מאושפזת התאבדה - ההורים פוצו במיליון שקל

נערה בעלת נטיות אובדניות ברחה מהמרכז לבריאות הנפש "גהה" בעזרת מפתח שגנבה, וקפצה אל מותה. הכללית טענה שאין לה אחריות למקרה, אבל בית המשפט דחה את הטענה: "יכולתם להחליף את המנעולים"

עו"ד אולגה פרידליןפורסם: 03.12.13 , 14:15

בת 15 שהייתה מאושפזת במרכז לבריאות הנפש "גהה" ברחה בספטמבר 2008 מבית החולים בעזרת מפתח מאסטר של המחלקה שגנבה. היא טיפסה לגג בית החולים, שממנו קפצה לבניין הסמוך ומשם אל מותה. בעקבות האירוע, עיזבון המנוחה והוריה הגישו תביעה נגד שירותי בריאות כללית, בעלת בית החולים, בדרישה לפיצוי על הנזקים הנפשיים והכלכליים שגרם להם מותה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בבית משפט השלום בתל אביב טענו ההורים שבית החולים לא השגיח על בתם כראוי. לדבריהם, הצוות ידע שהמנוחה גנבה את המפתח ושיש לה נטיות אובדניות, ושניתן היה למנוע את הטרגדיה לו היו ננקטים אמצעים ראויים להשגחה ולמניעת הבריחה.

אילוסטרציה. פעולות פשוטות היו יכולות למנוע את הטרגדיה(צילום: shutterstock)

הכללית טענה מנגד שבית חולים פסיכיאטרי אינו בית סוהר, והיא אינה יכול להציב שומר צמוד על כל מטופל. נטען כי אף שקודם לכן אישרה הוועדה הפסיכיאטרית את שחרור הצעירה מהמחלקה, החליט מנהל בית החולים להמשיך באשפוז מתוך תחושה של אחריות. עוד טענה הכללית שהמנוחה הצליחה לברוח בעת החלפת משמרות, אולם מיד כשנצפתה בורחת, הדבר דווח למשטרה ולגורמים נוספים.

הנתבעת הדגישה שגם אם הצוות התרשל – להורי הצעירה אשם תורם מכריע, כיוון שידעו שבתם סבלה משחר ילדותה מהפרעת התנהגות קשה. כמו כן, בדמה של הנערה נמצאה רמת אלכוהול גבוהה, ולפי ההגנה, בכך גם היא תרמה למצבה.

"אקדח טעון"

השופט מנחם (מריו) קליין ציין שהיה ברור שהצעירה היא בבחינת "אקדח טעון", ועל כך העידו שירים שכתבה, מכתבים שבהם הצהירה על רצונה למות וניסיונות ההתאבדות הקודמים שלה. הצוות הרפואי היה מודע היטב לכך שהיא מועדת לבריחה, מאחר שכבר עשתה זאת בעבר. העניין החמור מכל, הדגיש השופט קליין,

קשור בעובדה שהצוות היה מודע לכך שהנערה מחזיקה במפתח המאסטר.

השופט קבע שהבריחות, גניבת המפתח, המכתבים, השירים ואיומי ההתאבדות אינם "הצטברות אקראית של אירועים בלתי צפויים", אלא הפרה של חובת הזהירות שחבה הנתבעת כלפי המטופלת שלה. הוא ציין שפעולות פשוטות כגון החלפת מנעולים או איתור המפתח היו יכולות למנוע את הטרגדיה.

השופט קליין הוסיף שלא היה מקום להעלות את הטענה שלפיה "בית חולים פסיכיאטרי אינו בית סוהר", ודחה גם את טענת האשם התורם: לא ההורים ולא הצעירה אחראים להתאבדותה אלא הנתבעת. הפרת חובת הזהירות כלפי הצעירה היא שהביאה לכך שהצליחה להתאבד.

לאחר שבחן את שאלת הנזק פסק השופט שהכללית תפצה את ההורים ב-962,120 שקל. זאת, בין היתר, בגין קיצור תוחלת החיים של הנערה והכאב והסבל שנגרמו להורים, כמו גם הוצאות הטיפולים הפסיכולוגיים שלהם ועלות הקבורה. הנתבעת חויבה בשכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט בסך 180 אלף שקל.