סחר בעתיקות בניגוד לחוק וירצה חודש מאסר
בית המשפט העליון דחה ערעור שהגיש אספן עתיקות כנגד הרשעתו בסחר ללא רשיון. בפסק הדין הדגישו השופטים את החשיבות במניעת התופעה, שהפכה למכת מדינה
המדינה הגישה כתב אישום כנגד אספן עתיקות ותיק, המונה עשרות אישומים שונים הקשורים בפעילות בתחום העתיקות. בין היתר הואשם בזיוף, מכירת עתיקות וסחר לא חוקי.
בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה בסופו של דבר את האספן ממרבית האישומים, והרשיע אותו בשלושה בלבד: זיוף עתיקות, החזקת רכוש הנחשד כגנוב וסחר לא חוקי בעתיקות.
פגיעה בתיעוד היסטורי
לאחר שהעיר על החומרה שבביצוע שוד עתיקות, אשר פוגע ביכולת התיעוד של עם ישראל בארצו, ומנגד התחשב בעובדה כי האספן נעדר עבר פלילי, גזר עליו המחוזי עונש של 30 ימי מאסר בפועל, 60 ימי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 30 אלף שקל. האספן ערער על הרשעתו ועל גזר דינו בפני בית המשפט העליון.
הוא טען כי המדינה לא הוכיחה שהפריטים המצוינים בכתב האישום הם אכן "עתיקות" כהגדרתן בחוק. בנוסף, כלל לא הוכח שמדובר בעתיקות ישראליות - ולכן לא ניתן להסיק כי הן רכוש המדינה. לכן טען שאין מקום להאשימו באחזקת פריטים גנובים. הוא הוסיף כי מאחר ואינו עוסק דרך קבע בממכר עתיקות, הוא כלל לא זקוק לרשיון מסחר בהן.
ולבסוף, שב וטען לאכיפה בררנית מצד המדינה - בהשוואה לסוחרי עתיקות אחרים המעורבים בפרשה, ושנגדם לא הוגשו כתבי אישום כלל.
המדינה השיבה כי האספן עצמו הודה בכך שהפריטים הם "אמיתיים", ולכן אין צורך להוסיף על כך ראיות. המערער גם לא הוכיח כי במקרה זה בוצעה אכיפה בררנית.
אספנות לא חוקית - לא מאהבת הארץ
"לא ארץ חדשה היא ארצנו, וכמעט כל פיסת קרקע בה חושפת טפח של היסטוריה ומכסה טפחיים ממנה. תנאים אלה יוצרים 'גן עדן' לפעילות ארכיאולוגית, מחד גיסא, אך גם סכנה רבה לאובדנם של אוצרות קדומים", כתבה השופטת דפנה ברק-ארז בפתח דבריה. היא ציינה את החשיבות שבמניעת התופעה האסורה של גניבת עתיקות.
השופטת חידדה את הקושי באכיפת הדין באשר לסחר לא חוקי בעתיקות, בצל הנסיבות הגיאו-פוליטיות של ישראל. אלו מאפשרות סחר שלא כדין בממצאים ארכיאולוגיים, שמגיעים לישראל מאזורים שאינם נתונים לדין הישראלי. מציאות זו "מחייבת תשומת לב מיוחדת של רשויות האכיפה", כתבה.
היא הוסיפה כי יש צורך גם בשינוי תודעתי כולל: "בתחום של שמירת הטבע חונכנו כבר להבין שקטיפת פרחים מוגנים להנאת הפרט היא פעולה אסורה... בדומה לכך, גם בתחום הארכיאולוגיה, נדרש תהליך של הכשרת לבבות וטיפול ההבנה ש'קטיפתן' של שכיות חמדה עתיקות מקרקע המולדת אינה אספנות המעידה על אהבת הארץ וההיסטוריה שלה, אלא חמדנות מזיקה, שבה יש להילחם", כך לפי השופטת ברק-ארז.
לגופו של עניין, השופטת פסקה כי אין לצפות מהמדינה להוכיח עניינים אשר הנאשם הודה בהם במפורש, למשל עצם העובדה שהפריטים הם עתיקות. מדיניות כזו אינה יעילה ומהווה בזבוז של משאבים ציבוריים.
עוד קבעה כי האספן לא הוכיח שרכש את הפריטים העתיקים כחוק, ולכן הוא מנוע מלטעון כי הבעלות בהם אינה שייכת למדינה. לעניין האכיפה הבררנית, השופטת הסכימה עם המדינה וקבעה שהאספן לא עמד בנטל להוכחת טענתו.
באשר לעונש, השופטת קבעה כי גזר הדין שהוטל על האספן אינו קשה או חמור יתר המידה. לפיכך, דחתה השופטת את הערעור, בהסכמתם המלאה של חבריה להרכב, השופטים י' דנציגר ונ' סולברג. האספן ירצה אם כן את העונש שנגזר עליו במחוזי - 30 ימי מאסר בפועל, 60 ימי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 30 אלף שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
