הדור הבא של פרס נובל: 'לעשות את זה בארץ'
חבורת בני 18 ניגשים לבגרויות ב-5 יחידות בפיזיקה, כימיה וביו-טכנולוגיה, ובמקביל חלקם עושים גם תואר באוניברסיטה. ynet נפגש עם תלמידי מגמות מדעים בקריית ביאליק ובת"א ושמע על ההשקעה, התקוות ועל האפשרות לעזוב את ישראל למען הקריירה. יש על מי לבנות
מחקר ישראלי ובריחת מוחות - כתבות נוספות:
- דעה: מבריחים מוחות, מפריחים ספינים
- אין מחקר ואין שכר: פרס נובל בבריחת מוחות
- בריחת מוחות לארה"ב: ישראל ניצבת בראש
- זוכה הנובל: "אריה ורשל לא קיבל קביעות"
הזכייה של הפרופסורים האמריקנים-ישראלים מיכאל לוויט ואריה ורשל בפרס נובל החזירה אתמול (ד') את הדיון הציבורי למצבו של המחקר האקדמי המדעי בישראל ולתחזיות האפוקליפטיות הנוגעות לעתיד התחום בארץ. אבל תלמידי המגמה באורט ביאליק לא משתתפים בחגיגת הפסימיות. רובם מנסים להתקבל כעת לעתודה האקדמית ולהמשיך בלימודי רפואה והנדסה.
אחת מהם היא שני מלכה, שכבר יודעת באיזה תחום מחקר ספציפי היא רוצה לעסוק בתחומי הכימיה-ביוטכנולוגיה. "יש חומרים שהם שיירי צד בחומצות האמיניות", היא מסבירה. "כל הזמן אומרים לנו שאי אפשר לתאר או לראות אותם או שאין להם שמות, אבל אני רוצה למצוא דרך להציג את זה כדי שזה לא יישאר משהו תיאורטי. את הכול אפשר לגלות אם מתאמצים".
פיזיקה זה קלף מנצח
באורט ביאליק לומדים כ-2,500 תלמידים, 70 אחוז מהם במגמות מדעיות טכנולוגיות. קרוב לרבע מהתלמידים ייגשו לבגרות ברמה של 5 יחידות בפיזיקה, 13 אחוז לבגרות מוגברת בכימיה ומספר דומה בביו-טכנולוגיה. "אלה מספרים כפולים
מהממוצע הארצי", מציין מנהל בית הספר רמי פורת. "פיזיקה ברמה של 5 יחידות זה קלף מנצח, בוודאי אם אתה מעשיר ומשדרג את זה עם לימודים טכנולוגיים נוספים".
בשנים האחרונות זכו תלמידים מבית הספר במדליות באולימפיאדת הכימיה הבינלאומית ובתחרויות בינלאומיות נוספות. בקרב התלמידים ישנם רבים המשתתפים בפרויקטים של לימודי פרה-רפואה, ומלכה היא אחת מהן. בשנה האחרונה היא התנדבה ולמדה במחלקה האונקולוגית בבית החולים רמב"ם בחיפה.
"את הרמה הגבוהה של הלימודים שלנו אפשר היה לראות כשהתלוויתי לאחת הרופאות במחלקה", היא מספרת. "ידעתי למעשה על מה היא מדברת, מה הם המבנים שהיא רואה במיקרוסקופ, מה חסר בהם. כלומר, הלימודים היו ממש פרקטיים ואמיתיים".
לשלב בין מחקר לחיים בארץ
אבל למרות המשאבים המוגבלים בתחום בישראל, ששת תלמידי המגמה ששוחחו עם ynet מתעקשים שאין להם כוונה לעקור לחו"ל ולהוסיף לסטטיסטיקה המדאיגה של בריחת המוחות. "אם בן אדם מספיק רוצה, אפשר לשלב את השניים –
מחקר ומגורים בישראל", מבהיר סער ניטצקי, שרוצה ללמוד הנדסת מכונות. "אני נשאר פה בארץ".
