קפיטליסט שדואג לעניים? יש חיה כזאת

עניים. האם העניים הם הבעיה של עצמם? אולי הם הבעיה שלנו? האם עניים עניים בגלל עצמם? אולי הם לא משקיעים מספיק? אולי הם לא רצו ללמוד? אולי הם פשוט לא חכמים מספיק. אולי זה גורל ואין מה לעשות? אולי לא צריך לעשות? אבל אולי הם עניים שלא באשמתם? אולי לא נולדו במקום הנכון? אולי לא קיבלו הזדמנויות מספיקות כדי לפרוח? הרבה שאלות. מעייף לקרוא.

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס :

• הקפיטליסט למדינה: תהיי יפה ותשתקי
• הטובים שורדים: כך התפתחו סוחרי הבורסה
• שמאל או ימין כלכלי: איך יודעים מה עדיף?
  

את חלק מהתשובות אפשר למיין בעזרת היחס של כל אחד מאיתנו לשאלה "מהי חברה?" יש כאלה שרואים בחברה האנושית סוג של שותפות בין אנשים. אולי מעין משפחה אחת גדולה. ובמשפחה, כל אחד תורם כפי יכולתו. וגם אם הוא לא מקבל בדיוק אותו דבר כמו כולם, הרי הוא לא נזנח. לא נזרק לכלבים.

אחד חכם יותר, הוא ימציא המצאות לטובת האנושות. אחד, תסלחו לי, ינקה לו את השירותים. שניהם צריכים לחיות במסגרת השותפות. שניהם צריכים להתקיים. מנקה השירותים זקוק להמצאות הרפואיות של הממציא, אבל הממציא צריך שירותים נקיים. ונא לא לזלזל.

תנאי חשוב, אבל, יגידו אנשי השותפות, הוא שמנקה השירותים יהיה אדם שקיבל הזדמנות הוגנת לעשות גם דברים אחרים. אילו היה רוצה או יכול, היה זוכה לחינוך המתאים. לתמיכה רגשית מתאימה שהיתה יכולה להוביל אותו להיות רופא. עד כאן גישה אחת.

הגישה השניה; זו שמזוהה עם הצד הניאו-ליברלי תגיד ש"אין חברה". כולנו יחידים. כל אחד פועל ברשות עצמו, למען האינטרסים של עצמו. ככה זה בפועל, אבל יותר מזה, האנשים האלה יגידו, ככה זה צריך להתנהל. כל אחד יפעל כרצונו ולטובתו, כל עוד הוא לא פוגע באחרים.

אבל, האם זה באמת מה שאומר הניאו ליברליזם הקלאסי?" האם אלה באמת הדברים שחושב אחד מאבותיו, פרידריך פון האייק? אולי כן, אבל בטוח שהעמדות שלו מורכבות הרבה יותר. בטור הזה אתחיל בתפישתו של אדם סמית לגבי העוני ואסיים בהאייק. כל זה, לכבוד יציאתו לאור בעברית של "חוקת החירות" ספרו של האייק (הוצאת שלם, ירושלים).

תאכלו, תחיו, אבל אם תצומו, תמותו

לפני שאני מציג את יחסו של סמית לעניים, אני מבקש להזכיר; הוא חי במאה ה-18. מזמן. אל תשפטו אותו במושגים של ימינו.

ובכל זאת. סמית שואל, האם הטבה במצבם הכלכלי של אנשי "דלת העם"; הפועלים והמשרתים העניים, הוא טוב לחברה או לא. (עושר העמים, הוצאת מוסד ביאליק והאוניברסיטה הפתוחה, עמוד 146). זה מורכב יגיד לנו סמית. מצד אחד, ברור שכן. הרי הם הם "החברה". הם רוב האזרחים. אבל הוא אומר; זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה.

הנה. העוני, הרבה פעמים, לא מונע פריה ורביה. העניים, בקיצור, לא מפסיקים ללדת. אבל, העוני מקשה על גידול הילדים. ובימיו של סמית מתים מרעב וממחלות אלפי ילדי עניים. "הנטע הרך", סמית כותב, "מובא לעולם, אבל היות שהאדמה קרה והאקלים זועף, הוא נובל עד מהרה ומת" (עמוד 147). סמית מספר ששמע על מקרים בהם ילדו נשים עניות עשרים ילדים, ורק שניים מהם שרדו.

והנה מגיע הניתוח המדעי. אוכלוסייתו של כל מין חיות בטבע, כותב סמית, נקבעת על פי אמצעי המחיה שלו. נניח, אני מוסיף, שיש לנו כמויות אדירות של עשב, או אז יתרבו הארנבים מאוד. (מקווה שהדוגמה נכונה). אבל, סמית כותב, "בחברה התרבותית, רק בקרב המעמדות הנמוכים יוכל המחסור באמצעי מחיה לשים גבולות להתרבות המין האנושי; ואין הוא יכול לעשות זאת אלא בהשמדת רבים מן הילדים שבני דלת העם מביאים לעולם" (147). כלומר, באופן טבעי, העניים מדוללים בגלל העוני שלהם.

