רשות השידור איימה על חולה נפש - ותפצה
רשות השידור טרטרה ואיימה על חולה נפש במשך קרוב לשנתיים. בית המשפט פסק שמדובר במצב לא תקין וקבע לאיש פיצוי
אדם הסובל ממחלת נפש ומוגדר כ"חסוי" (אדם שאינו יכול לייצג עצמו משפטית), קיבל הודעות תשלום רבות מרשות השידור - שגם איימה לנקוט נגדו בהליכים משפטיים. זאת, על אף שמקלט הטלוויזיה היה בבעלות זוגתו ששילמה את האגרה בזמן. ביהמ"ש חייב את הרשות לפצותו, וקבע כי התהליך היה מיותר ומלחיץ - בייחוד כשמדובר באדם הלוקה בנפשו.
ארכיון(צילום: דודו בכר)
במהלך השנים 2010-2009, רשות השידור פנתה אל האיש בדרישה לשלם אגרת טלוויזיה משנת 2003 ואילך. האיש נדהם לקבל את דרישות התשלום, שכן מכשיר הטלוויזיה היחיד שהיה בבעלותו הועבר לחזקת גרושתו בהתאם לקבוע בהסכם הגירושין ביניהם. בפניותיו לרשות השידור, הסביר כי אין ברשותו טלוויזיה וכי הוא מתגורר עם בת זוג, לה יש מקלט והיא משלמת עבורו את האגרה במלואה.
אלא שהרשות לא השתכנעה, ואיימה בהליכי גבייה. אלו הביאו את האיש לפנות באמצעות אפוטרופסו לביטול האיומים, בצירוף הסכם הגירושין ופרטי כתובת מגוריו, כדי שנציגי הרשות יוכלו לבקר ולהיווכח בצדקת טענותיו. האפוטרופוס ביקש מהרשות כי תמהר לטפל בפנייה, נוכח מצבו הנפשי הירוד.
לאחר שנציגי רשות השידור ערכו שני ביקורי בית, הם גילו כי בת הזוג אכן משלמת את האגרה כחוק - והוצאה הנחיה לביטול החיובים.
האיש פנה לביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה באמצעות עו"ד גתאי ברלל, בדרישה לפיצוי בגין החרדות שאיומי הרשות גרמו, וביקש 25 אלף שקל. לדבריו, נוכח ההידרדרות במצבו הנפשי מאז הרדיפה מצד הרשות, הוא חושש שמא חברתו תמאס בו ותוציא אותו לרחוב. אפוטרופוסו הסביר את גובה הפיצוי בצורך להעביר לרשות השידור מסר, כי כגוף ציבורי חלות עליה חובות זהירות מוגברות.
עוד הוסיף כי לטענתו רשות השידור בוחרת להטריד את האזרחים בדרישות תשלום ובהליכי גבייה חסרי בסיס, לטענתו בניסיון לגרום להם לשלם תשלום "מופחת" במקום להסתכן בתביעה או עיקולים.
רשות השידור טענה בתגובה כי כל דרישות התשלום שנשלחו אל התובע, היו בהתאם לנתונים המופיעים במחשביה. בזמן שליחתם, הוא לא הודיע על כך שהעביר את הטלוויזיה לגרושתו. טיעון נוסף היה כי "מטבע הדברים קורות טעויות", עוד טענה כי לא נגרם לאיש כל נזק, שכן כל מה שנשלח אליו היו מכתבי דרישה ותזכורת - והתביעה היא "ניפוח חסר פרופורציות".
חוסר אונים מול אטימות גופים ציבוריים
השופטת רקפת סגל-מוהר ציינה כי אכן חובה על כל מחזיק במקלט טלוויזיה להודיע לרשות על הפסקת החזקתו. התובע לא עשה זאת. אלא שבמשפט הציג ראיות רבות אחרות, בהן ניסה להסביר את מצב הדברים - אך רשות השידור התעלמה.
השופטת קבעה כי במקרה זה אין לייחס לרשות השידור מעשה מכוון של הטרדת אזרח, כפי שטען אפוטרופסו בכתב התביעה. אמנם לא מדובר בהטרדה מכוונת, אולם בשל חוסר האונים של האזרחים, שפעמים רבות עומדים מול אטימות הגופים הציבוריים, יש הצדקה לפסוק לחובתם פיצוי משמעותי. זאת בפרט כשמדובר באדם לוקה בנפשו, שהיכולת שלו להגן על זכויותיו מוחלשת.
לסיכום, השופטת החליטה כי רשות השידור תפצה את האיש בסכום של 7,000 שקל. בנוסף תשלם לו הוצאות משפט בסך 1,000 שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד משה ימין
עוסק בדיני צרכנות
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