תמרה ציפורין, שכילדה עלתה מארגנטינה ורוצה ללמוד רפואה כירורגית, מוסיפה: "אצלי זה היה בדיוק ההיפך. אנחנו בכלל עלינו לארץ בגלל הציונות, אז לא חוזרים אחורה".
שני מלכה מסכמת: "על המחקר לא מוותרים, אבל חייבים למצוא דרך לשלב בין המשך המחקר להמשך החיים בארץ".
מרכזת המגמה בבית הספר, עדי איילה, מאמינה בלב שלם שתלמידים שלה יזכו בעתיד בפרסי נובל: "אפשר לראות את זה כבר היום, את אלה שחושבים מחוץ לקופסה, את אלה שיש להם את הברק הזה, שהוא לא פחות חשוב מהתקציב לחינוך. זה, בשילוב של נכונות להשקעה, ייקח אותם רחוק".
שיח חוקרים
מגמה דומה, עם שאיפות דומות, פועלת גם בבית הספר הרב תחומי שבח מופת (מקבוצת עמל) בתל אביב. אבל בין ששת תלמידי המגמה ששוחחו הבוקר עם ynet היו גם כאלה שלא רואים את עתידם המקצועי והאקדמי בישראל.
דוד פרסקי (תלמיד כיתה י"א): "כעיקרון אני חושב שעדיף לברוח מפה כמה שיותר מהר וללכת לאן שטוב בו. כל עוד היחס
מתן פרלמן (כיתה י"ב): "לא צריך לברוח, צריך למצוא את הפתרון. כאן נולדתי, ואם יש בעיה - צריך לתקן אותה".
אמוץ אופנהיים (כיתה י"ב): "אם יהיה לי סיכוי טוב אני אלך למקום אחר".
ארטיום מחלין (כיתה י"ב): "אני לא מסכים. אני כן הייתי רוצה לגור כאן ולעבוד כאן".
פרלמן לומד כימיה ופיזיקה: "בחרתי בתחום קודם כל כי זה מעניין מאוד וגם חשוב לעתיד. כל העולם מתפתח לכיוון הזה ולכן חשוב להיכנס לעולם הזה".
בני זק (כיתה י"א): "אני מאוד אוהב את תחום המתמטיקה וגם לומד פיזיקה, אבל במקביל אני אוהב גם ספרות, פסיכולוגיה, פסנתר ותיאטרון. אבל לא בחרתי במקצועות ההומניים כי הם לא ממש מפותחים בבית הספר. אני משתדל ללמוד אותם מחוץ לבית הספר. במקביל אני סטודנט לתואר ראשון במתמטיקה, וזה בזכות בית הספר".
ומה דעתכם על פרס נובל?
פרלמן: "חשוב שיהודים יזכו בפרס נובל כדי שנראה לעולם שפה בארץ - בלי הרבה משאבים כלכליים – דווקא יש לנו משאב אנושי. חבל שהם ישראלים לשעבר, ברור שהיינו רוצים שיהיו ישראלים".
זק: "ההישג שלהם גדול, אבל אסור לחשוב על הרצון לזכות בפרס כזה. צריך לנצל את הזמן כדי להתעסק בנושא שאתה לומד אותו, ולא על איך לזכות בפרסים".
מריה פבלוב, תלמידת מגמת ביולוגיה: "זה מעמד גדול שמראה שאנשים השקיעו את חייהם בתחום".
מעסיקה אתכם הסוגיה שחל "בריחת המוחות" מישראל?
אופנהיים: "בהשוואה לחו"ל, בארץ היחס למרצים ולעובדים ולאקדמאיים הוא לא טוב. השכר כאן נמוך".
פבלוב: "אישית אני לא חושבת על בריחה לחו"ל, בינתיים אני פה והכול בסדר".
מנהל בית הספר, מקס סיוון: "יש לנו בבית הספר מגמות כימיה, ביולוגיה, מחשבים, רובוטיקה ואפילו סייבר. החלוקה המגדרית בין התלמידים היא חצי חצי. תלמידים מגיעים מכל הארץ, אשקלון, לוד ונתניה. אני לא דואג לעתידם. יש להם מוטיבציה גבוהה ו-16 מהם כבר סטודנטים במקביל ללימודים".
לפנייה לכתב/ת 
