זה הסתיו: 3 הצעות לטיול לפני שהגשם מגיע

כבר הסתיו עכשיו, כפי ששרו בשעתו חברי להקת תיסלם, ומזג האוויר הופך ליותר ויותר שפוי. או במילים אחרות: זה הזמן לנצל את הימים היפים, עדיין נטולי הגשם, כדי לצאת לטבע.

מסלולי הטיול שלפניכם מעגליים, נמשכים לאורך קילומטר או שניים ומתאימים לטיול משפחות רגוע, גם עם ילדים קטנים. בהליכה מתונה תוכלו לסיים אותם בשעה-שעה וחצי, וליהנות בנחת מתחילתה של עונת הפריחה, שכידוע אינה נמשכת זמן רב.

בצפון: שמורת אלוני אבא  

רק יערות מועטים בישראל נחשבים ליער טבעי, כזה העומד בחורף בשלכת זהובה, שניתן לשוטט בו בנחת בעת שאדמתו מתכסה בעשב ירוק ובפרחים בשלל צבעים. היער בשמורת אלוני אבא הוא כזה.

במקום הוסדר שביל המאפשר ליהנות מכל הטוב הזה מבלי לפגוע בטבע. זהו טיול מעגלי בדרגת קושי קלה, הנמשך כקילומטר וחצי. בהליכה מתונה עם ילדים קטנים אפשר לסיים אותו בשעה.

נקודת המוצא והסיום היא רחבת החניה, כ-200 מטר ליד הכניסה ליישוב אלוני אבא. השביל מתחיל בשער בגדר שנועדה לתחום את שטחי המרעה של הבקר באזור. כשעוברים את השער נכנסים לשביל, ומיד מסתחררים מהמרבד הצבעוני, שמתחיל לתת את אותותיו עכשיו ומגיע לשיאו בחורף. מכל עבר מציצות רקפות, כלניות בשלל צבעים ומינים רבים של צמחים אחרים. השביל מטפס צפונה עד לגבעה גדולה שבראשה קרחת יער ובה כמה עצי אלון תבור גדולים. כשחוצים את קרחת היער מגיעים שוב לאזור מיוער ופורח.

מכאן השביל יורד שמאלה במדרון מתון. בנקודה מסוימת נפתח חלון תצפית קטן דרומה, אל הבתים של אלוני אבא. אפשר לראות גם קצת את עמק יזרעאל, הכרמל והרי נצרת.

בהמשך השביל תפגשו קרחת יער נוספת, ובה עץ חרוב גדול. מינואר יפרח במקום משטח מרשים של כלניות. עוד אטרקציה באווירה חורפית היא שלולית החורף המלאכותית שנבנתה כדי לאפשר בית גידול לבעלי חיים וצמחים שבחורף צריכים לגור במקום מוצף מים ובקיץ יכולים להסתפק באדמה חרבה.

מסיימים את המסלול וחוזרים לחניון. בדרך יש סיכוי טוב שתפגשו עורבנים (ציפור בצבע חום־ורדרד, עם כנפיים כחולות בקצה) וגם צב יבשה מצוי.

הגעה: נוסעים בכביש המוביל מצומת אלונים לעבר בית לחם הגלילית (מספר ‭.(7513‬ השמורה נמצאת כ־200 מטר לפני הכניסה לאלוני אבא.

בחורף יש כאן פרחים בשלל צבעים. כלנית באלוני אבא(צילום: רומן קוסיצקי)

בשרון: גן לאומי נחל אלכסנדר  

נחל אלכסנדר נחשב אחד הגדולים באזור השרון. הנחל מתחיל באזור שכם ופורץ לשרון בין כוכב יאיר וטייבה.

כאן משנה הנחל את מהלכו צפונה והוא נשפך לים התיכון ליד מכמורת. רוחב הנחל בתחום הגן הלאומי נחל אלכסנדר עולה על עשרה מטרים ואפיקו מלא מים. גדותיו עשירות בצמחייה.

במקום כמה מסלולי הליכה אפשריים. המסלול המעגלי מתחיל ומסתיים בחניון הבריכה (חניון השוכן בקצה חורשת איקליפטוס ליד בריכת מים סגורה) וניתן לעשות אותו בגרסה קלה של שני קילומטרים או קלילה ממש של קילומטר אחד. הצעדה נעשית בשטח חולי, בשביל בצידה המערבי של חורשת האיקליפטוס. השביל חולף על פני מבנה שאיבה של קידוח מים ומטפס מעט בדרך חולית בשולי החורשה. בחורף ובאביב יש במקום פריחה אדירה של רקפות בצל עצי האיקליפטוס.

