המדריך המלא: כל מה שצריך לדעת על הקפאת ביציות
האם כל אחת שרוצה יכולה להקפיא ביציות? מאיזה גיל מומלץ לעשות זאת? והאם יש סכנות בהליך הרפואי? אם את מעל גיל 31 ועדיין לא בכיוון של ילדים - הכנו עבורך מדריך מיוחד שיסייע לך לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי
עד ראשית ההתבגרות המינית יאבדו לנערה רוב הביציות שהיו לה בלידה, והיא תישאר עם כ-10% מהן בלבד, כ-300 אלף ביציות. בגיל 37 חלה הצניחה המשמעותית האחרונה בכמות ובאיכות הביציות, עד שבגיל 45 כמעט ולא נותרות בגופה ביציות תקינות כלל.
כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים
לא רק הכמות הולכת ויורדת עם השנים - אלא גם איכותן של הביציות. לאיכות הביציות יש משמעות גדולה: קשה יותר להפרות ביצית לא איכותית (זו אחת הסיבות שלנשים בוגרות פחות קל להיכנס להריון ספונטני), וגם כאשר היא מופרית, יש סיכוי רב יותר שיתגלו בעובר מומים רבים.
הכל על טיפולי פוריות בערוץ הורים :
תמיד חייבים הורמונים? החידושים בטיפולי פוריות
טיפולי פוריות: כמה עולה לעשות ילדים?
טיפולי פוריות: 6 חידושים שיעזרו להיכנס להריון
בניגוד לביציות שמזדקנות ומתות במהירות יחסית - הרחם מזדקן ומתבגר בקצב הרבה יותר איטי. משמעות הדבר היא כי אשה בת 66 ואפילו 70 (זה השיא העולמי, בינתיים) יכולה להרות באמצעות שימוש בביציות תקינות - ביציות עצמיות שלה שהוקפאו והופשרו או ביציות של תורמת.
הקפאת ביציות איננה "תעודת ביטוח" ואי אפשר להסתמך רק עליה - אבל היא בהחלט מגדילה באופן משמעותי את הסיכוי להיכנס להריון בגיל מאוחר, ומאפשרת לעשות זאת תוך שימוש בביציות עצמיות (אין צורך לחפש תרומת ביצית).
מי יכולה להקפיא ביציות, ומתי?
מסוף שנות ה-80 ועד לא מכבר איפשר המחוקק הישראלי הקפאת ביציות רק לנשים שהייתה להן הצדקה רפואית לכך. כך, למשל,
מישהי בשנות ה-20 לחייה שטרם התחתנה ונאלצה לעבור טיפולים כימותרפיים שיפגעו בפוריותה בשל מחלת הסרטן שלקתה בה, יכלה להקפיא ביציות לשימוש עתידי לפני תחילת הטיפולים, וכך להבטיח את פוריותה. טיפול זה היה (ועודנו) כלול בסל התרופות והטכנולוגיות וממומן בידי המדינה וקופות החולים.
אולם מה עם אישה בת 35 שעדיין לא מצאה את בן הזוג הנכון ומעוניינת להקפיא ביציות כדי לשמר את פוריותה? בכנסת נמנעו במשך שנים מלאשר לכל מי שמעוניינת בכך להקפיא את ביציותיה באופן חופשי, זאת בשל הסיכונים הנובעים מהטיפול ההורמונלי המקדים (שנועד לגרום לייצור-יתר של יותר מביצית אחת) ובשל הסיכונים הנובעים מהשאיבה גופה.
אך בשנת 2011 חל מהפך אמיתי בתחום והמחוקק התיר לכל אישה בגיל 30-41 להקפיא ביציות גם ללא הצדקה רפואית, על בסיס מה שמכונה "סיבות חברתיות". בניגוד למקפיאות מסיבות רפואיות, שהטיפול שלהן ממומן, המקפיאות ה"חברתיות" אינן זוכות לכיסוי מקופת החולים, ונדרשות לשלם בעצמן סכום שעומד על כ-10 אלפים שקלים על התהליך. בנוסף יש צורך לשלם עבור עלות שמירת הביציות, סכום שעומד על כמה מאות שקלים מדי שנה - עד לשימוש.
