"כיכר המדינה - היא לא של המדינה"

תוכנית בניית המגדלים בכיכר המדינה בתל-אביב, שקיבלה דחיפה השבוע לאחר שתביעות התושבים נגדה נדחו, היא שלב נוסף במאבק רווי יצרים שנמשך שנים רבות. מצד אחד - תושבי הכיכר, הנחשבת לאחת הקרקעות היקרות במדינה, התרגלו למגורים סביב מרחב פתוח דמוי גינת ענק, ומקווים שעל רקע העיכובים הארוכים באישור התוכניות, הבנייה לא תצא לפועל. מצד שני, בעלי הקרקעות הפרטיות בכיכר, ששווין מגיע למיליוני שקלים, נפגעים כלכלית מההתנהלות המזדחלת של ועדות התכנון.

• מגדלים בכיכר המדינה: נדחו תביעות הדיירים
• ניקול ראידמן: "כיכר המדינה עוד תיקרא על שמי"
• כיכר המדינה - הסיפור המלא
  

בשנות ה-40 של המאה הקודמת נמכרו הקרקעות בכיכר המדינה לאנשים פרטיים. העיר תל-אביב כבר החלה להתרחב, והבנייה במתחם הייתה רק עניין של זמן. בראשית שנות ה-50 תכנן האדריכל הברזילאי, אוסקר נימאייר, יחד עם משרד האדריכלים אלחנני-לוטן, את הכיכר המיוחדת, והתוכנית העירונית פורסמה בסוף שנות ה-60. התוכנית כללה בניית כיכר ובניינים סביב לה.

כיום רחוב ה' באייר המקיף את הכיכר, בנוי רק במעגל החיצוני שלו, וכולל בניינים בני חמש קומות קומות, וקומת קרקע המיועדת למסחר. על פי תוכנית הבנייה הקיימת, בעברו השני של הרחוב (בטבעת המקיפה את הכיכר) אמורים לקום בניינים בני 11 קומות על עמודים - שמתחתם וביניהם ייבנה מעבר לכיכר ציבורית פנימית.

כיכר המדינה מהאוויר - ההפגנה הגדולה בזמן המחאה החברתית(צילום: באדיבות היחידה האווירית, משטרת ישראל)

בחלקה הפנימי של הכיכר מתוכננים, על פי התוכנית התקפה כיום, לקום שלושה מגדלים הכוללים 453 יחידות דיור מעל קומות מסחר. העירייה מעדיפה שהתוכנית תכלול רק 387 יחידות דיור, לפי תוכנית קודמת שהיתה למתחם.

הפצצה של צ'יץ' 

בשנות ה-80 של המאה הקודמת, זמן קצר לאחר ששלב א' בכיכר כבר עמד ורגע לפני ששלב ב' יצא לביצוע, הטיל ראש העירייה המיתולוגי של תל-אביב, שלמה להט (צ'יץ'), פצצה. הוא' הכריז שאזור כיכר המדינה יהיה פארק פתוח - ולא תהיה בו בנייה.

מאותו רגע, השלווה בחלונות הראווה של חנויות המעצבים בכיכר הפכה מדומה, כשמאחוריה מסתתר מאבק על כסף גדול שכלל תביעות משפטיות, בג"צים ועדכון חוזר של תוכניות הבנייה.

מדוע החליטה העירייה לפני יותר מ-20 שנה שהיא רוצה פארק במקום מגדלים? "בגלל העשירים כאן", אומר בכעס דני גולדשמיד, יו"ר ועד בעלי המגרשים בכיכר המדינה. גולדשמיד קיבל את הקרקע שבבעלותו בירושה מסבו שעלה לישראל מהעיר עדן שבתימן, ובשנות ה-40 רכש קרקע באזור.

"אני בכלל לא מבין את הרצון הזה לעוד פארק דווקא כאן", הוא אומר, "הרי במרחק של כ-800 מטרים נמצא פארק הירקון ויש המון גינות מסביב. מה יש בדיוק בדרום העיר? שם יש גינות כמו בכיכר המדינה? השטח בדרום העיר זול יותר, אז למה שם אין גינות?".

