אין לטהר? דילמת מי התהום המזוהמים

בארה"ב קיימים עשרות אלפי אתרים מזוהמים, שבהם לא ניתן יהיה ב-100 השנים הקרובות לטהר את מי התהום - כך נקבע בדו"ח מיוחד הנקרא "אפשרויות הטיפול במי תהום מזוהמים בארה"ב", שהוכן על ידי ועדה רמת דרג של המועצה הלאומית למחקר, בחסות האקדמיות למדעים, הנדסה ורפואה של ארה"ב.

עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות : 

בחופים של איזו עיר מייצרים הכי הרבה זבל?

לא רק סמארטפון: על ביוב חכם שמעתם?

האוזון כמשל: אפשר לנצח את אפקט החממה

חזון יום כיפור של תל אביב מתרחק

הוועדה התבקשה על ידי משרד ההגנה לבדוק את היקף הבעיה והגיעה למסקנה כי ידוע על יותר מ-120 אלף אתרים ומתוכם כ-10,000 אתרים "מסובכים" שבהם רמות גבוהות של זיהום, שנוצר בעיקר על-ידי התעשיות הצבאיות.

הוועדה בחנה את כל השיטות הקיימות לטיהור מי תהום והגיעה למסקנה שלא רק שלא קיימות שיטות כאלה, אלא כי לא נראה כי בעתיד הקרוב ניתן יהיה לפתח שיטות מתאימות. אתרים רבים שטופלו בשיטות הקיימות ממשיכים להיות מזוהמים על אף סכומי העתק שהושקעו בטיהורם. "טיהור מלא של מי התהום באתרים רבים הוא בלתי אפשרי בהיעדר טכנולוגיה מתאימה לנקות את המים לרמה של מי שתייה", כותבת הוועדה.

אי לכך, בדקה הוועדה מה ניתן לעשות ובאיזה צעדים על המדינה לנקוט כדי למנוע פגיעה בבריאות האוכלוסייה ובסביבה. הוועדה הגיעה למסקנה כי קיימות למעשה שלוש חלופות לפעולה:

הראשונה היא להמשיך לנסות לטהר את המים לרמה של מי שתייה. כאמור, חלופה זאת נמצאה בלתי מעשית ואינה עומדת במבחן כלכלי כלשהו.

ניהול פסיבי 

החלופה השנייה היא לנהל את האתרים בצורה פסיבית. הכוונה היא לאפשר שימוש באתרים המזוהמים תוך כדי מעקב וניטור, כדי למנוע חשיפה לחומרים המזהמים. חלופה זו יוצאת מתוך הנחה כי במשך השנים רמת הזיהום במים תלך ותרד כתוצאה מפירוק טבעי של חומרי הזיהום. בחלופה זו ניתן גם לחסום (בדרכים שונות) את התפשטות הזיהום לאזורים לא מזוהמים וכך למנוע פגיעה נוספת במי התהום.

החלופה השלישית נקראת ניהול אקטיבי של האתרים המזוהמים. בחלופה זו שואבים את מי התהום ומטפלים בהם. זו שיטה יקרה מאד, לעתים קרובות אינה אפקטיבית והתוצאות אינן מצדיקות את המשאבים הרבים שהושקעו בטיפולים אלה.

הוועדה אינה ממליצה על חלופה זו או אחרת, אבל מדגישה את הצורך לבחון כל אתר ואתר ולהחליט לגביו מהי דרך הטיפול הנאותה. מדברי ההסבר של הוועדה ברור כי למרות העובדה שכולנו היינו רוצים לטהר את מי התהום המזוהמים לרמה של מי שתייה, הרי ברוב המכריע של המקרים הדבר לא רק יקר במיוחד, אלא גם בלתי אפשרי מבחינה טכנולוגית. לכן, ממליצה הוועדה לנהל את האתרים האלה כך שניתן יהיה להשתמש בהם בצורה מושכלת, תוך הימנעות מהשקעות מיותרות מחד וחשיפת האוכלוסייה או הסביבה לסיכונים, מאידך.

לידיעת רשות המים 

במדינת ישראל יש לא מעט אתרים שבהם נמצאו מי תהום מזוהמים. חלק ניכר מאתרים אלה

הם בבעלות המדינה וחלקם נמצאים בהליכי תכנון לקראת הפיכתם לאזורי מגורים ותעסוקה. נראה כי עד היום לא התקיים דיון מקיף בנושא ולא גובשה מתודולוגיה לאומית כיצד לטפל באתרי מי תהום מזוהמים.

מפעם לפעם אנו שומעים על תכנית כזאת או אחרת, העוסקת בעיקר בשאלה כיצד "לטהר" את המים והרבה פחות על כיצד לנהל את האזורים המזוהמים. מן הראוי היה כי רשות המים וגופי התכנון ילמדו לעומק את המסקנות הנובעות מדו"ח חשוב זה כדי למנוע השקעות מיותרות בפתרונות לא מעשיים לטיפול במי התהום המזוהמים.

כל עוד היה מחסור במי שתייה בארץ, היה אולי טעם כלשהו בבחינת האפשרות לטהר מי תהום מזוהמים לרמה של מי שתייה. עתה, לאחר שהוכרז כי אין ולא יהיה מחסור במי שתייה בשנים הקרובות, צריך לנהל את האתרים האלה בצורה מושכלת, כך שניתן יהיה להשתמש בהם לתועלת הציבור, תוך מניעת כל סכנה לציבור ולסביבה והימנעות מהשעות עתק שלא יביאו כל תועלת.

פרופ' אורי מרינוב הוא מרצה וחוקר בבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה, אשר כיהן כמנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה