האג'נדה של יוסף במצרים - סוציאליזם חזירי?

פרשת השבוע, פרשת מקץ, שופכת אור על שתי אסכולות כלכליות עיקריות אשר צמחו בעקבות השפל הגדול ב-1929.

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

האסכולה הראשונה הייתה זו של ג'ון מיינרד קיינס, כלכלן בריטי אשר ניתח בשנות השלושים של המאה הקודמת את הסיבות העיקריות לשפל הגדול. קיינס טען, באופן תקדימי, שלמאקרו כלכלה חוקיות שונה מזו של המיקרו כלכלה.

לדוגמא, שלא כמשפחה ממוצעת (כלכלת מיקרו) שבה קניה של משפחה אחת איננה משפיעה על הכנסתה של משפחה אחרת, הגורמים השונים במשק כן משפיעים האחד על השני. כאשר המגזר הפרטי (משפחות שצורכות) מחליט להקטין את כמות הקניות - נחלש המגזר העסקי, וכאשר המגזר העסקי מפטר ומתייעל הוא מוביל שוב לירידה בהכנסות של המגזר הפרטי וחוזר חלילה.

לכן קיינס טען שבמצב של מיתון (כגון בשפל הגדול) על הממשלה ליצור גירעון, ובאמצעותו להשקיע במשק כדי ליצור צמיחה מחודשת. צמצום הוצאות הממשלה, לא רק שלא מוביל לצמיחה, אלא להפך - מגביר את המיתון. ראוי לציין כי קיינס אמנם קרא לגירעון ממשלתי בשנות מיתון כלכלי, אבל במקביל גם קרא לממשלות לייצר עודף תקציבי בעתות של גאות כלכלית (אם כי הנחייה זו של תורתו מיושמת בימינו באופן נדיר למדי).

הדרישה של קיינס, לפיה על הממשלה להתערב באופן מאד אקטיבי בניהול הכלכלה תואמת את הגישה של התנועה הסוציאליסטית. כלכלנים סוציאליסטים תלו את הסיבות של השפל הגדול בכישלון של המודל הקפיטליסטי וסברו כי תכנון מרכזי יכול לעבוד טוב יותר, משום שהמתכננים (קרי כלכלנים סוציאליסטים נבונים) יכולים להשתמש בנתונים הכלכליים ולהקצות את המשאבים בהתאם להם.

כנגד אסכולה זו התייצב כלכלן אוסטרי בשם פרדרייך האייק שהיגר לאנגליה. האייק טען כי הנתונים אודות מצב השוק נוצרים כחלק מהליך השוק. לכן, אם אין שווקים (כי הכול עובד לפי תכנון מרכזי) אין למעשה נתונים היכולים לעמוד לרשות המתכנן והתוצאה הסופית תהיה הרס כלכלי.

מעבר לזה האייק סבר שהתערבות בוטה של הממשלה בכל תחומי הכלכלה יכולה להוביל למדרון חלקלק, בו הממשלה תנסה לשלוט בכל תחומי חיי הפרט דבר שיוביל לסופו של דבר לסוג של שעבוד טוטליטרי. בשנת 1944 כתב האייק את הספר "הדרך לשעבוד" שטען כי הפשיזם והסוציאליזם מושתתים בעצם על אותם עקרונות. טיעונו היה ששליטה ממשלתית בחיים הכלכליים היא טוטליטריות - שליטה ממשלתית מלאה בחיי הפרט.

7 שנות גאות כלכלית, 7 שנות מיתון

עכשיו נעבור לפרשתנו. פרעה חולם את החלום המפורסם של הפרות השמנות ושבולי החיטה הדשנים, אשר מוחלפים בידי פרות רזות ושבולים שפודות. אף אחד לא יכול לפתור את החלום לשביעות רצונו של פרעה, עד כדי כך שנאלצים להריץ את יוסף מבית הסוהר בניסיון נואש לפשר את החידה.

הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה. הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת-הָאָרֶץ. וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן: כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד. וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ. ( בראשית מא כח-לג)

אלא שיוסף לא מסתפק בפתרון החלום. הוא מעז (בחוצפה יהודית-ישראלית טיפוסית) לתת עצה לפרעה איך להתכונן לשנות הבצורת (ובעקיפין להציע את עצמו למשרה בכירה בשירות המדינה):

וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב. וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו ( בראשית מא לה-לז)

לכאורה הנה הוכחה לצדקת המודל של קיינס. בשנות הגאות הממשלה תחסוך (ותצבור תבואה) ובשנות של מיתון (בצורת) הממשלה תפעיל מדיניות מרחיבה והאוכלוסייה תצרוך את מה שחסכו בשנים קודם לכן. לולא התערבות של מתכנן מרכזי העם היה מבזבז את השפע של השנים הטובות, ולכן המיתון (בצורת) שבא לאחר מכן היה כבד מנשוא. על המתכנן המרכזי (יוסף, אשר מתמנה לשר-על בענייני כלכלה) לתקן את כשלי השוק החופשי.

אבל מה קרה בעקבות העצה של יוסף? בפרשת ויגש אנו לומדים שהתוכנית שלו אולי מצילה את העם המצרי מייסורי רעב ומוות, אבל המחיר שהעם משלם עבור ההתערבות הבוטה של ממשלת מצרים בכלכלה כבד עד מאד.

וַיְלַקֵּט יוֹסֵף, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשֶּׁבֶר, אֲשֶׁר-הֵם שֹׁבְרִים; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-הַכֶּסֶף, בֵּיתָה פַרְעֹה. וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ כָל-מִצְרַיִם אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה-לָּנוּ לֶחֶם, וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ: כִּי אָפֵס, כָּסֶף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם, וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם--אִם-אָפֵס, כָּסֶף. וַיָּבִיאוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם, אֶל-יוֹסֵף, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר, וּבַחֲמֹרִים; וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל-מִקְנֵהֶם, בַּשָּׁנָה הַהִוא.

וַתִּתֹּם, הַשָּׁנָה הַהִוא, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי, כִּי אִם-תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל-אֲדֹנִי: לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי, בִּלְתִּי אִם-גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ. לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ--קְנֵה-אֹתָנוּ וְאֶת-אַדְמָתֵנוּ, בַּלָּחֶם; וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ, עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן-זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם. וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה, כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ, לְפַרְעֹה. וְאֶת-הָעָם--הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים: מִקְצֵה גְבוּל-מִצְרַיִם, וְעַד-קָצֵהוּ. רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לֹא קָנָה: כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה, וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה--עַל-כֵּן, לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-הָעָם, הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת-אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה; הֵא-לָכֶם זֶרַע, וּזְרַעְתֶּם אֶת-הָאֲדָמָה. וְהָיָה, בַּתְּבוּאֹת, וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית, לְפַרְעֹה; וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם, וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם--וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם. וַיֹּאמְרוּ, הֶחֱיִתָנוּ; נִמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה. וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד-הַיּוֹם הַזֶּה עַל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה--לַחֹמֶשׁ: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לְבַדָּם--לֹא הָיְתָה, לְפַרְעֹה. (בראשית מז יג-כו)

הנה לפנינו תיאור מופלא של היווצרות משטר טוטליטרי, ולא משנה אם מדובר בדיקטטורה פשיסטית או סוציאליסטית, בדיוק כפי שהאייק ציפה. הממשלה משתלטת על אמצעי הייצור דאז (הזרעים) ובכך כולם הופכים לעבדים. למרבה האירוניה, יוסף אמנם מצליח להציל את משפחתו מייסורי הרעב (הם באים לגור אתו במצרים) אלא שבמו ידיו מכין את הקרקע לשעבוד העתידי של בני ישראל במצרים.

לסיכום: בסיפור של יוסף והבצורת של מצרים ניתן למצוא תמיכה גם לשיטה של קיינס וגם לשיטה של האייק, כאשר בדרך אנו נפגשים עם אתגר מוסרי לא פשוט: האם שווה לבני חורין לוותר על עקרון החופש, אם זו הדרך היחידה לשרוד במצב חירום תוך ידיעה שגם בחלוף תקופת הזעם יש סיכוי טוב שנמשיך לחיות כעבדים מרודים?

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בפסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית השקעות בו הוא עובד