"שלום זה אריק איינשטיין, עשית אותי מאושר"
"כששמעתי את הקול שלו בסלולרי, עברה בי צמרמורת בכל הגוף", מאמן נבחרת ישראל והפועל ת"א בעבר, אלי גוטמן נזכר בשיחות שלו עם הזמר הלאומי והאוהד המזוהה ביותר עם האדומים. טור פרידה מאגדה
אריק איינשטיין נגע בכל אחד מאיתנו, לכל אחד זה קרה בנקודת זמן אחרת, כזו שהנציחה לו אותה כמשהו קסום, משהו שקונצנזוס מדהים כמוהו גרם לו לריגוש לא מוכר.
ynet ספורט נפרד מאגדה:
- מחוות לאריק איינשטיין ז"ל במחזור הכדורגל הקרוב
- אריק איינשטיין בטור מ-1996 על השיא של מייקל ג'ונסון
- הפועל תל אביב תנציח את אריק איינשטיין
- אגדת דשא / על אריק איינשטיין והספורט
- צפו בקטעים הבלתי נשכחים של אריק איינשטיין והספורט
אני הגעתי להפועל ת"א של אריק איינשטיין ואני מאושר שהצלחתי להסב לו שמחות רבות בתקופה הזו, אני יודע כמה זה היה חשוב לו, כל ניצחון היה בשבילו עולם ומלואו.
כשהגעתי להפועל, היא היתה במקום האחרון בליגה. ברקע כבר התנגן לו בלחש השיר "סע לאט", עם השורה הידועה - "הפועל שוב הפסידה ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם את הלב". זו היתה רוח התקופה בבלומפילד, אבל בטווח של שנתיים וחצי זכיתי, וזו בהחלט זכייה מבחינתי לשוחח עם האגדה הזו. כמיטב המסורת אצל איינשטיין, השיחה הגיעה דרך חבר וכשהקול הרדיופוני שלו בקע מבעד למכשיר הסלולרי, עברה בי צמרמורת בכל הגוף. הוא היה משהו אחר, ארץ ישראל היפה שכולנו שואפים לייצג.
"שלום, זה אריק איינשטיין", הוא אמר לי אחרי שזכינו ברגע האחרון בדאבל עם שער הנצחון בטדי, כולי התכווצתי. "עשית אותי מאושר ורציתי להודות לך על כך", הוא רוצה להודות לי? כנראה שהוא לא הבין כמה כבוד הוא הסב לי בעצם זה שדיבר איתי. "אנחנו כבר מזמן קבוצה של ווינרים", הוא סיכם.
השיחה השנייה שלנו הייתה כמה חודשים לאחר מכן כשהעפלנו לליגת האלופות. יממה לאחר מכן התראיינתי בגלי צה"ל וביקשתי להשמיע את השיר של אריק איינשטיין, "אדומה שלי". כמה דקות חלפו, הטלפון צילצל ושוב איינשטיין על הקו. "תודה רבה, אתה לא מאמין כמה אני מאושר שהקבוצה שלי תשחק בליגת האלופות עם כל הגדולות". רק אז הבנתי עד כמה הוא פריק של המפעל הזה.
הלחן הלאומי שלו היה חלק ממני. אני אהבתי בעיקר שני שירים: "יושב על הגדר" ו-"אני ואתה". האחרון הוא שיר של השראה מבחינתי, כזה שאני לוקח לכל מקום שאני הולך לאמן בו, כי אני מאמין במילים שלו, אני מאמין שגם אני יכול לעשות שינוי ולעשות דברים שעוד לא עשו.
איינשטיין היה סמל הצניעות, הוא תמיד הסתפק בלפרק 0:1 קטן כמו שאמר חברו עלי מוהר. איינשטיין סימל את הפועל, במשך עשרות שנים הוא הפגין נאמנות מדהימה למועדון. לא לשחקן, לא למאמן רק לצבע האדום ולסמל הפטיש והמגל.
ביום שלישי האחרון ראיתי את ליגת האלופות, בין השאר את הניצחון של ארסנל, הקבוצה השנייה של איינשטיין אחרי הפועל. כשהגיעה ההודעה על מותו הייתי המום בדיוק כמו כל אחד אחר במדינה. במשך כל היום שמעתי שירים שלו נונסטופ, וכל אחד יפה יותר מהשני. יממה שלמה האזנתי לו והזלתי דמעות.
איינשטיין היה אדם צנוע, ברח מאור הזרקורים. סביר להניח שאם היו שואלים אותו איינשטיין מבקש שלא ינציחו אותו, אבל אני חושב שאולם הכדורסל שנבנה בימים אלו עבור הפועל ת"א צריך להיקרא על שמו, סמל התרבות הגדול ביותר שצמח פה. אין מכובד מכך.
אריק, שלום לך, חבר אדום.
לפנייה לכתב/ת 