חשוב לציין כי ישנו הבדל גדול בין הקפאת ביציות, בה נלקחת הביצית בלבד, כשהיא אינה מופרית, להקפאה עמוקה, לבין הקפאה עוברים, הליך שבדרך כלל נעשה בעיצומם או בסיומם של טיפולי פוריות, בו ביצית מופרית, כלומר כזו שהופרתה בזרע, עוברת הקפאה עמוקה.
מהי הקפאה על רקע רפואי?
הקפאה זו ניתנת לנשים צעירות, שאינן נמצאות בזוגיות ומתגלה אצלן גידול סרטני, שהטיפולים בו עלולים להוביל לפגיעה שחלתית (כמו חוסר שחלה או התנוונותה). בנוסף, הקפאה על רקע רפואי במימון המדינה ניתנת לנשים נשואות שנמצאות בעיצומם של טיפולי IVF, וביום השאיבה התגלה במפתיע שאין זרע זמין מהבעל לצורך הפריה. במקום שהביציות יתנוונו ו"יתבזבזו" - ניתן להקפיאן עד לפתרון הבעיה הזרעית.
ומהי הקפאה על רקע חברתי?
הקפאה זו מותרת לנשים בנות 30 עד 41, והיא, כאמור, אינה ממומנת בידי המדינה או קופות החולים. כל מקפיאה יכולה לעבור עד ארבה מחזורי שאיבה ולצבור עד 20 ביציות קפואות. בביציות הקפואות ניתן להשתמש עד גיל 54.
מהו הגיל המומלץ להקפאת ביציות?
ביציות הן בדיוק ההיפך מיין שמשתבח עם השנים: הן מתקלקלות ו"מזדקנות" במשך הזמן, עם חלוף השנים, בלי שבכלל מרגישים בכך. אם הגעת לגיל 31 וטרם מצאת בן זוג או הקמת משפחה - כנראה שכדאי לך להתחיל לחשוב על הקפאת ביציות, כחלק משיקולייך, בדיוק כפי שאת מביטה אל העתיד ומתכננת דברים בתחומים נוספים.
בגיל 35 השעון הביולוגי מתקתק בעוצמה רבה יותר, וגיל 37 נחשב כבר לגבולי מבחינת הקפאת ביציות. נכון שעל פי החוק ניתן להקפיא ביציות גם בגיל 41, אולם אין כל מחקר מדעי מוסמך שהצליח להראות הצלחה בהפרייה של ביציות שהוקפאו בגיל כזה.
מהי טכניקת ההקפאה בה משתמשים?
הביצית היא התא הגדול ביותר בגוף האדם, והיא מכילה כמות רבה של מים. הדבר מערים קשיים טכניים על הקפאתה, משום שהמים שבביצית נוטים להפוך לגבישי קרח - וכך שוברים והורסים את התא עצמו.ב-1984 נרשמה באוסטרליה ההקפאה הראשונה בעולם (של עוברים מופרים) - דבר שפתח את הדלת לעידן חדש ברפואת פריון, שבו ניתן גם להקפיא ביציות (בשפה המקצועית: Oocyte Cryopreservation) לשימוש עתידי.
השיטה שבה השתמשו ביבשת החמישית הייתה "הקפאה איטית", והיא מנעה מגושי קרח להצטבר בתוך הביצית, בזכות איטיותו של התהליך. בסוף שנות ה-90 פותחה טכנולוגיית ה"דור השני" בהקפאת ביציות ועוברים: בטכניקת הוויטריפיקציה (vitrification) נעשה שימוש דווקא בהקפאה מהירה במיוחד - וכך גדל עוד יותר שיעור הביציות ששורדות את ההקפאה.
בשתי הטכניקות מורידים את טמפרטורת הביציות מטמפרטורת גוף של 37 מעלות לטמפרטורה של חנקן נוזלי (בו הן נשמרות, במיכל, בתוך מבחנה) שעומדת על מינוס 196 - סך הכל הפחתת טמפרטורה איטית או מהירה במיוחד של 233 מעלות.
מהו שיעור ההישרדות של הביציות?
בהקפאה איטית - מתוך 10 ביציות מוקפאות, כחמש-שש שורדות את ההקפאה, ומתוכן בסך הכל שתיים-שלוש מתגלות כתקינות, עוברות הפריה בהצלחה ומוחזרות לרחם. בהקפאה מהירה מגיעים לשיעור גבוה יותר, ובה מ-10 מוקפאות שורדות כשמונה-תשע, מתוכן ניתן לבצע הפריות בכחמש-שש ביציות.
