הקבלן איחר במסירה, קוני הדירה יקבלו פיצוי
איחור של שבעה חודשים במסירת דירה, יעלה לחברת הקבלן סולל בונה בתשלום פיצוי של 50 אלף שקל. הדיון בתביעה ארך יותר מעשור
בני זוג רכשו בינואר 1999 דירה על הנייר מחברת הבנייה שיכון ובינוי. את הבנייה ביצעה חברת הקבלן סולל בונה. לאחר שמסירת הדירה התעכבה, הם הגישו תביעה לבית המשפט בדרישה לפיצוי.
לפי ההסכם, בני הזוג היו אמורים לקבל את הדירה בדצמבר 2001. אלא שלטענתם המסירה בפועל הייתה רק כ-10 חודשים לאחר המועד המוסכם. זאת עקב ליקויים שונים בדירה, שגרמו לכך שזו לא הייתה ראויה למגורים.
הם הוסיפו כי חלק מהליקויים לא תוקנו גם במועד שנכנסו לדירה. למשל רק בסמוך למועד כניסתם לדירה אישרה חברת החשמל את חיבורם לרשת.
הם תבעו את שיכון ובינוי וסולל בונה בבית משפט השלום בנתניה, ודרשו פיצוי של כ-160 אלף שקל. דרישה זו כללה תשלום עבור הוצאות שכירות, עלות תיקון הליקויים ועוגמת הנפש.
הנתבעות טענו כי כלל לא איחרו במסירת החזקה בדירה. לטענתן בהסכם נכתב במפורש כי תינתן להן ארכה של שלושה חודשים למסירת הדירה - שהייתה מוכנה עם תום תקופה זו. אלא שהתובעים סירבו לקבל אותה והציבו תנאים בלתי סבירים, כמו דרישות לתיקון ליקויים שכלל לא היו תחת אחריותן.
איך יגורו בלי חשמל?
השופטת חנה קיציס קיבלה את התביעה בחלקה. היא פסקה כי מסירה תיחשב לחוקית גם אם הדירה אינה במצב מושלם, כל עוד אפשר לגור בה.
אלא שמההתכתבות בין הצדדים עולה כי ביום מסירת החזקה, הדירה לא הייתה ראויה למגורים. מסמכי הנתבעות עצמן מעידים על כך שבאותה שעה טרם הושלמו עבודות הריצוף, המטבח לא היה מוכן והיה צורך בתיקונים נוספים. השופטת גם קיבלה את טענת התובעים שבאותו זמן לא אושר חיבור הדירה לרשת החשמל.
"מסירת הדירה ללא חיבור לרשת החשמל ומבלי שהוכח כי הועמד לתובעים חיבור חשמל אחר - לאו מסירה היא, שכן ללא חיבור לחשמל אין כל אפשרות להתגורר בדירה", כתבה השופטת.
מאחר שבהסכם נקבע כי איחור במסירה עד לתום תקופת ההארכה לא ייחשב כהפרה, השופטת קבעה כי התובעים זכאים לפיצוי בגין שבעה חודשי איחור בלבד. משכך, ישולמו להם דמי השכירות שביקשו עבור תקופה זו.
לגבי ליקויי הבנייה, פסקה כי בהתאם לחוות דעתו של מהנדס שמינה ביהמ"ש, אכן היו ליקויים שונים בדירה. אלא שלא הוכח שהנתבעות אחראיות לכולם. למשל ליקויי רטיבות שנבעו מהתקנה לא מקצועית של ג'קוזי, פעולה שבוצעה על-ידי חברה אחרת.
מנגד השופטת קיבלה את הטענות כי ליקויים אחרים, בהם ריצוף וחיפוי, אינסטלציה, חשמל ואיטום היו באחריות הנתבעות, ועליהן שיכון ובינוי וסולל בונה ישלמו פיצוי לתובעים.
באשר לעוגמת הנפש, השופטת קבעה כי בהתאם לטיב הליקויים, היקפם, הפגיעה באפשרות השימוש בנכס ויתר הנסיבות, לתובעים מגיע פיצוי של 4,000 שקל בלבד.
כך שלבסוף, סולל בונה ושיכון ובינוי חויבו לשלם לתובעים כ-51 אלף שקל. לאור ההפרש הניכר בין סכום התביעה לזה שנפסק, הן ישלמו הוצאות משפט לתובעים בסכום של 7,000 שקל בלבד.
להתאים את סכום התביעה לראיות
עו"ד אברהם ורבנר, העוסק בתחום דיני המקרקעין, מסביר כי "הפיצוי שנפסק לתובעים הינו סכום הוגן, אשר מתריע בפני תובעים עתידיים שלא לתבוע סכומים מופרזים - מבלי להתאימם לראיות שבידם, ורק על מנת להתעשר על חשבון הנתבעים".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
