ושמחת בחגיך: איך נחגוג עם יוקר המחיה?

פרשת "וזאת הברכה" חותמת את ספר התורה. סיום קריאת התורה הופך למעשה לאירוע חגיגי, בעצם שמו של החג, שמיני עצרת שהוא שמחת התורה. סיום התורה חותם את תקופת חגי תשרי. תקופה ארוכה של חגים ומועדים, חופשות והוצאות מרובות.

• לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
  

נגמר כבר החופש הגדול? 

השנה קיצרו לנו את החופש הגדול והאריכו לנו את חופשת החגים. למעשה, ילדיי שאך זה עתה שבו ללימודים מהחופש הגדול נכנסו מיד לחופשת החגים. להיכנס למסלול לימודים לא היה כל סיכוי, ובשבוע הבא ייאלצו כולם לחזור לתלם.

החגים הם כר נרחב למפגשים משפחתיים, לטיולים ולהוצאות מרובות. יוקר המחייה לא פוסח על עונת החגים והמחירים לא רק שלא יורדים אלא מאמירים. ההשלמות הקטנות במרכולים וברשתות המזון לפני כל חג מגיעות לעתים לגובה של משכורת ממוצעת במשק, וכזכור אילו רק ההשלמות.

איך אפשר לשמוח

חג הסוכות הוא חג בו אנו מצווים לשמוח: "והיית אח שמח". עמותות חסד רבות מנסות לספק פתרונות, אבל לצערי הרב משפחות רבות מוצאות עצמן רחוקות מלהיות בשמחה.

פרשת וזאת הברכה פותחת במילים: "וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ. "(ל"ג.א'). משה, המנהיג הגדול במנהיגי ישראל, מבין וחש שמותו קרב וזה הזמן לנאום האחרון שלו כמנהיג העם. וכפי שמפרש רש"י במקום: "לפני מותו" סמוך למיתתו שאם לא עכשיו אימתי". משה פותח את הדברים באמירות כלליות אל העם ועל העם ועובר לברך כל שבט ושבט מבני ישראל בברכה הראויה לו.

היכולת המנהיגותית של משה לא פוחתת עם השנים. היכרותו עם העם רק משתבחת. הבנת צרכיו עומדת למול עיניו כל העת. הנצי"ב מוולאזין בפירושו העמק דיבר על המילים "איש האלוקים", "שהשכינה הייתה מדברת מגרונו ..."

לשרוד או להוביל

המנהיגים שלנו כיום עסוקים רוב זמנם בהישרדות עצמית. דואגים כל העת שלא יקרה משהו שיחליש את הכסא עליו הם יושבים ודבוקים לו. היוצרות התבלבלו: במקום לשרת את העם, העם הפך למשרת של המנהיגים.

"מדרש רבא" במקום "נח אמר למשה: אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול, אמר לו משה אני נתעלתי יותר ממך. אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייבו כלייה (חטא) בעגל..."

משה רבנו מלמד אותנו את תפקיד המנהיג האולטימטיבי. לא משיטי קייאקים אנו מחפשים אלא קברניטי ספינות. לא מצטיינים בחתירה אישית אלא בהובלה קבוצתית (נעם פרל).

משאבי הטבע בהם בורכה ארץ ישראל

בברכת משה לשבטים מתאר משה את שפעת הארץ על פי חלוקת השבטים: "וּלְיוֹסֵף אָמַר, מְבֹרֶכֶת יְהוָה אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד, תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ; וּמִמֶּגֶד, גֶּרֶשׁ יְרָחִים. וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם. וּמִמֶּגֶד, אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי, סְנֶה; תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו"...וּלְאָשֵׁר אָמַר, בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר; יְהִי רְצוּי אֶחָיו, וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ. בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, מִנְעָלֶךָ; וּכְיָמֶיךָ, דָּבְאֶך"(ל"ג.י"ג – כ"ה)

השבוע התפרסם, כי על מנת לרכוש דירה נדרשות כ-135 משכורות. זו עליה קלה משנה שעברה, המתארת את עליית מחירי הדירות.

עצוב לראות שמישהו מנסה לבדוק נתון כל כך לא רלוונטי. אני לא מכיר אף לא משפחה אחת היכולה להרשות לעצמו לרכוש דירה ולהקדיש את כל המשכורת הנכנסת לסעיף הדיור במשך תקופה של למעלה מ-11 שנים. זהו חשבון פשוט.

רכישת דירה כיום אינה אפשרית לזוגות צעירים, מבלי לקבל הון ראשוני משמעותי מההורים. משכורות ממוצעות אינן מאפשרות רכישת דירה, אף לא בפריפריה. התחלות הבניה הנמוכות והקשיים הבירוקרטים הם רק חלק מהסיבות לעליה הכמעט קבועה במחירי הדירות. פתרון טרם נמצא.

לפי פרסומי בנק ישראל, תחזית הצמיחה של ישראל לשנת 2013 הופחתה ל-3.6%. נתון זה כולל את הרווחים הצפויים למשק ממאגרי הגז. למעשה, ללא רווחי הגז הצפויים הצמיחה תעמוד רק על 2.6%. הדבר מבטא ירידה בצריכה הציבורית. לפי הנתונים אנו צפויים לתקופה כלכלית לא קלה.

גילוי משאבי טבע בארץ מתחיל להיות רלוונטי בשנים האחרונות, ונכנס כאמור בתחזיות בנק ישראל. אבל עיקר ההון והרווחים מופנה לטובת חשבון הבנק הלא נכון.

חלוקת עבודה ולימוד תורה

" וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיך"(ל"ג.י"ח). השבטים זבולון ויששכר עשו בינהם הסכם. אחד עובד ומפרנס את השני הלומד תורה. רש"י במקום מסביר: "זבולון ויישכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא למסחר בספינות ומִשתכר (מלשון שָכַר) ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה לפיכך הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה".

הסכם זבולון ויששכר עולה לכותרות תדיר. ראש הממשלה דוד בן גוריון נתן בשעתו הסכמתו לרעיון. קבוצה מצומצמת מאוד של בני תורה, 400 במספר, רק העילויים, יקבלו פטור משירות צבאי.

גלגולים רבים עבר ההסדר. המספרים הוכפלו ,שולשו ויותר מכך, דורות שלמים נולדו, גדלו והתחנכו על ברכי הפטור משירות צבאי שכלל פטור פיזי אך, בעיקר מחשבתי גם ממלחמות קיומיות לעם בישראל.

חטא על פשע הוא תקצוב מסיבי של מקבלי הפטור. שבט זבולון בחר לפרנס את שבט יששכר, לא הייתה זו החלטה של הנהגת העם. בשנים האחרונות הפירוד והניכור בין המגזרים הביאו לניסיון לתיקון חלקי של המצב.

צריך לצאת להילחם יחד על כל דבר

תיקון בחוק מתרחש באופן עקרוני, אך בפועל המצב רחוק מפתרון אמיתי. הפתרון חייב להתמקד בחינוך לשותפות ביציאה משותפת לכל קרב. קרב על הכלכלה, קרב על הגנת הארץ וקרב על החינוך.

"וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. "(ל"ג.ה').  מסביר רש"י: "בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום בינהם הוא מלכם ולא כשיש מחלוקת בינהם". כוחו וייחודו של עם ישראל כשהוא יחד. שישו ושמחו בשמחת התורה ותנו כבוד לתורה יחד כל בית ישראל.