על גג העולם בטג'יקיסטן

מרקו פולו, האירופי הראשון שחצה בשנת 1274 את הרי פמיר בדרכו לסין, תיאר אותם כמעבר הרים בגובה 4,500 מטר שבו "האש אינה כה יוקדת והדברים אינם מתבשלים היטב", בגלל הגובה ודלילות האוויר.

טג'יקיסטן היא מדינה הררית וצחיחה, ויותר ממחצית שטחה נמצא ברום שמעל 3,000 מטרים. הרי הפמיר מתנשאים לגובה של 7,495 מטרים ומצויים בלב לבה של אסיה, כגשר עצום בין רמות טיבט והרי קרקורם (Karakoram), המשך רכס ההימלאיה (Himalaya) והרי קשמיר (Kashmir) בצפון מערב הודו, ובין הרי הינדו-קוש (Hindu Kush) בצפון אפגניסטן.

עוד טיולים באזור בערוץ התיירות:

• בוראט? הצחקתם אותם
• אפגניסטן: קהילה של איש אחד
• אוזבקיסטן: ארץ אלף הניגודים
  

הסינים קראו לפמיר "כאב הראש הקטן", ולקרקורם "כאב הראש הגדול". פירוש השם פמיר בשפת שבטי ההרים הטורקיים הוא "גג העולם". גג העולם ממשיך מטג'יקיסטן לכיוון דרום-מזרח, אל רכס הרי ההימלאיה. 

מפת טג'יקיסטן

מרחק אלפי ק"מ מהאוקיינוסים

טג'יקיסטן נמצאת באזור היבשתי ביותר בעולם, המרוחק אלפי קילומטרים מן האוקיינוסים והשפעתם הממתנת. הטמפרטורות בהרים במהלך חודשי יולי-אוגוסט נעות בין 25-20 מעלות במשך היום לבין 15-0 מעלות במהלך שעות הלילה, ובמקומות הגבוהים הטמפרטורה יכולה לרדת גם מתחת לאפס.

טג'יקיסטן היא רפובליקה, שהיתה בעברה חלק מברית המועצות והפכה למדינה עצמאית ב-1991. שטחה 143,100 קמ"ר. האזור שבו שוכנת המדינה מאוכלס החל מהמאה ה-4 לפנה"ס. אימפריות רבות שלטו באזור והאימפריה ששלטה בו במשך הכי הרבה זמן היתה האימפריה הפרסית, שהטמיעה בטג'יקיסטן את תרבותה ושפתה.

בראשית שנת 2013 מנתה אוכלוסיית טג'יקיסטן 8 מיליון נפש. הטג'יקים מונים כ-80 אחוזים מן האוכלוסייה. מיעוט גדול, כ-15 אחוזים, הם אוזבקים. שיעוריהם של הרוסים והקירגיזים הם מעט יותר מאחוז כל אחד, וכן קיימים מיעוטים קטנים נוספים - טורקמנים, גרמנים, טטרים, קוריאנים ועוד.

85 אחוזים מהתושבים הם מוסלמים סונים, כ-5 אחוזים הם איסמאעילים - זרם שיעי שהתפצל מהאסלאם, ועוד מיעוט קטן הם נוצרים אורתודוקסים או בני דתות אחרות. האסלאם נותר מרכיב רב-השפעה בחברה, למרות מאמצים בתקופת השלטון הסובייטי, שנמשכו גם בתקופת העצמאות, לקדם את החילוניות.

השפה הרשמית היא טג'יקית - ניב מקומי של השפה הפרסית, הנכתבת באלפבית קירילי. שיעור האוריינות (ידיעת קרוא וכתוב) גבוה מאד, ומוערך ביותר מ-99 אחוזים.

חורוג (Khorugh) היא עיירה קטנה השוכנת במפגש נהרות על גבול אפגניסטן, ומשמשת כנקודת מוצא לטיולים בפמיר.

טסתי מדושנבה לחורוג במטוס קטנטן שאינו יכול להתרומם גבוה מדי, ולכן כשהמצוקים האדירים של הפמיר הזדקרו לפנינו, ניווט הטייס בתוך הקניונים האדירים. המראה היה עוצר נשימה.

אחרי שעה ורבע נחתנו בחורוג. יצאתי משדה התעופה. בגינה ממול לשדה התעופה נערך אירוע שבו הפמירים חגגו בלבוש מסורתי. נסעתי למרכז המידע (Pecta), שם פגשתי בחורה נמרצת המדברת אנגלית טובה, שהמליצה על אירוח ביתי (Home Stay).

המטוס הקטנטן בשדה התעופה של חורוג(צילום: אפרת נקש)

הנהג הוא אַכְּבָּר

הבית שבו התארחתי היה מזמין. חדרי האירוח בבתים הפמירים גדולים. על רצפת לינולאום פרושים שטיחים צבעוניים ועל הקירות תלויים שטיחים גדולים צבעוניים שמכסים כמעט את כל הקיר. התחושה חמימה וביתית. לקראת הלינה פורסים על השטיחים מזרונים שעליהם פורשים סדין וכרית ומקבלים שמיכה עבה וחמה.

הכנסת האורחים הנדיבה נתנה לי הזדמנות לחוות את אורח החיים המקומי. בחצר הבית עצי פרי עמוסים בפירות בשלים: משמשים, אגסים, תפוחי עץ, אפרסקים, שזיפים ועוד. בכל בית הוגשו ריבות ביתיות בטעם מופלא.

החלטתי לשכור רכב 4x4 עם נהג. אַכְּבָּר, הנהג, הגיע כפי שקבענו בשעה 8:00. נסענו דרומה לכיוון אישקשים (Ishkashim) בגדה המזרחית של נהר הפאנג' (Panj). השמיים היו בהירים, השמש הכתה בעוז והיה חם. התקשורת עם אַכְּבָּר הצטמצמה למינימום, משום שהוא אינו דובר אנגלית ואני לא דוברת טג'יקית או רוסית.

נוף הפמיר בטיסה מדושנבה לחורוג(צילום: אפרת נקש)

ילדה בלבוש פמירי מסורתי(צילום: אפרת נקש)

מצודות על דרך המשי

אחרי אישקשים התעקלו נהר הפאנג' והדרך לצפון-מזרח, ונכנסנו בפתח הדרום-מערבי אל מסדרון הווחאן. ליד הכפר נמדגוט בולו (Namadgut Bolo) עצר אַכְּבָּר את הרכב, והצביע לכיוון מזרח.

טיפסתי אל שרידי מצודת חאחא קאלה (Khaakha Kala). המבצר נישא מעל בימת סלע טבעי, ומראשו נפרשה תצפית מרהיבה לצפון-מזרח על מסדרון הווחאן רחב הידיים, שבו זורם נהר הפאנג'. מצודת חאחא קאלה מהמאה השלישית לפנה"ס. מצודה זו, והאחרות שפגשנו בדרך לאורך המסדרון, הן שרידים מאחד הנתיבים בדרך המשי שעבר במסדרון הווחאן. המבצרים לאורך דרך זו הוקמו כדי לתת מענה הגנתי ושימשו גם כתחנות דרכים.

המשכנו בנסיעה במסדרון הווחאן בדרך משובשת. סטינו מהדרך מערבה וטיפסנו בדרך תלולה לעבר יאמצ'ון (Yamchun). אחרי 6 ק"מ עצרנו ואַכְּבָּר הצביע על מבצר. ירדתי בשביל פתלתל לערוץ והעפלתי לעבר חורבות מבצר יאמצ'ון שמהמאה ה-12. במבצר שרדו קירות רבים ומגדלי שמירה עגולים. המבצר מתנשא לגובה של 500 מטרים מעל לעמק ויש ממנו תצפית מרשימה על פרוזדור הווחאן והרי הינדו-קוש ממזרח, בפקיסטן, מעבר לאפגניסטן, שפסגותיהם מתמרים לגובה של 7,000 מטרים ויותר.

מסדרון הווחאן משרידי מבצר חאחא קאלה בנמדגוט בולו(צילום: אפרת נקש)

מעיינות ביבי-פטימה

כשחזרתי המשכנו קילומטר נוסף למעיינות החמים ביבי-פטימה (Bibi Fatima), הנושאים את שמה של בתו של הנביא מוחמד. בסופו של היום שמחתי לטבול במים החמים.

כשיצאתי רעננה מהמעיין, נסענו לאירוח ביתי ביאמצ'ון. הנוף מהבית היה נפלא. היינו בגובה של כ-3,000 מטרים, עמק הווחאן נפרש מתחתינו והפסגות הגבוהות של אפגניסטן הזדקרו מולנו.