פוליטיקה של פארקים

מהנדס עיריית תל-אביב לשעבר, האדריכל ישראל גודוביץ', מצדיק את עמדת בעלי הקרקע. "יש פה עניין של זכויות של בעלי קרקעות, ואין לי ספק שהם צודקים", אומר גודוביץ'. עם זאת, הוא סבור שהתוכנית המקורית לכיכר "היא הנכונה והמאוזנת ביותר, ועדיפה על המגדלים". לפי התוכנית המקורית מסוף שנות ה-60, כאמור, ייבנו בניינים בגובה 11 קומות בלבד יחד עם כיכר פנימית מצומצמת יותר.

"פארק לא יהיה שם כי זה מאוחר מדי. מה שקרה הוא שפתאום רואים את השטח הפתוח ואומרים - 'לא חבל עליו'? אבל אם היו בונים, בכלל לא היו חושבים על זה", טוען גודוביץ'.  

האם יש חלופות יצירתיות שישאירו את הכיכר פתוחה?

גודוביץ: "אפשר לעשות הכל. אפשר להוסיף קומות על הבניינים הקיימים ולפצות את בעלי הקרקעות, אבל למה? בחייך? זאת מדינה קשה. עד שמשהו זז כאן. למה להציע הצעות כשיש כבר תוכנית שקיבלה תוקף. נכון - השם של הכיכר זה כיכר המדינה, אבל היא שייכת לאנשים פרטיים ויש להם זכויות שצריך לממש".

הדמיית התוכנית להקמת 3 המגדלים בכיכר המדינה

מלבד הגבהת המבנים הקיימים ברחוב ה' באייר, תוך הענקת הזכויות לבעלי הקרקע בכיכר וחיזוק המבנים הישנים מפני רעידות אדמה, עלו במהלך השנים חלופות נוספות לתוכנית: להעניק זכויות לבעלי הקרקעות במקומות אחרים, או לרכוש מהם את הקרקע, כשחלק מהרכישה ימומן בידי דיירי הכיכר ובעלי העסקים הפועלים בה.

למרות השאיפה להשאיר את כיכר המדינה שטח ירוק ופתוח, כשמטיילים היום במקום ניכרת הזנחה רבה. השטח הפתוח של הכיכר מחולק לשניים: הטבעת החיצונית שלה, ששטחה 35 דונם, מוזנחת וכוללת קרקע חשופה בשל היותה שייכת לבעלים פרטיים. הכדור הפנימי של הכיכר, ששטחו 13 דונם, שייך לעירייה ולכן הוא ניכרים בו קצת יותר צמחיה ועבודות גינון.

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "הטענות אינן נכונות. בשנת 1980 יזמה העירייה תכנית המבטלת את הבינוי במעגל הפנימי של כיכר המדינה, ומותירה את הכיכר כשטח ציבורי פתוח. אולם שר הפנים התנגד לתכנית בשל הצורך לפצות את בעלי הקרקע בסכומי עתק, והיעדר מקור תקציבי לכך.

"ועדת הערר קיבלה את טענות הוועדה המקומית וקבעה כי היוזמה שנועדה להפוך את הכיכר לציבורית לא קיבלה מעולם תוקף, ולכן לא היה בה כדי להשפיע על ציפיות הדיירים לראות לנגד עיניהם כיכר ירוקה. כך שלמעשה תכנית 2500 לא הפכה שטח ציבורי פתוח לשטח המיועד לבנייה, אלא בסך הכל שינתה תכנית קודמת (תוכנית 600) אשר כללה בינוי אינטנסיבי, והפכה אותה למיטיבה עם הסביבה.

"זאת ועוד, השטחים הציבוריים הפתוחים בתכנית נמצאים כולם על השטח ששייך לעירייה בתכנית, כך שהטענות על רדיפת הבצע של העירייה מופרכות מיסודן. לגבי מדיניות העירייה, במתחם המדובר חלה תכנית בניין עיר מאושרת שכוללת שלושה מגדלי מגורים של 40 קומות כל אחד, שטחי ציבור ומבני ציבור. בשלב הבא תוגש תכנית עיצוב אדריכלית לאישור העירייה".