הייתי פעם ילד, שגדל על אריק איינשטיין

אריק איינשטיין הלך לעולמו - כתבות נוספות ב-ynet:

• אריק שאף אחד לא הקשיב לו / שי להב על הצד השני של המיתוס
  
• לא ימשיכו בלעדיך / אריאנה מלמד על האריק איינשטיינים שאהבנו
  
• הרב אורי זוהר בהלוויה: "תראה איך כל עם ישראל בוכה עליך"
  
• חברו שלום חנוך בשיר פרידה: "הזמן נגמר, ארינק'ה שלי"
  

חמישה אלבומי ילדים הקליט איינשטיין, פרסם לקט אחד המרכז את מיטב השירים, ושתי קלטות וידאו - "כמו גדולים". איינשטיין היה בין האמנים שהשכילו לפנות לילדים ולמבוגרים כאחד, מתוך כבוד אמיתי והבנה שגם לנמענים הצעירים מגיעה מוזיקה איכותית, הגשה משכנעת ובעיקר - שיסתכלו להם בגובה העיניים וידברו אתם ולא אליהם.

שחקן וקומיקאי, לא רק למבוגרים. מתוך קלטת הווידאו לילדים: "כמו גדולים"

כדי להקליט אלבום ילדים מוצלח באמת צריך ששלושת השותפים לו יתייחסו אליו כיצירת אמנות לכל דבר. לא כשטיק ילדותי, לא כניסיון להתנחמד, ועליהם להיות כנים, בדיוק כפי שהיו עושים ביצירה אמנותית למבוגרים. בכל האלבומים של איינשטיין לילדים ניכרת ההבנה הזאת - בבחירת טקסטים של גדולי הכותבים; בלחנים והעיבודים המוזיקליים כל כך, המתוחכמים והנגישים כאחד, ובהגשה המוזיקלית הרגישה אף היא שאיינשטיין היטיב להעביר - בדיוק כפי שעשה בשיריו למבוגרים.

ולראיה, שירי הילדים של איינשטיין עשויים להיתפס כשירים למבוגרים, כמו "עוף גוזל", "רוח רוח", "מאיה", "מכופף הבננות", וחלקם אף הופיעו באלבומים המיועדים למבוגרים. שיריו לילדים הולחנו ועובדו על ידי יוני רכטר, מיקי גבריאלוב, שם-טוב לוי, רוב האקסלי ואחרים. ולצד השירים שכתב בעצמו לילדים, הוא ביצע שירים של לאה גולדברג, אברהם חלפי, שלומית כהן אסיף, יהודה אטלס, חיה שנהב, יהונתן גפן, תרצה אתר וכותבים מעולים נוספים.

למבוגרים, אבל לילדים - ולהיפך. אריק איינשטיין שר "מכופף הבננות"

בשונה מהמתרחש בעשורים האחרונים בתרבות הישראלית, כאשר מבצעים לילדים בוחרים בגישה מתיילדת, חנפנית ואינפנטילית - איינשטיין בחר להגיש לילדים טקסטים מתוחכמים ("קילפתי תפוז", מילים: נורית זרחי); עדינים ונוגעים ללב ("שותפים", מילים: שלומית כהן אסיף), בעלי תכנים קשים ("בואי אמא" - מילים: לאה נאור), עתירי שובבות והתלהבות ילדותית ("אני רוצה שפתאום", מילים: יהודה אטלס) - וטקסטים שיריים וסיפוריים המציגים דמויות בלתי נשכחות ועולם חלומי משעשע ("אדון שוקו", מילים: חיה שנהב, "מה עושות האיילות", מילים: לאה גולדברג).

המגוון העצום הזה מעיד על תפיסה רחבה בנוגע לפנייה לילדים. תפיסה שמבינה את הרגישות הרבה המלווה את חייהם - רגישות שמעוררת חששות, פחדים ועצבות, לצד פרצי התלהבות והומור, דמיון ללא גבולות והיכולת להתבונן בצורה ישירה ובהירה על המתרחש, גם אם הוא סתום מעט.