לא נעים, אבל סמית מסביר וממחיש. בניגוד לארנבים שתלויים באספקה הטבעית של עשב, הריבוי שלנו בני האדם תלוי ביכולת שלנו להתפרנס. והיכולת הזאת תלויה בעבודה שאנחנו יכולים להשיג ובשכר שישולם לנו.

וכאן יש גלגל מעניין. (ושוב, לא כל נעים לקרוא). כשיש מחסור בעובדים, השכר שלהם עולה. העני מרוויח יותר, ולכן תנאי החיים שלו טובים יותר. ולכן, מתים לו פחות ילדים. (האדמה פחות קרה, והרוח הקרה לא חודרת לבקתה העלובה). אבל זה כמובן מתאזן. כי כשילדים עניים רבים נשארים בחיים, יש אחרי כמה שנים, הרבה יותר מדי פועלים. יותר ממה שהמשק צריך. ואז השכר יורד. ושוב, ילדי הפועלים מתים מרעב וממחלות.

איזה יופי. בעצם, סמית מראה לנו שהפועלים הם סחורה, והשוק החופשי מאזן את ההתרבות שלה. בדיוק כמו את גידול הבננות ויצור הסדינים.

ומה השכר הסביר שצריכים העניים לקבל? לסמית יש תשובה; "שכרם של שכירי היום והמשרתים לסוגיהם, צריך שיהיה גבוה דיו לאפשר להם להמשיך, זה עם זה, את גזע שכירי היום והמשרתים על פי ביקוש החברה (עמוד 148). כלומר, הם צריכים לקבל מספיק כסף שיאפשר להם מספיק אוכל, שיאפשר להם לעבוד וללדת ילדים שורדים שימשיכו את דרכם. לא יותר. ולא פחות.

אני מניח שגם מתעבי סוציאליזם ושונאי מרקס, יברכו אותם על שינוי הגישה שהביאו לאנושות. טוב שאנחנו לא שם.

איך צריך להתייחס לעניים על פי האייק

האייק, אחד מתלמידיו של סמית (לא במובן הישיר, אלא כממשיך של התיאוריה), אוהד את השוק החופשי. הוא מאמין שהשוק הוא הכלי שיביא לשגשוג, עושר וחירות.  כן, כמו סמית.

אבל בעניין תפישת העוני, האייק ממש לא נמצא במקום שסמית נמצא בו. האייק חושב שהעניים צריכים לזכות בהגנה של החברה שבה הם חיים. הוא כותב: "כל הממשלות המודרניות דאגו לאביונים, לבישי המזל, ולבעלי מום, ועסקו בשאלות של הפצת בריאות והשכלה". (חוקת החירות, הוצאת שלם, עמוד 247).

וגם, הוא כותב: "אין כל מניעה שהיקף הפעילות השירותית...הזאת לא יגדל עם גידול העושר בכלל...אין להכחיש שככל שנתעשר יעלה בהדרגה אותו מינימום של מחיה שהציבור דאג תמיד לתת שלא באמצעות כוחות השוק, או שהממשלה תוכל לסייע...ויתכן שאף תארגן...אין כמעט מניעה לכך שגם הממשלה...תנקוט יזמה בתחומים דוגמת ביטוח לאומי וחינוך" (עמוד 247).

ובכל זאת, למרות הדברים האלה, האייק מתנגד למדינת הרווחה המודרנית. מדינת הרווחה ובמיוחד המנהיגים שמובילים אותה מחזיקים בשאיפות אידיאליסטיות מדי. הם רוצים, האייק טוען, לתקן את העולם. לשנות אותו. הם רוצים חברה צודקת.

ומה הבעיה בזה? אתם שואלים. ובכן, הקדשתי לכך את הטורים הקודמים שלי. הבעיה, נגיד כאן בקיצור, היא שבדרך כלל האנשים האלה מחליטים בעצמם איך צריכה להיראות חברה מושלמת, והם כופים אותה על בני עמם בכוח. וכך נוצרה למשל המדינה הסובייטית.

ובכל זאת, מה מציע האייק כפתרון? איך אפשר לדאוג לחלשים מבלי לפגוע בחופש של כולנו? ובכן, האייק מבדיל בין שני סוגי ביטחון, למשל ביטחון תזונתי: אקטיבי ופאסיבי.

הקניית ביטחון אקטיבי לעניים היא דאגה מלאה של המדינה לכך שהם יגיעו לרמת חיים מסויימת שקשורה לרמת החיים של כלל האוכלוסיה. משהו כמו, אם לכל האזרחים יש 10,000 קלוריות ביום לאדם, העני יקבל לפחות 5,000, ואם לכל אדם יהיו 20,000, העני יזכה לפחות ל-10,000. למה אקטיבי? כי המדינה צריכה לפעול ממש ולדאוג לעניים.

ומה הביטחון הפסיבי? ובכן, זוהי יצירת רף מינימום שיאפשר לעניים לחיות ולשבוע ללא קשר לסטנדרטים של רוב האוכלוסיה. אז מה, האייק היה תומך במשכורת מינימום? האם האייק תומך בבטוח לאומי? כל התשובות בספר "חוקת החירות".