נפרדו וחזרו, ושוב נפרדו. איך לחלק הרכוש?
תביעה יוצאת דופן עלתה לדיון בביהמ"ש לענייני משפחה: ידועים בציבור נפרדו וחילקו את הרכוש ביניהם, חזרו לגור יחד ואז נפרדו שוב לאחר לידת בת נוספת. אז איך מחלקים את הרכוש המשותף?
זוג הכיר בשנת 1994, ובסמוך לתחילת הקשר הגבר עבר לגור בדירת זוגתו. לשניים אף נולדו שני ילדים - בן ובת. בשנת 1999 עלו היחסים על שרטון, והם נפרדו - לא לפני שחתמו על הסכם מזונות והסדרי ראייה, שכלל גם את ענייני הרכוש וקיבל תוקף של פסק דין.
תקופה קצרה לאחר חתימת ההסכם, הגבר שב לגור יחד עם האישה וילדיו, ואף נולדה להם בת נוספת. בשנת 2005, בזמן שגר עם משפחתו, רכש לעצמו דירה. הקשר בינו לבין האישה הסתיים בשנת 2007, לאחר שעזב את ביתה ועבר לגור עם הילדים בדירה שרכש.
חמש שנים לאחר מכן, האישה הגישה נגדו תביעת רכוש לביהמ"ש לענייני משפחה בתל-אביב. היא דרשה להצהיר שהשניים שותפים בכל הזכויות שנצברו על שם הגבר במהלך תקופת חייהם המשותפת - כלומר בין 1994 ל-2007. לטענתה, ההסכמות שהגיעו אליהן בהסכם הראשון לא מחייבות, מאחר שהם חזרו לגור יחד תוך פחות מחצי שנה.
הגבר טען כי בין השנים 2000 ל-2007, הוא אומנם גר עם הגברת תחת קורת גג אחת, אך השניים לא חיו כבני זוג ולא היה ביניהם כל שיתוף רכושי. לטענתו, באותן שנים הוא לן בחדר נפרד. למעשה, חזר לגור איתה רק כדי לשפר את סיכוייו לזכות במשמורת על הילדים.
הוא הוסיף כי התובעת ידעה שרכש את הדירה כדי לעבור לגור בה יחד עם הילדים, וכי עד למועד הגשת התביעה היא מעולם לא טענה שיש לה זכויות בדירה.
ידועים בציבור - רק עד 1999
השופט יהורם שקד קבע כי יש להפריד בין שתי התקופות בהן חיו הצדדים יחד. אין מחלוקת שבתקופה הראשונה האיש והאישה חיו כידועים בציבור, ולאחר שנפרדו יחסיהם הרכושיים הוסדרו בהסכם.
התקופה השנייה היא המועד בו חזר לגור עם התובעת. אלא שפעולה זו כשלעצמה, אין בה כדי להוות עילה לביטול ההוראות הרכושיות בהסכם, ויש לבחון מחדש את מערכת היחסים בין הצדדים. השופט הסביר כי למעשה צריך לבדוק שוב אם היו ידועים בציבור.
אין כוונת שיתוף
"בדיקה מדוקדקת ומעמיקה של פרטי המקרה מעלה כי נוכח אופי יחסיהם של הצדדים, אין מקום ליחס להם כוונה לשיתוף בנכסים", כתב השופט, תוך שהוא מציין לרעה את חוסר אמינות התובעת בעדותה.
הוא ציין כי שוכנע שהגבר לא התכוון לחיות עם האישה חיי זוגיות בשלב זה. בכך תומכת העובדה שלן בחדר נפרד. השניים גם לא ניהלו חשבון בנק משותף, לא יצאו לבילויים ולא נהגו להופיע יחד לאירועים משפחתיים. השופט הדגיש כי עצם העובדה שנולדה לצדדים בת משותפת בתקופה זו, אינה מוכיחה כוונת שיתוף ביניהם.
קביעה כי השניים בחרו לשתף את רכושם בתקופה השנייה, לא תשקף נאמנה את שהוסכם הצדדים במועד חתימת ההסכם הראשון, קבע לבסוף. לכן דחה את התביעה. התובעת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד מורן אלבז-קונפורטי ושני ליבמן, ממשרד עורכי דין אלבז קונפורטי-ליבמן
, עוסקות בדיני משפחה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
