פקק תנועה בוולפסון / "הכל מקצועי"

מוסא דמבלה, כוכב טוטנהאם ונבחרת בלגיה, היה מלא תלונות בחודש שעבר. לא כלפי המאמן שלו, השופט או שחקנים אחרים. מה שהציק לו היה דווקא המגרש. ווייט הארט ליין, האצטדיון של טוטנהאם, הוא הגורם העיקרי, לטענתו, שמונע מהתרנגולים להבקיע במשחקי הבית. "המגרש קטן מדי", קבע הקשר, "ולכן ליריבות קל יותר להתגונן. בכדורגל המודרני מטיפים לנו שהכל זה 'ריווח וריווח', אבל איך אפשר לרווח משחק כשאין מקום לזוז?"

• סופה של ממלכה: כך התרסקה (בני) יהודה (Kick)
  
• רעננה היא לא סאות'המפטון, כי אצלנו כל שנה קבוצה קטנה יכולה להצליח (Kick)
  

ריווח. אחת המילים החשובות בכדורגל. בכל העולם מאמנים שוברים את הראש בנושא הזה. הקבוצות הבכירות, שיודעות שהיריבה תשחק סגור והגנתי, רוצות לפתוח את המשחק ולפנות מקום ושטח לשחקנים היצירתיים שלהן. הקבוצות הקטנות, האנדרדוג, מנסות לעשות בדיוק להפך ולצופף. והן משתמשות בכל אמצעי שעומד לרשותן. לא במקרה סנטיאגו ברנבאו הוא האצטדיון הרחב בעולם (72 מטר רוחב), מותאם לסגנונה ורצונה של ריאל מדריד. לא סתם קבוצה כמו סטוק סיטי, שבשנים האחרונות הפכה שם נרדף לכדורגל סגור, הקטינה את המגרש שלה ל-66 מטר רוחב בלבד.

סטוק סיטי. המגרש קטן משרת אותה נאמנה(צילום: גטי אימג'ס)

היכולת לרווח את המשחק היא גם הסיפור המקצועי החשוב ביותר של הפועל ת"א העונה. כל קבוצה גדולה שנחשבת פייבוריטית ברוב המשחקים שלה – והפועל היא כזו – רוצה גם לשלוט במרכז המגרש וגם לרווח את המשחק. הקבוצות הטובות באמת יודעות לעשות את שני הדברים במקביל. אבל בהפועל של רן בן־שמעון דבר בא על חשבון האחר. ופה מתחילות הבעיות.

לרווח או לצופף?

צפוף לו, צפוף לו 

2. תנועה של שחקני מרכז המגרש לצדדים. זה יכול להיות הקשר המרכזי (מהראן ראדי עושה את זה הרבה במכבי ת"א השנה) או הקשר ההתקפי שנע שמאלה וימינה ללא כדור (מסוט אוזיל העלה את זה לדרגת אמנות).

3. בעזרת המגינים. הם יכולים להצטרף לשחקני האגף וליצור יתרון מספרי, או להיכנס לבד לשטח הפנוי שנוצר בעקבות תנועה של שחקני ההתקפה למרכז.

ואן חאל. סיפק שלושה טיפים לריווח(צילום: אורן אהרוני)

נשארה האפשרות השלישית - המגינים. גם בעונת האליפות שלו בקריית-שמונה, בן-שמעון שיחק עם חלק קדמי צפוף. שמעון אבוחצירה, למשל, הופיע לצד החלוץ המרכזי, וכל אוהד מכבי חיפה ימהר לספר היום שאבוחצירה הוא לא שחקן אגף. אדריאן רוצ'ט שיחק פעמים רבות כחלק מהשלישייה הקדמית וירד לאחור, כמו ורמוט. הריווח באותה עונה גדולה הושג על־ידי המגינים. לא במקרה אלעד גבאי זומן אז לראשונה לנבחרת, ולא במקרה דושאן מאטוביץ' הוכתר אז למגן הטוב בליגה. עודף שחקני ההתקפה במרכז פינה את הדרך לשניים האלה, והתקפות רבות עברו דרכם. גבאי ומאטוביץ' בישלו שמינית משערי הקבוצה - אחוז גבוה יותר מכל צמד מגינים אחר בליגה.

אלעד גבאי. אחראי מרכזי לריווח בעונת האליפות של קריית שמונה(צילום: ראובן שוורץ)

הבור של גורדנה 

לזכותו של בן-שמעון אפשר לומר שהוא יודע מה הבעיות של הקבוצה שלו. אחרי שישה מחזורים גם הגיע השינוי. ישראל זגורי, הדבר הכי קרוב שיש להפועל לשחקן אגף שמרווח משחק, נכנס להרכב במקום סאשה. מול קבוצות התחתית זה עבד יפה והמשחק של הפועל נראה פתוח יותר. היא תקפה בעיקר מצד שמאל, שם פתאום היה לה שחקן באגף (מול קריית־שמונה שלשום הפועל בכלל לא ניסתה לתקוף מימין). ולסיכום: בשבעה משחקים עם סאשה בהרכב הפועל הבקיעה תשעה שערים. בארבעה משחקים עם זגורי היא כבשה לא פחות מ-11.

ישראל זגורי. הפועל כובשת יותר כשהוא משחק(צילום: ראובן שוורץ)

וכך, אחרי שלושה ניצחונות רצופים עם זגורי בהרכב, הגיע המשחק מול מכבי חיפה, ובן-שמעון חזר לאופציה המקורית עם סאשה, ששמה דגש על שליטה במרכז על חשבון ריווח. בן-שמעון פשוט פחד, כי הוא יודע שמול קבוצה טובה (וסליחה על כך שחיפה מוגדרת כאן כטובה) הוא לא יכול לשחק אחרת. היריבה פשוט תאכל בלי מלח, ובעזרת יתרון מספרי, את גרזיצ'יץ' וגורדנה. אין סיכוי, למשל, שבן-שמעון יהמר וישחק בצורה הזו בדרבי בעוד שבועיים.

הפועל ת"א מול מכבי חיפה. העדיפו שליטה במרכז המגרש במקום ריווח(צילום: אורן אהרוני)

ולכן, כשאנחנו נכנסים לימים שבהם מדברים על חלון ההעברות, הפועל צריכה להתמקד באחת משתי אפשרויות החיזוק הבאות: קשר מרכזי רב-יכולות, שמסוגל להחזיק את הקישור בלי עזרה מאסיבית וגם להוציא התקפות, או מגן טבעי אמיתי. בלי לפחות אחת התוספות האלה, לא תתאפשר קפיצת מדרגה רצינית. כי הפועל, במצבה הנוכחי, היא פשוט חכמה על חלשים. לא יותר.

רוצים לדבר על כדורגל? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר .