גרמניה בוחרת: מרקל תנהיג, מי יישב לצדה?
הקנצלרית מגיעה לבחירות היום עם 60% תמיכה אישית בה, אך בעוד היא צפויה להישאר בכיסאה, לא ברור כיצד תיראה הקואליציה הבאה שלה. עידית זלטנרייך, לשעבר שליחה דיפלומטית של ישראל בברלין, עם כמה תרחישים אפשריים בבחירות שמעניינות יותר את אירופה מאשר את הגרמנים
גרמניה, מדינה בת כ-82 מיליון תושבים, היא מעצמה אירופית. לגרמניה משקל רב בניווט התנהלות אירופה במשבר הכלכלי והיא השפיעה מהותית על שכנותיה. יש שנשאו אליה עיניים גם כדי לראות מה תהיה עמדתה כלפי מעורבות בינלאומית במשבר בסוריה (דעת הקהל בגרמניה ורוב המפלגות לא היו מעוניינות להתערב). לפחות באירופה מסתכלים על הבחירות בגרמניה בציפייה כדי לראות לאן תוביל המעצמה האירופית את היבשת? אלא שנראה שהגרמנים עצמם לא מעוניינים להוביל. "הגרמנים מעדיפים לחשוב על עצמם כמי שחיים בשווייץ גדולה" אמר לי פעיל פוליטי.
הבחירות בגרמניה - כותרות אחרונות:
מרקל הותקפה בעימות: "אמללת מדינות"
שקט שיהיה פה: גרמניה נגד מפגעי הרעש
61.8 מיליון בוחרים גרמנים יילכו היום (יום א') לקלפיות במצב רוח ציבורי המסתייג משינויים ואי יציבות וחושש מפני אחריות יתר - בין שלמשבר הכלכלי באירופה ובין שלסכסוכים מעבר לים. המשבר כעת בסוריה מזין אף הוא את הלך הרוח הזה.
הקנצלרית אנגלה מרקל נהנית מ-60 אחוזי תמיכה אישית בסקרים ויכולה להצביע על הישגים כמו שיעורי אבטלה נמוכים מזה עשרים שנה והתמודדות טובה למדי עם המשבר הכלכלי. על אף שהצמיחה בגרמניה האטה, שיעור הייצוא למשל, טוב ואיתן. למרקל יש סיכוי רב להמשיך לכהן כקנצלרית, אך בכל מקרה נראה שהממשלה הגרמנית הבאה תתמודד עם בחינה מחדש של מדיניות כלכלית (הגנה על תנאי רווחה מול הגברת תחרותיות גלובלית), מדיניות הגירה ומדיניות האנרגיה.
השאלות הפוליטיות המרכזיות בבחירות הן מי תהיה השותפה הקואליציונית? עם מי תמשול מרקל? האם מצב הרוח הציבורי יגרום לשותפה הקואליציונית הנוכחית לא להיכנס לפרלמנט? האם לראשונה זה שנים תיכנס לבונדסטאג מפלגה חדשה?
אותה ממשלה או קואליציה רחבה?
המרוץ הפוליטי בין המחנות צמוד. מבחינת מספרית קיימת לכאורה האפשרות להרכיב קואליציות מגוונות, לרבות בהובלה שמאלית, אך ההיתכנות הפוליטית שלהן נראית כעת נמוכה. האפשרות, למשל, לקואליציה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת השמאל, נפסלה על ידי פוליטיקאים. תרחיש קלוש הוא גם לקואליציה של מפלגת מרקל עם הירוקים.
שתי אפשרויות סבירות הן המשך הקואליציה הקיימת של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU) בראשות הקנצלרית ביחד עם המפלגה הליברלית או שובה של הקואליציה הרחבה.
על פי סקרים אחרונים, כמחצית מהציבור הגרמני - 48 אחוזים - מעוניין בחזרה לממשלת קואליציה של שתי המפלגות הגדולות: המפלגה הנוצרית-דמוקרטית של מרקל (כיום עם למעלה מ-33 אחוזים מהמושבים בפרלמנט) והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) בראשות פר שטיינברוק (כיום עם 23 אחוזים בפרלמנט).
אלא שמי שפוסל קואליציה כזו הוא דווקא שטיינברוק, שמתנגד לשותפות תחת הנהגת הקנצלרית. לכן, היה ותורכב קואליציה רחבה כזו, שטיינברוק צפוי לעזוב את מפלגתו. לא מן הנמנע שמהלך כזה יחזיר לתפקיד מוביל את פרנק וולטר שטיינמאייר, הזכור כשר החוץ בממשלה הקודמת. ה SPD תמכה בעבר בסגנון של שילוב והידברות מול סוריה ואיראן, בדיאלוג פתוח עם רוסיה ובכניסתה של טורקיה לאיחוד האירופי. עם זאת, בכהונתה השלישית כקנצלרית, מרקל, שמבקרת את פוטין, למשל, בפומבי, צפויה להתבסס עוד יותר במושב הנהג ולהמשיך להתוות המדיניות.
מערכת הבחירות הרדומה נכנסה בכל זאת לתפנית מעניינת בימים האחרונים, לא כל כך בגלל תוכן וסוגיות (בעיקר כלכליות-חברתיות) אלא בגלל אופיו והרכבו הבלתי צפוי של הפרלמנט הגרמני הבא. המרוץ בין המחנות צמוד, אך תוצאות הבחירות ותרחיש מסוים יכול להוביל למבוי סתום במשא ומתן הקואליציוני ופנייה לבחירות חוזרות. כמו כן, ישנה היתכנות לפיצול ומאבק מנהיגות לפחות בשתי מפלגות (הסוציאל-דמוקרטים והירוקים) בתוך שבועות. בנוסף, תיתכן כניסתה של מפלגה חדשה לפרלמנט, אירוע נדיר בפוליטיקה הגרמנית.
בפרלמנט הפדרלי הגרמני - הבונדסטאג - חברות חמש סיעות בלבד (באחת הסיעות שותפות שתי מפלגות), מתוכן שתי סיעות גדולות שמייצגות את המחנה הנוצרי-דמוקרטי מחד והסוציאל-דמוקרטי מאידך. מגרש המשחקים הזה מגדיר את הזירה הפרלמנטרית הגרמנית מאז האיחוד של המערב והמזרח.
האירו-סקפטים רוצים להפתיע
האם לראשונה מזה שנים תצליח מפלגה חדשה לחצות את אחוז החסימה הגבוה (5 אחוזים) ולהיכנס לבונדסטאג? המפלגה שעשויה לעשות זאת היא "מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה" (AFD) - שמאתגרת את מרקל מימין, מצב חדש פוליטית ובלתי קביל עבור מפלגת ה CDU הנוצרית-דמוקרטית. מפלגת AFD מתנגדת למטבע האירו, מציעה להוציא את יוון מהאיחוד האירופי ומציגה מדיניות שמרנית בסוגיות משפחה ורווחה. הצבעה למפלגה זו יכולה להיות אף הצבעת מחאה. כמה ממקימיה הם פורשים ממפלגתה של מרקל והמפלגה הליברלית, אך המפלגה החדשה לא נכנסה לאף פרלמנט מקומי והביקורת כלפיה היא שהיא חסרת כל ניסיון מעשי.
בנוסף, שתיים מהסיעות הקטנות בפרלמנט (הליברלים בקואליציה והירוקים שבאופוזיציה) מאבדות תמיכה בשיעור דרמטי. האם מדובר בקאמבק של המפלגות הגדולות או במקרים פרטניים? תוצאות הבחירות יגידו.
נשחקת מהותית התמיכה במפלגה הליברלית השותפה בקואליציה של מרקל, שבראשה עומד שר החוץ הגרמני גידו ווסטרוולה. הבטחתם המרכזית של הליברלים לפני הבחירות להפחתת מסים לא התקיימה. בשילוב עם מנהיגות לא כריזמטית, בבחירות האחרונות התמיכה במפלגה עמדה על 14.6 אחוזים, אך כעת, במספר סקרים, המפלגה אינה עוברת את אחוז החסימה ובבחירות מקומיות חשובות שנערכו באחרונה בגרמניה, היא אף לא נכנסה לפרלמנט המקומי. ההערכה היא שהמפלגה תצליח להיכנס לבונדסטאג, אך רק לאחר מאבק קשה וצלקות.
הדשא של השכן ירוק יותר
לעומת זאת, "מפלגת הירוקים", מפלגת אופוזיציה משמעותית עם יותר מ-10 אחוזים בפרלמנט מאבדת תמיכה בבסיס בוחריה בשל מדיניות מיסוי שנויה במחלוקת וגם בשל הצתה מחדש של דיון משנות השמונים על תמיכה של חלק מחברי המפלגה בפדופיליה. מקורבים ליו"ר הסיעה יורן טריטין רואים בכך מאבק אישי באיש שנמנה על הדור של יושקה פישר וזוהי לו כנראה ההזדמנות האחרונה להיכנס לשותפות קואליציונית. בחודשים האחרונים התמיכה במפלגה עלתה בדעת הקהל עד אפילו ל-16 אחוזים, אך כעת, על פי סקרים התמיכה בירוקים נשחקה עד כדי 8 אחוזים. אם התוצאות בפועל יהלמו את ההתרסקות בסקרים, טריטין צפוי להתמודדות פנימית במפלגתו.
מפלגה נוספת, "מפלגת השמאל", מרוויחה אלקטורלית בשל עמדתה המסורתית נגד מעורבות צבאית גרמנית בכל מצב, שהפכה לדרך המלך בדעת הקהל כעת נוכח המשבר בסוריה.
משבר האירו, עתיד הפנסיות, שכר המינימום ומקורות אנרגיה הם הסוגיות המרכזיות שבהם ניסו לעסוק בקמפיין הבחירות ואליהן הצטרף המשבר בסוריה. מפלגות האופוזיציה ניסו ליצור דיון מהותי ברפורמות כלכליות, אך נראה שהציבור לא חש צורך ברפורמות כאלה נוכח מצבה הטוב יחסית של גרמניה לעת הזו. הממשלה מתמקדת בהגברת התחרותיות של גרמניה בזירה גלובלית משתנה.
אם לאחר הבחירות לא תקום שוב קואליציה של מרקל והליברלים, אזי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והירוקים יוכלו לטעון לניצחון משום ששאיפתם המוצהרת העקבית הייתה להפיל את הקואליציה הנוכחית. הם יוכלו לטעון זאת ללא קשר להישגיהם הם. עם זאת, בשני המחנות הפוליטיים יש מי שרואים בכך יצירת היתכנות עתידית לקואליציה שמאלית.
עידית זלטנרייך היא חברת צוות "מיתווים", המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, ושימשה כשליחה דיפלומטית של ישראל בברלין בשנים 2011-2007
לפנייה לכתב/ת 
