מהפגישות בבית רבין ועד לסיורים בבתי הספר. חברים נפרדים מדב לאוטמן

"דוביק היה איש מיוחד בהחלט. הוא היה אמיץ ברמות שאי אפשר לדמיין. הצורה שבה הוא התמודד עם המחלה, אומץ הלב שלו, הוא נתן לך להרגיש כאילו שהוא שווה לך לחלוטין, אף שלא יכול היה להזיז הידיים או הרגליים". שר המדע יעקב פרי, חבר קרוב של דב לאוטמן שהלך לעולמו מספר ל-ynet על איש נדיר, נדיב, דעתן ואופטימי.  

פרי, אז בשנותיו האחרונות בשירות הביטחון הכללי, נפגש עם לאוטמן שהרבה להגיע לביתו של יצחק רבין. "מיד כשפרשתי ראיתי בו מנטור, הייתי איתו בהרבה סיורים במפעליו. הוא הכיר כל עובד ועובדת, וזה היה דבר מדהים. הוא היה איש של אנשים. הוא דאג, ואנשים דאגו שהוא לא יהיה חמש דקות לבד. הוא הלך מדי בוקר למשרד, עשה אצלו בבית ערבים של שירה בציבור והיה שר עם כולם ושמח. גם לאחר שאיבד את אישתו, רוחל'ה, הוא קיבל את הדברים בצורה כל כך אמיצה שאי אפשר להעלות על הדעת".

לאוטמן היה מעורב בזירה החינוכית וגם הפוליטית - ובשתיהן לא היסס להביע את דעתו. "היו לו דעות פוליטיות מאוד מאוד ברורות", מספר פרי, "הוא היה איש העבודה, ובתקופת רבין הוא היה שגריר מיוחד. היו לו משימות מיוחדות ותפקידים מיוחדים עבור ראש הממשלה. הוא האמין שהפוליטיקה זה המקום היחידי שאפשר להשפיע בו. הוא האמין שאפשר לשנות וצריך לשנות, ושצריך סבלנות". לאוטמן גם השפיע על ההחלטה של פרי להיכנס לקלחת הפוליטית: "היו לנו אינספור שיחות על הפוליטיקה. הייתה לו השפעה מצטברת על הכניסה שלי לפוליטיקה. היינו נפגשים ומדברים כל כמה ימים, ויכול להיות שהייתה לזה השפעה מצטברת. האופטימיות שלו, והראייה שלו שרק שם אפשר להשפיע וצריך להיות מעורבים - זה יצר הרבה כבוד".

לאוטמן הרבה לנסוע למפעלים ולמשרדיו בירדן ובמצרים וזכה גם שם לכבוד. פרי נזכר שהוא הציע לו לכהן כמנכ"ל דלתא. "היו הרבה מאוד שיחות, ובסופו של דבר אמרתי לא כי לא חשבתי שזה מתאים לי. קיימנו פגישות אינטנסיביות מאוד גם בעניינים אישיים וגם בעניינים מקצועיים. היינו מאוד מאוד קרובים, והוא היה מאוד קרוב לרעייתי, והיה אורח אצלנו בחתונה כשהיה על כיסא גלגלים. אהבנו אותו מאוד, ואני חושב שאנחנו לא היחידים. היו לו הרבה חברים. הסלון שלו תמיד היה מלא. הוא היה מתווכח ומאוד דעתן, אבל האזין לדברים והיה מאוד פתוח, מאוד נדיב. בכל מה שהיה קשור לחינוך, הוא היה מסור לגמרי".

חולדאי: הוא נתן השראה לרבים

ראש העיר תל אביב-יפו, רון חולדאי, מספר שהכיר את לאוטמן עוד מתקופת שחרורו מהצבא, "עברתי אצלו בפגישה במסגרת חיפוש עבודה בזמנו אבל התקרבנו דווקא כשהפכתי לראש עיר. אז יצא לי לפגוש אותו לעתים קרובות, בעיקר עקב התעניינותו בתחום החינוך. היו גם מפגשים חברתיים אינטימיים יותר בטיילת ב'פרלמנט' בקפה לונדון. מדי שבת היינו מתקבצים כמה חברים ומלהגים על כל מה שקשור לעולם הזה. בגלל יכולותיו ואישיותו הוא היה תמיד הציר המרכזי שסביבו נסובו האירועים האלה. הגדרתי אותו בתור סלב במובן הטוב של המילה".

חולדאי אומר כי השנים האחרונות הוכיחו את תעצומות הנפש שלו ואת היכולת הבלתי רגילה של לאוטמן להמשיך להיות אדם פעיל, יוצר, משפיע ומשתתף בכל עניין. "לדעתי, הוא נתן השראה לרבים בשל האופטימיות הבלתי נדלית הזו של אדם הממשיך ליצור למרות תנאים קשים מאוד". רבים מחבריו של לאוטמן ציינו את המעורבות והפעילות הבלתי נדלית שלו בתחום החינוך, בין היתר בהקמת עמותת "הכל חינוך" בתמיכה בארגונים שעוסקים בחינוך ובפעילויות שונות. "הוא נתן פומבי לדעתו, מבלי להסס כלל לבקר ראשי ממשלה, שרים ושועי ארץ. פגשתי בו פעם אחרונה לפני כניסתו לאשפוז האחרון. אהבתי אותו מאוד והוא יחסר לי מאוד". 

מרצח רבין לחזון החינוך

אורן יהי-שלום, מנכ"ל תנועת "חינוך ישראלי", הכיר את לאוטמן כשהיה דובר תנועת "דור שלום" שהוקמה בדחיפת לאוטמן לאחר רצח רבין: "כל חיי הבוגרים אני נמצא עם דוביק שהוא סוג של מנטור מבחינתי, על כל המשתמע מזה. דמות של מנהל. למדתי ממנו עשרות, אולי מאות נושאים שקשורים בניהול, בקבלת החלטות ובחשיבה אסטרטגית. דוביק אף פעם לא הרס לי את ההתלהבות".

הוא עדיין זוכר שלקח את לאוטמן לביקור בגן ילדים שהקים בדרום תל אביב. "מדובר בשכונות הכי קשות. בתקופה הזו תחום החינוך לא היה הכי קרוב אליו. ברגע אחד דוביק נכנס לפרטים הטכניים של איך זה עובד, מתי הגננת מגיעה. כמו מנהל. ואז האמהות מגיעות ופתאום הוא מתחבר לאדם שמולו. שואל שאלות אישיות שאני לא העזתי לשאול, מתחבר. לדוביק יש תכונה אנושית חזקה מאוד. הדבר הכי בולט אצלו זו התחושה שהוא לא יכול לעצור, שאסור לו לעצור. הייתה לו היכולת להבין אדם ברגע אחד, יכולת רגשית בלתי רגילה".

בסיור אחר בבית ספר בירושלים, הבחין אורן יהי-שלום שקשה ללאוטמן. "בכל פעם הוא ביקש שנעצור ונשב לדבר עם התלמידים, כי הוא רצה לנוח. היה לו כוח הישרדות, משהו הניע אותו מבפנים לא להתלונן, לא לקטר. זו אבידה אמיתית".