ר דגנית פייקובסקי

זאב זאב: למה אסור להציג תקיפת סייבר כתקלה? / גיל זוהר וד"ר דגנית פייקובסקי

פידל היה ראש מדינה קטנה שנחשבה לחצר האחורית של ארצות הברית, שהעיז לקרוא תיגר על הממשל בוושינגטון והפך לגורם משמעותי במאבק הבין גושי בתקופת המלחמה הקרה. מנהיג של גרורה סובייטית, שהיתה תלויה לחלוטין בסיוע של ברית המועצות, שהצליח לשרוד למרות ההתמוטטות של הגוש הקומוניסטי.

מנהיג של גרורה סובייטית, שהיתה תלויה לחלוטין בסיוע של ברה"מ. חרושצ'וב (מימין) וקסטרו ב-1960(צילום: AP)

דמותו של פידל קסטרו נתונה במחלוקת בקשת רחבה של דעות הנעות בין הערצה עיוורת לבין שנאה תהומית. יש קובנים שחבים לו את הצלחתם לזכות בשוויון הזדמנויות ולחיים של כבוד, ויש הרואים בו שטן שגירש אותם מגן העדן הקובני שלפני המהפכה והרס עד היסוד את מולדתם האהובה. אין ספק שקסטרו יכול לשמש נושא למחקר בתחום החדש של פסיכו-היסטוריה. ניסיון בתחום זה נעשה על ידי הפסיכיאטור מריו ביירה, המציע פרשנות פסיכואנליטית על פי התורה של פרויד להתנהגותו הפוליטית של פידל קסטרו.

מערכת חינוך למופת, כלכלה בשפל

לעומת פידל הסוער, האניגמטי והבלתי צפוי, ראול קסטרו הצטייר בציבור הקובני כטכנוקרט אפור וסגפני, שליווה את אחיו בנאמנות בלתי מסויגת.

ראול מונה על ידי פידל ליורשו עוד בימים הראשונים של המהפכה (1959), והוא שימש במשך למעלה מחמישים שנה כמפקד העליון של הכוחות המזוינים. בשונה מאחיו, ראול הצטיין כאיש ארגון וכאדם שפעל מאחורי הקלעים. הוא לא ערער מעולם על דעתו של אחיו בפומבי, ולא איים על שלטון היחיד שלו, אך בנה בהדרגה את בסיס כוחו בתוך הגורמים המופקדים על ביטחון המדינה ורכש את נאמנותם של מפקדי הצבא הגבוהים שהיו מחויבים לו אישית. ראול נאבק נגד משרד הפנים הקובני והצליח להשתלט גם על הגורמים המופקדים על ביטחון הפנים ולחדור לתחומים שקודם לכן היו בידי הכוחות האזרחיים.

ההישגים הגדולים של המהפכה הקובנית - מערכת חינוך מופתית, שירותי בריאות נרחבים, תזונה מספקת ושירותים סוציאליים לכל האוכלוסייה - לא יכלו להתקיים ללא התמיכה הכלכלית של ברה"מ. פידל קסטרו, שהצליח לבצע שידוד מערכות כללי בקובה, לא השכיל לבנות בסיס כלכלי יציב למדינה. ההיסטוריה הכלכלית של קובה בתקופתו רצופה כישלונות שנבעו מניהול גרוע, ריכוזיות יתר, חוסר מוטיבציה לעבוד וחוסר יעילות.

המדינה הקטנה קראה תיגר על הממשל בוושינגטון. טיל סובייטי בהוואנה(צילום: AP)

ברה"מ רכשה מקובה סוכר במחירים גבוהים ממחירי השוק העולמי, סיפקה לה נפט במחיר מסובסד ואף איפשרה לה למכור את עודפי הנפט לארצות אחרות במחירי השוק. אף על פי כן, התושבים נאלצו לחיות בצמצום. את מוצרי המזון הבסיסיים הם יכלו לרכוש בהקצבה בחנויות הממשלתיות בתמורה ל"תלושים" שהמבוגרים מאתנו עוד זוכרים מימי הצנע. שוק חופשי, שבו ניתן היה לרכוש מזון או מוצרי צריכה אחרים, היה מוגבל מאוד, ואילו החנויות בדולרים, שנועדו כביכול לדיפלומטים (diplotiendas), שירתו רק את המיוחסים שהורשו להחזיק דולרים, או את אלה שיכלו לקנות בצורה בלתי חוקית באמצעות תיירים מחו"ל שביקרו בקובה, בעיקר קרובי משפחה מארה"ב.