למחרת בבוקר ירדנו חזרה לדרך הראשית והמשכנו לצפון-מזרח. עצרנו בכפר Yamg, שבו ביקרנו במוזיאון ההיסטורי של ווחאן. במוזיאון מוצגים נולי אריגה שונים, כלי עבודה ועוד. בחצר המוזיאון ניצבת האבן אשר שימשה כלוח שנה שימשי.

אחרי נסיעה קצרה לצפון-מזרח עצרנו בכפר וראנג (Vrang), שבו נמצאים שרידי אתר בודהיסטי עתיק מן המאה הרביעית לספירה, החושף את תנועת העמים והתרבויות על פני דרך המשי. המשכנו בנסיעה אל הכפר לנגר (Langar), השוכן במקום אסטרטגי, צומת דרכים ומפגש הנהרות ווחאן ופמיר, הנשפכים אל הפאנג'.

אישה בלבוש פמירי מסורתי(צילום: אפרת נקש)

זכרונות מהר כרכום

בצפון-מערבה של לנגר התגלה מצבור של כ-6,000 חרותות סלע פרהיסטוריות (פֶּטְרוֹגְלִיפים). אחרי טיפוס של כ-600 מטרים, הגעתי למשטחי סלע גדולים שעליהם חרותות הסלע המרתקות. סמלה של פמיר הוא היעל, ולכן לא הופתעתי לגלות ציורי יעל הדומים לאלו שאני מכירה מהר כרכום ובקעת תמנע.

נכנסו לאירוח ביתי בלנגר ולי הייתה תחושה שנכנסתי לגן עדן. לבית גינת ירק ענקית שבה צומחים ירקות ופירות. פסעתי בין הערוגות, ליקטתי, אכלתי ונהניתי מהטעם הנפלא. בעודי קוטפת ואוכלת, הרהרתי בחום הנעים והאקלים הנוח בקיץ בגובה 2,400 מטרים, ועל החורף הקשה שבין נובמבר למאי, שבו הכפרים שקועים בשלג עמוק וקופאים בטמפרטורה שנעה בין מינוס 20-30 מעלות.

ציורי יעל הדומים לאלו מהר כרכום. חרותות סלע פרהיסטוריות בלנגר(צילום: אפרת נקש)

לנגר הוא כפר שקט, שליו ורגוע. בקטעי הכביש החוצה את הכפרים הסמוכים לדרך הראשית בעמק הווחאן, ניטעו עצי צפצפה משני צדי הדרך. מסדרון עצים בתוך מסדרון הרים. שוטטי בשבילים שבין בתי הכפר. מים זרמו בתעלות בכל מקום. התושבים הטו את מי נהר הפמיר אל בתיהם וגינותיהם. הקשבתי לפכפוך המים, ציוץ הציפורים ואוושת הרוח בעלים. גינות הבתים פרחו בשלל צבעים, גני הירק היו עמוסי ירקות והעצים בפירות.

החקלאות היא חקלאות שלחין. הגשם מועט בפמיר הצחיח, אולם כמויות אדירות של מים זורמות בשצף מהפשרת השלגים והקרחונים.

תושבי המקום היו עסוקים בקציר המזון לבהמות לימי החורף. החציר הכיל דגנים וקטניות שגדלו בערבוביה, וכך התקבלה תערובת של חלבון מלא ועשיר עבור בהמות הבית. כל המשפחה השתתפה בקציר, במגל ובחרמש, אספה ואגדה אלומות. את האלומות העמיסו על הגב או על גבי חמורים וערמו על גגות הבתים.

שדרת עצי הצפצפה בכביש הראשי החוצה את לנגר(צילום: אפרת נקש)

הדרך על "גג העולם"

למחרת המשכנו בדרך המשובשת, שטיפסה לצפון-מזרח. אַכְּבָּר עצר ליד הכפר Ratm והצביע על שרידי מבצר נוסף. הלכתי אל שרידי המבצר והכפר העתיק שעמד בנקודה אסטרטגית, מוקף בצוקים משלושת עבריו, וחלש על הסעיף ההררי של דרך המשי. משמעות שמו הוא "הראשון", כיוון שהוא המבצר הצפוני ביותר בעמק.