מתוחכם ולא מתחנף. "קילפתי תפוז"

שנתיים בלבד אחרי האלבום "שבלול", כשאיינשטיין היה בחזית מהפיכת הרוק בישראל, הוא הקליט את אלבום הילדים הראשון שלו יחד עם רוב האקסלי. אחד השירים באלבום זה - שהציג גישה בוגרת ורצינית לשירי ילדים מולחנים - היה שיר שכתב איינשטיין, "ברלה צא". לכאורה מדובר בשיר ילדים חביב השואל שאלה ילדית מאוד שוב ושוב: "איזה מן חיה זה שבלול?", אך בדומה למשוררים שאת שיריהם ביצע, איינשטיין לוקח אלמנט ילדי ומטעין אותו במשמעויות מורכבות ואפילו פילוסופיות. זהו שיר על החשש לחשוף את עצמך ולצאת אל העולם, ויחד עם זאת, שיר על הרצון הילדי לדעת ולגלות ולהבין.

בטקסטים שכתב איינשטיין בעצמו, כמו "עוף גוזל", "אוהב להיות בבית" ואחרים, אנו מקבלים הצצה לעולמו, לדפוס התנהגותו ולאופיו. כך גם בשיר "ברלה צא", והוא עושה זאת בעדינות, כמעט באגביות, כשהוא כותב: "איזה מן חיה זה שבלול? דווקא מבין אותך. איך לא נמאס לך? צא כבר שבלול, צא כבר ונראה מה..."

 "דווקא מבין אותך", אריק איינשטיין שר "ברל'ה צא"

ב-1976 שוחרר האלבום "ילדים" עם שם-טוב לוי, שהציג גם הוא מגוון טקסטים לגילים שונים: משיר הערש הנצחי "פזמון ליקינטון" (מילים: לאה גולדברג), עבור בטקסט קורע לב המציין את סוף הילדות - "חמש שנים על מיכאל" (מילים: יצחק כצנלסון), שירים בוגרים יותר המתארים סיטואציות רגשיות מורכבות ("התאהבתי בילדה יפה נורא", מילים: אריק איינשטיין, המתאר התאהבות חד-צדדית בילדה, ואת המשפט: "כי אותי היא לא רוצה. אני סובל נורא" וסצנות של קשיחות מצד הילדה, שהיום לא היו, ככל הנראה, עוברים את הרדאר המחמיר של ההורים) - וכלה בשירים בעלי טקסטים מתוחכמים שעושים שימוש מעניין באלמנטים מעולמם של ילדים ("במדינת הגמדים" - מילים: אלה אמיתן).

"ילדודס" היה האלבום השלישי של איינשטיין לילדים, ולצד לחנים ועיבודים של מיטב היוצרים, גם באלבום זה ניתן למצוא שירים פיוטיים כדוגמת "שחפים" (מילים: לאה גולדברג) ושירי משחק יפהפיים, כדוגמת "אצו רצו גמדים" (מילים: מרים ילן שטקליס). האלבום "הייתי פעם ילד" מ-1989, הוא אחד מאלבומי הילדים הטובים ביותר שהוקלטו בישראל, ולצד "האריה היונה ותרנגולת כחולה" מ-1992, ושתי קלטות הווידאו של "כמו גדולים", שכללו בעיקר שירים משני האלבומים הללו אך גם מאלבומים קודמים, הם מהווים את תור הזהב של יצירתו של איינשטיין לילדים.

בכל אחת מהיצירות הללו ניכרת הבנה עמוקה של העולם הפנימי של הילדים, בטקסטים, בביצוע וההגשה, בלחנים והעיבודים ובהפקה. ההבנה הזאת באה לידי ביטוי בגישה רצינית מבחינה מוזיקלית, לצד הומור ושעשוע, ובעיקר - בתפיסה שלא צריך "לרדת" מטה אל הילדים וגם לא צריך "להעלות" אותם אל המבוגרים.

"הייתי פעם ילד", שר איינשטיין, ומתוך הזיכרון החי כל כך של ילדותו של אדם בוגר כך מובעים הביצועים שלו והשירים שכתב לילדים. הוא משוחח עם הילדים מצד אחד ומדבר אותם מצד שני. קולו העמוק וההגשה המצוינת, הרגישה לניואנסים, באה לידי ביטוי גם בכתיבתו - כתיבה שאינה חוששת לחשוף מורכבויות וקשיים והיא מבינה את ההתפעמות מהעולם וגם את העושר שהמפגשים הנפשיים והממשיים עמו מעוררים בילדים ובמבוגרים כאחד.