קומוניסטים, אבל תלויים בדולרים ירוקים

ההתמוטטות של הקומוניזם במזרח אירופה והתפוררותה של ברה"מ ניתקו את קובה מצינור החמצן הכלכלי וגרמו למשבר העמוק ביותר בתולדותיה. קובה נאלצה לשלם עבור הנפט במטבע זר ולהשתלב בכלכלה הגלובלית. ב-1990 הכריז פידל קסטרו על "תקופה מיוחדת" של מצב חרום בעת שלום וגייס את עמו למלחמת הישרדות. התושבים נקראו להדק את החגורה שבמילא כבר היתה הדוקה. כמויות האוכל שסופקו במסגרת הקיצוב לחודש ימים הספיקו לשבוע, הפסקות חשמל ארוכות מנעו אגירה של מזון או קירור הדירות בחום הלוהט של קובה, בתי חרושת הושבתו, נסיעה בתחבורה הציבורית הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית והחנויות התרוקנו לחלוטין מסחורה. על רקע זה נאלצו הקובנים לחפש פתרונות יצירתיים על מנת להתקיים, והכלכלה המקבילה - מכירת מוצרים ושירותים בדולרים - התפתחה מאוד.

נפילת ברה"מ החזירה הביתה גם את אחרוני הלוחמים הקובניים שהשתתפו במלחמות באפריקה בשנות ה-70 וה-80, שמפקדיהם היו בסיס הכוח של הצבא. עמדתו של ראול קסטרו באותה תקופה התבטאה במשפט המפורסם ש"בעת הזאת שעועית יותר חשובה מתותחים". ראול שילב את אנשי הצבא בתוכניות חקלאיות שונות שנועדו לספק מזון לאוכלוסייה, אך גם העמיקו את אחיזתו של הצבא בכלכלה. ראול הצליח גם להכניס את מפקדי הצבא לתחום התיירות, שהפך לגורם החשוב ביותר באספקת מטבע חוץ לכלכלה הקובנית.

תושבי קובה נקראו להדק את החגורה אחרי נפילת ברה"מ(צילום: AFP)

המפקדים הגבוהים, שזכו בעמדות בכירות בתעשייה, בבנייה ובענפים אחרים הפכו לאליטה השולטת ב-60 אחוזים מן הכלכלה, והם היוו בסיס לכוחו הפוליטי של ראול קסטרו לאחר חילופי השלטון בינו לבין אחיו.

נפתחים לעולם במנות קטנות

מדיניותו של פידל קסטרו בשנות ה-90 היתה להכניס שינויים הדרגתיים והכרחיים בכלכלת השוק על מנת לשרוד, אך להימנע מרפורמות שעלולות לזעזע את המבנה הפוליטי של קובה - כפי שקרה בארצות מזרח אירופה. הממשלה בהוואנה נגררה לחלק מן הרפורמות בניגוד לרצונה, תוך השלמה עם המציאות שנוצרה בשטח. היא נאלצה להתיר את השימוש בדולרים, את הסיוע שזרם מחו"ל באמצעות קרובי משפחה ומוסדות דתיים והומניטריים והכירה בהדרגה בחוקיותם של עסקים פרטיים בתחום התיירות והשירותים.

בריאותו של פידל קסטרו התרופפה וב-2006 הוא נאלץ להעביר את השלטון לאחיו ראול, בשל ניתוח מסובך שהיה צריך לעבור. ב-2008 ראול קיבל רשמית את תפקידיו של פידל. הוא היה לנשיא מועצת המיניסטרים, המזכיר של המפלגה הקומוניסטית וראש הצבא. פידל המשיך לפרסם את הגיגיו על הדרך שבה יש לנהל את העולם בטור Reflexiones שבעיתון הרשמי "גרנמה", אולם קשה לדעת באיזו מידה הוא המשיך להשפיע על אחיו מאחורי הקלעים. ראול בנה את שלטונו בסבלנות ובהדרגתיות וחילופי השלטון היו חלקים לגמרי.

הקובנים יכולים לצאת מארצם ללא צורך בבקשת אישור(צילום: AP)

גישתה של ממשלת ראול היתה לפתוח בהדרגה ובפיקוח הדוק את הכלכלה לשוק הפרטי. ב-2010 פוטרו 1.3 מיליון עובדים ובמקביל הוכרז על כ-180 משלחי יד הנתונים ליוזמה פרטית כמאושרים על ידי המדינה, אם כי כפופים לאישור השלטונות. רפורמה חשובה אחרת איפשרה לקובנים לרכוש ולמכור בתים ונתנה לגיטימציה לבעלות על רכוש פרטי.

סיסמאות המהפכה הפכו לריקות מתוכן

המעבר לכלכלה פרטית העמיק את חוסר השוויון בחברה שנוצר עם הדולריזציה והפתיחות לתיירות והפך את סיסמאות המהפכה לריקות מתוכן. על מנת להקטין את התנגדות האוכלוסייה למשטר ולהחליש את תנועות האופוזיציה, הורשו הקובנים לקנות טלפונים סלולריים, חלה הקלה מסויימת - אם כי מוגבלת - בנגישות לאינטרנט, ומעל הכול - בוטלה החובה לקבל היתר מן הרשויות על מנת לנסוע לחו"ל.

הנשיא ויורשו? ראול קסטרו ומיגל דיאז קאנל(צילום: AP)

ראול המשיך לכאורה את דרכו של אחיו, להכניס שינויים בכלכלה אך למנוע כל רפורמה פוליטית, לפי הדגם של סין ווייאטנם. למעשה, ראול הצליח להחליף בהדרגה את המנהיגים שהיו נאמנים אישית לפידל, שהיו אמורים לרשת אותו בשלטון. במקומם הוא הכניס לתפקידי מפתח את נאמניו מתוך הצבא, שאחדים מהם הם בני דורו. לאחרונה הוא מינה את מיגל דיאס קאנל, פוליטיקאי צעיר יחסית בן 53, לתפקיד סגן נשיא ראשון של מועצת המיניסטרים, ובכך סימן לכאורה יורש אפשרי.

ארתורו לופס לוי מאוניברסיטת קולורדו, שהשתתף לאחרונה בקונגרס על קובה שנערך באוניברסיטה ‏העברית, טוען שבקובה נוצרים שינויים מרחיקי לכת המאפיינים משטרים פוסט טוטליטריים. המעבר ‏לכלכלה מעורבת, הרכוש הפרטי, האפשרות להגר לחו"ל או להקים עסקים קטנים יוצרים מציאות ‏חדשה המשנה את היחסים בין המדינה לבין החברה האזרחית.‏ פרשנים מאוניברסיטת מיאמי מתייחסים בחוסר אמון לאפשרות של שינוי במדיניותם הנוקשה של האחים קסטרו בתחום הפוליטי. הם מציינים שלפי החוקה הקובנית, המפלגה הקומוניסטית הקובנית היא הכוח השולט במדינה, וטוענים שמקור הסמכות של ראול נובע מתפקידו בפוליטביורו, הנשלט על ידי הצבא.

ראול, שהוא כיום בן 82, הכריז כי יפרוש מן השלטון ב-2018. גם אם הוא יצליח לגבש מנהיגות יציבה שתתיימר להמשיך את דרכו, העידן המהפכני של שני האחים קסטרו נמצא בסוף דרכו. קובה נמצאת בתקופת מעבר (transición) לעידן חדש. נקווה שהדרך תוביל לדמוקרטיה, אך רק ימים יגידו.

ד"ר מרגלית בז'רנו מלמדת בחוג ללימודים רומניים ולטינו אמריקניים באוניברסיטה העברית בירושלים וחוקרת במכון ליהדות זמננו ובמרכז ליברנט, האוניברסיטה העברית בירושלים