מנהל סבארו יפצה עובד זר שזכויותיו נרמסו
פליט ממוצא אפריקאי שעבד ברשת "סבארו", תבע את בעלת הרשת ומנהלה, לאחר שלא שולמו לו שעות נוספות, פנסיה ודמי הבראה. תביעתו התקבלה בחלקה, מנהל הרשת חויב לשלם פיצוי אישי
עובד זר שעבד ברשת המזון "סבארו", תבע את חברת אפ-שר מסעדות ע.א בע"מ, בעלת הרשת, ואת מי שהיה מנהלה ובעל המניות בה באופן אישי. בתביעה, שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, טען כי במשך למעלה מחודש לא קיבל את השכר עבור חודש אוקטובר 2010, ופוטר לאחר שעמד על זכויותיו לקבלו.
לטענתו, הסיבה העיקרית שהובילה אותו להגיש את התביעה היא סירוב החברה לשלם לו פיצויי פיטורים. הוא הוסיף כי נהג לעבוד למעלה מ-12 שעות ביום ללא הפסקות, מבלי שקיבל על כך גמול שעות נוספות.
לדבריו, החברה הפרה את חוקי העבודה תוך ניצול העובדה שהוא עובד זר. בסופו של דבר דרש פיצוי בסך 67 אלף שקל.
בעלי הרשת הגישו תביעה נגדית, בה נטען שהאיש זכה לתשלומים עבור ההפסקות ועליו להשיבם. עוד נטען כי התפטר על דעת עצמו וממילא עבד בחברה רק 11 חודשים, ולכן בכל מקרה אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
מנהל החברה הוסיף כי אין כל עילה "להרים מסך" ולחייבו באופן אישי בתשלום, שכן אין זה מקרה חריג המצדיק פעולה קיצונית של ירידה לכיסו הפרטי.
קושי בקביעת ממצאים
השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ פתחה את דבריה בציון הקושי הרב בקביעת ממצאים על סמך עדות התובע, שנמסרה כולה בתרגום מהשפה הטיגרית והייתה רצופת סתירות.
השופטת ציינה כי מדו"חות הנוכחות שצורפו לתיק, ניתן ללמוד שהתובע אכן הועסק מעבר למשרה מלאה. אולם לדעת השופטת, יש קושי רב בהבנת הדוחו"ת שרצופיפ בטעויות. משכך, החליטה לחשב את השעות הנוספות אותן עבד על פי המינימום הקבוע בחוק הגנת השכר - 60 שעות חודשיות. עם זאת, היא הורתה על ניכוי השכר ששולם לתובע עבור ההפסקות, שבניגוד לטענתו הוכח שקיבל.
לסיום, השופטת קבעה כי הראיות אינן מאפשרות להגיע למסקנה חותכת באשר לסוגיית הפיטורים. לכן לא ניתן לפסוק לעובד פיצויי פיטורים.
לא ממהרים לחייב באופן אישי
השופטת המשיכה ובחנה האם יהיה נכון לחייב את הנתבע, מנהל החברה, באופן אישי. לדבריה, בעדותו הודה המנהל ששילם לתובע חלק מהשכר במזומן מבלי לציין זאת בתלוש. התנהגות זו, כך קבעה, מצדיקה "הרמת מסך".
ראוי לציין כי פעולה זו - חיוב בעלים או מנהלים בתשלום לעובד - היא חריגה. זאת בשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
בכדי לעשות זאת, יש לערוך בחינה מדוקדקת וקפדנית של העניין שהובא בפני השופטת, ובכלל זה לבחון האם העסקת העובד פיקטיבית והאם מתכונת העסקתו פגעה בדרך כלשהי בזכויותיו. ככלל, בית הדין לעבודה אינו שש לעשות זאת.
לבסוף, השופטת פסקה כי הנתבעים - החברה ובעל המניות - ישלמו לתובע כ-18 אלף שקל, בניכוי שכר ההפסקות ששולם לו - 3,575 שקלים. העובד יקבל גם שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 1,700 שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד מיכה דוד
עוסק בדיני עבודה
לפנייה לכתב/ת 