לאחר כ־400 מטרים השביל מתפצל. פנייה שמאלה תוביל אתכם למסלול הקצר, בשביל החוצה את החורשה וחוזר לחניון הבריכה. היישר לפנים השביל ממשיך לתצפית קצה החורשה. מנקודת התצפית חוזרים לחניון הבריכה בשביל האוגף את חורשת האיקליפטוס ממזרח.

איקליפטוסים וגם צבים רכים. מטיילים בנחל אלכסנדר(צילום: עידו ארז)

ניתן לעשות במקום מסלול נוסף, מחניון הבריכה לח'ירבת סמארה - גבעה ובראשה בית גדול מאבני כורכר. אורך המסלול ‭2.5‬ קילומטרים. עד תצפית קצה החורשה הולכים כמו במסלול הקודם.

מכאן גולשים מהגבעה דרומה וחוצים שדה של חולות, בהם צומחים בעיקר שיחי רותם. השביל חודר לחורשת האיקליפטוסים שמעבר לשדה הרתמים ופונה בקצה החורשה מערבה (ימינה‭.(‬ אחרי כ־150 מטרים השביל פונה דרומה (שמאלה) וחוצה גבעת חמרה.

הצמחייה משתנה באחת: הצמח השולט הוא קידה שעירה. השביל יורד מהגבעה היישר דרומה, בשוליים המזרחיים של חורשת האיקליפטוס, מתעקל מעט בחולות וגולש היישר לחניון ח'ירבת סמארה. שדה הבור שממזרח לחניון ח'ירבת סמארה, בין נחל אלכסנדר לחורשת האיקליפטוס, מתמלא בחודשים נובמבר־דצמבר בפריחה של נרקיס מצוי. הנרקיס הוא צמח בעל בצל, בעל פרחים לבנים ועטרה צהובה במרכזם. העטרה הזו היא שהעניקה לצמח את הכינוי "מלך הביצה‭."‬

הגעה: נוסעים בכביש החוף עד מחלף בית ינאי. פונים במחלף לכיוון מכמורת.

מבנה כורכר מהתקופה העות'מנית. חירבת סמארה (צילום: זיו ריינשטיין)

באזור ירושלים: שמורת המסרק  

הרבה פיסות קרקע בארצנו ספוגות סיפורי מורשת קרב, רובן מספרות את סיפורה של מלחמת העצמאות. ריכוז גדול של מסלולי טיול כאלה אפשר למצוא באזור הרי ירושלים.

כבר בדרך נכנסים לאווירה הודות לשרידי המשוריינים החלודים בשער הגיא, שניצבים דוממים ומזכירים שפעם לא היה פשוט לעלות לעיר הבירה. "מסלול עצמאות" שכזה, בדרגת קושי קלה מאוד, נמצא בשמורת המסרק. במלחמת העצמאות הייתה זו נקודת שליטה חשובה בדרך מהמרכז לירושלים, ועד היום ניתן לראות בה שרידי ביצורים מהמלחמה, בהם תעלות קשר ובונקרים שמסומנים בשלטים לטובת המטיילים.

לשם "המסרק‭,"‬ אגב, אחראים לוחמי הפלמ"ח, שדימו את צמרות האורנים הקשישים שהיו במקום לשיני מסרק. האדמה הזאת, שהצמיחה כל כך הרבה יופי, גם ספוגה בלא מעט דם: לפני יותר משישה עשורים התרחשו כאן קרבות קשים, שבסופם כבשו לוחמי הפלמ"ח את המשלט, כיבוש שסייע בפתיחת הדרך לירושלים.

צמרות האורנים דמו לשיני מסרק. שמורת המסרק(צילום: רשות הטבע והגנים)

תעלות הקשר שבהן תיתקלו במהלך המסלול שימשו את הכוחות הערביים, שיצאו מהאזור כדי לתקוף את

השיירות שהיו בדרכן לירושלים. שלטים במהלך הדרך יספרו לכם את סיפור כיבושו של המסרק בידי כוחותינו בקרב קשה תוך טיפוס קשה על טרסות אבן תלולות, וגם יובילו אתכם לבונקרים שנשמרו מהמלחמה.

בדרך אפשר לראות שרידים גם לשריפת הענק שפרצה בשמורה בשנת ‭,2001‬ כנראה בגלל מדורה שהוצתה במקום ולא כובתה כראוי. במשך יותר משבוע בערה האש בשמורה וכילתה רבים מעצי האורן הוותיקים, שפיארו את קו הרכס ויצרו את צורת המסרק. מסלול ההליכה יוצא מהחניון וחוזר אליו במעגל. ההליכה נמשכת כשעה.

הגעה: נוסעים בכביש מספר ‭,1‬ פונים במחלף שורש, חולפים על פני היישוב ונוסעים עוד כמה קילומטרים עד השילוט לרחבת החניה מצד ימין.