במחזור הפריה אחד מוחזרות לרחם בדרך כלל כשתיים-שלוש ביציות מופרות, כך שהקפאה של 10 ביציות בטכניקה האיטית נותנת מחזור אחד, והקפאה של אותו מספר ביציות בטכניקה המהירה נותנת אפשרות לבצע שני מחזורי הפריה.
על פי הספרות הרפואית שיעור ההישרדות של ביצית לא מופרית שהופשרה הוא עד 90%, שיעור ההפריות התקינות עומד על 70%-80%, ושיעור ההריונות אצל מטופלות אשר עברו טיפול תרומת ביצית עם ביציות מופשרות עומד על 50.2%.
מה יהיה עלייך לעבור לצורך הקפאת ביציות?
לצורך ההקפאה נדרשת המטופלת לעבור גירוי שחלתי, כלומר הגדלה מלאכותית של מספר הביציות שהיא מפיקה, וזאת באמצעים תרופתיים. באופן נורמלי, מופקת בשחלות ביצית אחת לחודש, אולם הגינקולוג שמבצע את הפעולה מעוניין להקפיא כמה שיותר ביציות, כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה של ההפריה העתידית.
כאשר הזקיקים מגיעים לבשלות הסופית שלהם (הדבר מתוכנן מבעוד מועד, ומתרחש כ-34 עד 38 שעות לאחר מתן התרופה המיועדת לכך), המטופלת נכנסת לחדר הניתוחים, ובפרוצדורה קצרה של כ-20 דקות בהרדמה כללית מתבצע הליך של שאיבת ביציות. הביציות שנשאבו מוקפאות מיד לאחר מכן.
מהי השראת ביוץ?
"השראת ביוץ" היא למעשה מתן של תרופות המשפיעות על השחלות וגורמות להתפתחות של יותר מזקיק אחד בכל שחלה (הזקיק הוא גופיף המכיל נוזל, שבתוכו מתפתחת ומבשילה הביצית לקראת הביוץ). תרופות לגרימת ביוץ ממשפחת הגונדוטרופינים (לרוב הורמון מגרה זקיק - FSH) ניתנות מתחילת המחזור החודשי, על מנת לגייס מספר זקיקים. בדרך כלל הן ניתנות בזריקות תת-עוריות עצמאיות (שהמטופלת מזריקה לעצמה) למשך כ-10 ימים.
לאחר מכן, ניתנת תרופה נוספת (HCG - גונדוטרופין כוריוני אנושי) במטרה להבשיל סופית את הביציות לקראת שאיבתן, כמעין "פיניש" לתהליך. במרבית מחזורי הטיפול משתמשים באנלוגים (גרסאות תרופתיות) של GnRH. זהו חומר שהוא אגוניסט (כלומר, כזה שנקשר לקולטנים מסויימים ומפעיל אותם, וכך מעודד פעילות) ואנטגוניסט (חומר שחוסם פעילות). שימוש בתרופות אלו מגדיל את הסיכוי לסינכרוניזציה של הזקיקים ומקטין את הסיכון להופעת ביוץ מוקדם במהלך מחזור הטיפול.
ביוץ מוקדם משמעותו חריגה של הביציות מתוך הזקיקים לפני ביצוע השאיבה. הפעולה התרופתית הזאת חיונית, שכן אם מתרחש ביוץ מוקדם לפני איסוף הביציות, היא גורמת לאובדן כל הזקיקים השחלתיים באותו מחזור - ולכשלון הטיפול. כדי למנוע תופעה זו משתמשים בתרופות אלו עבור מרבית המטופלות.
מינון התרופות מותאם אישית, על פי המידע הקיים והמצטבר לגבי כל מטופלת. התאמה אופטימלית של התרופות ומינונן היא אחד הגורמים החשובים להצלחת הטיפול.
ומה קורה אחר כך?
השלב הבא הוא מעקב אחרי התפתחות הזקיקים. המעקב אחר תהליך הגירוי של השחלות והתפתחות הזקיקים בתוכן מתבצע באמצעות הדמיות אולטרסאונד (בהן מודדים את גודל הזקיקים המתפתחים ואת עובי רירית הרחם) ובדיקות דם, שמשמשות להערכת כמות האסטרדיול (E2) בדם. לעתים משתמשים גם בבדיקות עזר נוספות, כמו מדידת רמות הפרוגסטרון בדם.