המשכנו בדרך הקופצנית עד לצומת שבו פנינו צפונה, לכיוון מעבר ההרים חארגוש (Khargush), בגובה 4,344 מטרים. אחרי מעבר ההרים הדרך המשיכה על "גג העולם" - רמה מדברית בגובה 4,500 מטרים, כפני ירח, ממוסגרת על-ידי  פסגות מושלגות.

חצינו את הדרך הראשית לפמיר והמשכנו 16 ק"מ לכיוון צפון צפון-מערב לעבר הכפר בולוקול (Bulukul), הנמצא בגובה של 4,000 מטרים, לשפת האגם בולון קול (Bulun Kul). ריבוי האגמים מחד, והרמה המדברית הצחיחה מאידך, המחישו את אופיו המיוחד של הפמיר הגדול (The Great Pamir), שכל מימיו הם מי הפשרת שלגים וקרחונים.

נהר הגונט הכחלחל לצד הדרך הראשית בפמיר(צילום: אפרת נקש)

בחורף הטמפרטורות יורדות למינוס 60 מעלות

בבולוקול התמקמנו באחד הבתים, ויצאתי לשוטט ברגל. גם תושבי בולוקול היו עסוקים בקציר מזון לבהמות. האגם נמצא בבקעה ירוקה, ובה עמדו מספר יורטות של קירגיזים נוודים. הטג'יקים חיים במגורי קבע. בגלל הרוח החזקה, החציר שנקצר הועמס מיד על משאיות רוסיות. בבקעה רעו מספר פרות. מוזר, חשבתי שבגובה זה פרות לא מתקיימות ומגדלים יאקים. בגלל הרוח החזקה לא ראיתי עופות וציפורים בשמיים.

כשהשמש שקעה, התקרר באחת. כל גברי הכפר נאספו למשחק כדורעף, שבוודאי חימם את המשחקים. במרכז הכפר באר, שממנה שאבו הנשים מים לדליים. אַכְּבָּר סיפר לי שבחורף הטמפרטורות יורדות למינוס 60 מעלות. זהו המקום הקר ביותר בטג'יקיסטן. הסתכלתי על הבקתות מאבן, שאמנם קירותיהן עבים, לפחות חצי מטר, אך אין חשמל ועצים להסקה. המקום מבודד ומנותק ותלוי בייבוא של מזון ואמצעים מאזורים אחרים.

למחרת קמנו כשהשמש שטפה את הבקעה, העלתה את הטמפרטורה, ויצאנו לדרך לשמיים בהירים. אור השמש העז הגביר את המראה הצחיח של הפמיר. חזרנו לדרך הראשית של הפמיר ופנינו מערבה. עשרות רבות של קילומטרים נשארנו בגובה של 4,300-4,000 מטרים. מולנו נסעו טריילרים סינים ענקיים. כל טריילר נשא מכולה ענקית ואחרים גררו מכולה נוספת.

כשהדרך החלה, לרדת הופיעו כפרים, אנשים, חמורים ושדות. הדרך עקבה אחרי נהר הגונט (Gunt), ונכנסה לעמק הגונט. הכפרים השיקו האחד לשני, וחזרנו לחורוג.

מודיעין שלום

• המטבע המקומי קרוי סומוני (Somoni, TJS).
• אין צורך להמיר כסף. כמעט בכל המקומות נוקבים את המחיר בדולרים ומצפים לקבל דולרים. כשביקשתי לשלם בסומוני, הטג'יקים הכפילו את המחיר בשער חליפין גבוה.
• כדאי להצטייד בשטרות קטנים, מקסימום של 20 דולרים וחדשים. עודף יינתן בסומוני, ובו ניתן לרכוש פריטים שערכם פחות מדולר אחד, כגון בקבוק מים מינרלים.
• עלויות לינה נעות בין 15-10 דולרים ללילה.
• כדאי להכין מילון בסיסי למילים בטג'יקית או ברוסית. רק מעטים דוברים אנגלית.
• הנסיעה בין דושנבה לחורוג קשה ונמשכת 17 שעות. מומלץ לחלקה לשניים, וללון ב- Qalai Khumb.
• Pecta בחורוג הוא מרכז מידע מצוין. ניתן לתלות בו הודעות לחיפוש שותפים לטיול, ומקבלים ייעוץ למסלולים, נהגים ומדריכים.