חטפה את הבת לארץ אך הילדה תישאר אצלה

זוג ישראלי התגרש בארה"ב והאישה לקחה את הבת לארץ. בית משפט אמריקני קבע שהבעל זכאי למשמורת, אבל במשך שנים הוא לא פעל בנדון. שופטת ישראלית קבעה: למעשה הוא ויתר על הזכות להשבת בתו

עו"ד ניסן יזרסקיפורסם: 28.11.13 , 17:05

ישראלי שחי בארה"ב הכיר אישה ישראלית דרך אתר היכרויות. כעבור כשנה עברה האישה לחיות עמו בארה"ב ונישאה לו. השניים החליטו בשלב מסוים לנסות לחיות בישראל, ובמהלך שהותם כאן הרתה האישה ונולדה לשניים בת. "תפנית חדה במערכת היחסים", כך לדברי האישה, חלה עם שובם לארה"ב לאחר שהניסיון לחיות בישראל כשל. לדבריה, בעלה החל לנקוט כלפיה אלימות והטיל עליה חרם כלכלי.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

השניים נפרדו והבעל הגיש נגד האישה תביעות גירושין ומשמורת בארה"ב. בעוד תביעותיו מתבררות, עזבה האישה את ארה"ב עם הבת. בפסק דין אמריקני, שניתן בהעדר האישה, נקבע כי הבעל הינו המשמורן של הקטינה. משכך, הוא הגיש תביעה לפי אמנת האג לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה. לטענתו, האישה חטפה את בתו ויש להורות על החזרתה המיידית לארה"ב.

תביעתו התקבלה ברובה. נקבע כי הבת אכן נחטפה, ויש להשיבה לארה"ב בכפוף לתנאים מסוימים. אלא שהאב לא נקט כל פעולה בהתאם לפסק הדין. הוא שב לארה"ב וגרושתו נשארה בישראל עם הבת.

אילוסטרציה. האב טען שהילדה נחטפה פעמיים(צילום: shutterstock )

כעבור כשנתיים, שבהן ביקר האב בישראל כמה פעמים ונפגש עם בתו, החליטו בני הזוג לחזור למטרת שלום בית. משכך חזרה האישה עם הבת לארה"ב. אבל שלום הבית לא צלח וכעבור ארבעה חודשים וחצי שבו האישה והבת לישראל. בתגובה הגיש האב תביעה נוספת. לדבריו, האישה התחייבה לחזור עם בתו ולהשתקע בארה"ב, והפרת ההתחייבות מהווה חטיפה שנייה.

לטענת האישה, במשך שנתיים לא עשה התובע דבר כדי להחזיר את בתו. לדבריה היא הסכימה לשוב לשלום בית לאחר שהבעל התחייב בפניה שאם לא יצלח, תוכל לשוב עם בתה לישראל. לטענתה חזרה לישראל כיוון שהתובע שב לסורו, ואם לא הייתה בורחת הייתה חוזרת "בארון".

היכן מקום המגורים הרגיל של הקטינה?

השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה הסבירה שעל מנת להוכיח שמדובר בחטיפה יש להראות שמקום מגוריה הרגיל של הקטינה הינו ארה"ב. האם ניתן לקבוע זאת כאשר הילדה נמצאת כבר יותר משנתיים בארץ? בנסיבות המקרה, קבעה השופטת, התשובה שלילית.

נקבע שהתובע לא קיים את פסק הדין שהורה על החזרת הקטינה לארה"ב והסבריו לכך אינם משכנעים. למעשה, במשך שנתיים וחודשיים שהתה הקטינה בישראל ובזמן זה השתלבה בארץ. בנסיבות אלה, לא הייתה שום הצדקה לכך שהאב לא עשה דבר כדי להחזיר את בתו. השופטת הסבירה שאמנת האג היא בגדר "עזרה ראשונה" שמטרתה להביא להחזרת הילד במהירות. ברגע שהתובע המתין במשך שנתיים הוא למעשה ויתר על זכותו להשבת בתו ולהחזרת המצב לקדמותו.

"הסתכלות כוללת תוך השקפה על מלוא המציאות שנוצרה... מביאה למסקנה הברורה של השלמה של התובע עם אי החזרת הקטינה לארה"ב וכי מקום המגורים הרגיל של הקטינה הפך להיות בישראל", נכתב בפסק הדין. לבסוף ציינה השופטת שהתנהלות התובע, אשר המשיך בחייו בארה"ב בעוד בתו נותרה בישראל, נגועה בחוסר תום לב. התביעה נדחתה והבעל חויב בהוצאות של 10,000 שקל.

תביעות על פי אמנת האג, העוסקות בחטיפת ילדים, ממילא אינן קלות לביצוע. כאשר מתקבל פסק דין לטובת הטוען לחטיפה, עליו לעמוד בכל תנאיו ולא להזניחם. יש לזכור שמשמעות שיהוי בביצוע פסקי דין אלו, הנוגעים לקטינים, הינה גבוהה ביותר, עד כדי הפיכת פסק הדין ושינויו.