תביעת רשלנות רפואית חשפה אלימות בבית

מטופלת טענה בבית משפט שנותרה עם 30 אחוזי נכות בגלל החדרה כושלת של עירוי לווריד. אבל הכללית גייסה מומחים שסתרו את הטענה והציגה ממצאים של חוקר פרטי שלפיהם האישה סבלה מאלימות של בעלה ובנה

אסי לביא-צוקרמןעדכון אחרון: 09.12.13 , 00:01

אישה שסובלת מאנמיה וחוסר ברזל הופנתה לקבל עירויים בשירותי בריאות כללית, ובמהלכם הוזרק לה תכשיר ברזל בשם "ונופר". לטענתה, במהלך הטיפול האחרון היא הרגישה כאב עז שלא חשה בעבר, ובשל זעקותיה הוציאה האחות את העירוי והשלימה את ההזרקה בנקודה אחרת. לטענת החולה, כמה ימים לאחר מכן היא פנתה לרופא בשל כאב חד בכף היד, ומאחר שהוא גבר והלך, היא אושפזה בבית החולים הדסה למשך שבוע בשל חשד לזיהום.

פסקי דין מעניינים נוספים – בערוץ משפט ב-ynet:

בתביעה שהגישה נגד הכללית לבית משפט השלום בתל אביב, טענה החולה שהאחות התרשלה באופן שבו החדירה את העירוי, תוך פספוס הווריד והזרמת התרופה ישר לרקמות היד. לתביעתה צירפה חוות דעת של אורתופד, שעל פיה היא נותרה עם 30 אחוזי נכות.

מנגד ביקשה הכללית לדחות את התביעה. לטענתה, אין כל קשר בין החשד לזיהום לבין הדרך שבה בוצע העירוי. עוד הוסיפה, כי גרסת התובעת שונה לחלוטין ממסמכי הצוות רפואי שנכתבו בזמן אמת. לטענתה, גם אם הייתה בעיה באופן החדרת העירוי, לכל היותר הייתה זו טעות אנוש. לתמיכת טענותיה הגישה הכללית חוות דעת של מומחה טוקסיקולוגיה ושל אורתופד מומחה לכף היד.

(צילום: shutterstock)

על פי המומחים, גם אם חלק מהנוזל הגיע אל מחוץ לווריד, במקרה הגרוע מרגיש המטופל גירוי מקומי וחולף. אחד המומחים קבע שהצוות הרפואי פעל כהלכה, והשני ציין שאומנם התובעת אינה יכולה לסגור את כף ידה, אך לכך אין שום קשר לעירוי. הוא הוסיף שהנכות נובעת ככל הנראה מחבלה טראומטית, ואכן הובאו בפני בית המשפט ממצאים שהשיג חוקר פרטי המעידים שהתובעת סבלה מנחת זרועם של בעלה ובנה.

למנוע רפואה מתגוננת

השופט מנחם (מריו) קליין ציין שבמסגרת דיון בתביעות רשלנות רפואית, על בית המשפט לשקול היטב אינטרסים שונים, ובהם החשיבות הציבורית בהבטחת חופש הפעולה של הצוותים הרפואיים, והמעמסה הכלכלית שתוטל על שירותי הרפואה אם יחויבו בפיצוי.

השופט קיבל את חוות דעת המומחים מטעם הנתבעת. לקביעתו, בעוד שחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת לא נתמכה במחקר רפואי, והסתמכה על עדותה הסובייקטיבית של האישה, עדות המומחים מטעם הנתבעת הייתה מפורטת ומנומקת בשלל מחקרים. בהסתמך על חוות דעת המומחים קבע השופט שהחדרת עירוי שלא לתוך הווריד מתרחשת לעיתים תכופות ולא גורמת לזיהומים מהסוג שבגינו אושפזה התובעת.

"קבלת התביעה משמעותה המעשית הרתעה בלתי מידתית כלפי צוותים רפואיים, שעלולה לגרום לתופעות בלתי רצויות של 'רפואה מתגוננת' ולהטיל דופי ברופאים ובגורמים פרה-רפואיים ללא הצדקה", סיכם השופט ודחה את התביעה.

עם זאת, בשל מצבה הכלכלי הקשה של התובעת, ואף על מנת שלא להרתיע אוכלוסיות מוחלשות מלנסות לממש את זכויותיהן, חויבה התובעת בהוצאות סמליות, של 1,800 שקל בלבד.

התביעה נכשלה משום שחוות הדעת הרפואית מטעמה לא הניחה את היסודות הדרושים להוכחת רשלנות רפואית. לא ניתן לטעון לרשלנות על בסיס התוצאה בלבד, אלא חובה להצביע על מעשה או מחדל החורג מהסטנדרט הרפואי המקובל. במקרה זה, המומחה מטעם התביעה לא ידע להסביר מה בהחדרת העירוי לא תאם את הסטנדרט המקובל, או איזה אמצעי יכולה הייתה לנקוט כדי למנוע את הנזק הנטען.