בדיקות המעקב מתבצעות בשעות הבוקר, ואילו התשובות וההמלצות לגבי שינוי מינוני התרופות מתקבלות בצהרי אותו יום. כאשר יש זקיקים שהגיעו לגודל המתאים, ורמת האסטרדיול בדם מתאימה - יינתן למטופלת ההורמון HCG המביא להבשלה סופית של הביציות ולהכנתן לשאיבה ולהפריה חוץ גופית.
מהם הסיכונים בטיפול התרופתי?
הסיבוך העיקרי האפשרי בשלב זה של הטיפול הוא גירוי יתר שחלתי (OHSS – Ovarian Hyper Stimulation Syndrome),
שהוא תופעת לוואי מוכרת של טיפולי פריון, הנגרמת בעקבות חשיפת השחלה לטיפול תרופתי להשראת ביוץ מוגבר. גירוי יתר שחלתי נובע מעלייה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון בדם, והוא בא לידי ביטוי בשחלות גדולות ורגישות. בנוסף התופעה עשויה לכלול תופעות כגון בחילות, הקאות, שלשולים נפיחות וכאבי בטן והופעת ציסטות (זקיקים מלאים בנוזל) בשחלות. סיבוך זה מופיע אצל כ-10% מהמטופלות - כמעט תמיד בדרגה קלה.
התופעה מחולקת לשלוש דרגות על פי חומרתן: דרגה קלה, בינונית וקשה. במקרים הקלים התופעות הקליניות יכולות להתבטא בבטן נפוחה, בחילות, הקאות ושלשולים. הטיפול בסימפטומים הקלים כולל הימנעות מיחסי מין, מפעילות גופנית ומהרמת משאות כבדים, וכן שתייה מרובה ומנוחה.
בדרגת החומרה הבינונית כוללות התופעה עלייה במשקל, בטן תפוחה ומתוחה, נוזלים בבטן, הפרעה בנשימה, ירידה בכמות השתן (עקב התייבשות), יובש בעור ובשיער, צמא, הקאות ושלשולים. הסיבות לכך הן יציאת נוזלים מכלי הדם ואגירתם בחללים לא רצויים (כמו חלל הבטן, הריאות והלב). טיפולים בשלבים הבינוניים כולל שתייה מרובה, מתן נוזלים דרך הווריד, מתן נוגדי הקאה, שקילה יומית, רישום ומעקב אחר השתן ומתן נוזלים למניעת התייבשות.
המקרים הקשים הם נדירים למדי, וכוללים את כל הסימפטומים שהוזכרו (בדרגה חמורה), ובנוסף מלאות ותפיחות בטן בגובה שמעל הטבור, נפיחות באזור איבר המין, נפיחות ברגליים, דליפת נוזל מבעד לעור, קושי בנשימה, כאבים בחזה, ירידה במתן שתן (וכן מתן שתן כהה), כאבים ברגל תחתונה באזור השוק, ירידה בחלבונים והפרעות קרישת דם.
מצב נדיר זה עלול לסכן את חיי המטופלת - והוא מחייב טיפול מיידי, שכולל שאיבת נוזלים מחלל הבטן (ובמקרים קיצוניים גם מחלל בית החזה), עירוי נוזלים, כלכלה עתירת חלבונים ומעקב צמוד אחר תפקודי קרישה.
כדי למנוע OHSS שוקדים הרופאים המטפלים על מתן גירוי הורמונלי במינון האפקטיבי הנמוך ביותר, אשר יגייס מספר זקיקים מחד ולא יגדיל את הסיכון לגירוי יתר מאידך. בנוסף מתבצע מעקב צמוד של בדיקות אולטרסאונד ובדיקות מעבדה לרמות ההורמונים בדם לצורך התאמה יום יומית של המינון הטיפולי.
ד"ר אריק כהנא הוא גינקולוג בכיר ומנהל היחידה להפריה חוץ גופית, "אסותא" ראשון לציון; ד"ר פבל איציקסון הו אמבריולוג קליני, מנהל מעבדת ה-IVF ב"אסותא" ראשון לציון
לפנייה לכתב/ת 
