תוכניות הריאליטי דופקות וזורקות
בין "הכוכב הבא" ל-"The Voice" ו"אקס פקטור" נוצרה תעשיית ניצול חדשה: מתמודדים בריאליטי שמשעבדים את כל כספם כדי להיות מארינה מקסימיליאן בלומין הבאה. אף אחד לא אומר את האמת - הם פשוט לא טובים
בשבועות האחרונים כולם מדברים איתי על זמרת אחת - מארינה מקסימיליאן בלומין. אלבום הבכורה שלה ראוי בצדק לכל הסופרלטיבים האפשריים, היא בוודאי עוד תצליח ברמה בינלאומית, וברגע שזה יקרה, הזכיינית קשת וצביקה הדר לא ישכחו לנפנף בעובדה שהיא התגלתה אצלם, באחת העונות הנשכחות של "כוכב נולד". כמו חתני פרס נובל, שכבר גרים עשרות שנים בגולה וכעת כולם נזכרים שפעם הם חלבו איתם פרות בקיבוץ, כך יהיה עם מארינה. אבל על כל מארינה אחת יש מאות מתמודדי תוכניות ריאליטי שניסו את מזלם, קיבלו שנייה וחצי של זמן מסך, ועברם המוזיקלי הוא חלק מהצ'יזבטים שמספרים עליהם בערגה או אולי אפילו במבוכה בערבי קריוקי שכונתיים, שם אותם פליטים הם עדיין סוג של אלו שניסו ו"כמעט" הצליחו.
ומה קורה עם הפיינליסטים והזוכים של התוכניות האלה? לרוב כלום. את האשליה שמוכרים למתמודדים ולצופים בבית חייבים להפסיק: שום תוכנית מוזיקלית לא הצמיחה כוכב אמיתי בשנים האחרונות.
לקראת עליית "אקס פקטור" אני צופה כי זוהי דווקא שירת הברבור של תוכניות הריאליטי המוזיקליות, במדינה קטנה כמו
ישראל אין שום הצדקה לכמות כזו של תוכניות. הרייטינג אולי יהיה גבוה, אבל העניין? זה לדעתי כבר מת יחד עם המותג "כוכב נולד".
מארינה מקסימיליאן בהופעה. על כל הצלחה כזו יש מאות כישלונות(צילום: ענת מוסברג)
צפיתי קצת ב"כוכב הבא", אני מאזין לסינגלים שמוציאים פליטי "אייל גולן קורא לך" ו"The Voice", צופה בפרומו ל"אקס פקטור", ורואה דבר אחד – אף אחד כבר לא מחפש את מארינה הבאה, אלא את הגימיק, השואו, המתמודדים שאני שר לא פחות טוב מהם (ואני גרוע), אבל יש להם איזה סיפור קורע לב שבעיקר עושה כאב ראש. פה איזה וויטני יוסטון וונאבי, שם שני ברסלבים שעדיין מחפשים את האלוהים.
אולי לפני עשר שנים היינו באמת מתרגשים מהמתמודדים האלה, אבל היום, כשסף הגירוי עלה, הם יכולים מקסימום להופיע להנאתם בבית אבות, לא בפריים טיים של ערוץ 2. לא ברור בדיוק מה חושבים השופטים כשהם מרעיפים עליהם מחמאות, אבל מוזיקה טובה אין שם.
מה קורה ביום שאחרי? "The Voice"(צילום: ינאי יחיאל)
בסופו של דבר, תוכניות הריאליטי האלו הן לא יותר ממלחמות אגו בין זכייניות השידור השונות, מאבק יוקרתי בקרב הזמרים על כיסא השופט היוקרתי, שעוזר להם למנף את ההופעות הבאות, ומקור פרנסה למפיקים מוזיקליים. בישראל 2013 יש תעשיית ניצול חדשה - בוגרי תוכניות ריאליטי משעבדים את כל החסכונות לטובת חלום קלוש. ביום שאחרי התוכנית הם משקיעים הון עתק בגיוס כותבים, מלחינים, צלמים ויח"צנים, אבל אף אחד לא שומע עליהם. הם לא מוכשרים מספיק, ולא אמרו להם את האמת הכואבת הזו כשהשתתפו בתוכנית.
"אקס פקטור". שירת הברבור(צילום: טל גבעוני)
ויודעים מה? אני כבר לא רוצה להתרגל לקול חדש ולזייף התרגשות שתחזיק מעמד בדיוק שתי דקות. תנו ליהנות מריקי גל, גלי עטרי, סי היימן, אריק סיני, חיים משה ומאיר בנאי ועוד עשרות זמרים ותיקים שמודרים מהתקשורת בגלל הגיל, תוך התעלמות פושעת מהעשייה הנוכחית שלהם. בינתיים אפשר להתנחם בעובדה שיש ביקוש מרשים ומפתיע למופע המשותף של מרגול וזהבה בן. עצם העובדה שבתקופה שבה מוצגים המוני זמרים צעירים וחדשים על המסך, שתי זמרות מבוגרות זוכות לחיבוק ולביקוש - מרגש הרבה יותר מאקסים ומאפליקציות.
"הכוכב הבא". העיקר הגימיק
מומלצים
