העליון והנעל: סימן השאלה ברצח תאיר ראדה
בערעור שהגיש רומן זדורוב על הרשעתו נידון התוקף של טביעת הנעל שנמצאה בזירת הרצח. פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון קבע שסימני נעל מהווים "ראייה חלשה". מה ההשפעה על תיק ראדה? פרשנות
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- הפנסיה לא הספיקה לה: דרשה שהגרוש יעבוד
- החליקה בג'קוזי במלון. הפיצוי: 522 אלף שקל
- קיבלתם ירושה ובתוכה גם חובות. מה עושים?
- כך תתבעו בגין תאונת עבודה: שלב אחר שלב
כיום גובר והולך השימוש בראיות מדעיות להוכחת טענות משפטיות. ככל שמתפתחת הטכנולוגיה, ראיות אלה הופכות דומיננטיות יותר ויותר בהליך המשפטי, אלא שהפסיקה מבדילה בין שני סוגים של ראיות מדעיות: אלה שעליהן ניתן להשתית ממצאים חד משמעיים, כגון בדיקות DNA וטביעות אצבע, וכאלה שלא מאפשרות קביעות חד משמעיות, למשל עקבות נעליים.
פסק דין שניתן ב-1980 בבית המשפט העליון, דן בטביעת נעל שנמצאה בזירת עבירה והתאימה לנעלי חשוד ברצח. בית המשפט פסק שבזכות הטכנולוגיה המשתכללת של בדיקות הזיהוי ניתן לסמוך על העקבה כראייה. בפסק דין אחר, שניתן בעליון ב-1982 ועסק בפריצה ושוד, הורחבה ההכרה ונקבע: "דמיון בין עקבת נעל שנמצאה בזירת העבירה, לבין נעל שנוהג הנאשם לנעול, יכולה לשמש ראייה כשם שעדות של דמיון בין הנאשם לבין העבריין שביצע את העבירה יכולה להיות סיוע כזה".
שבעה צעדים
הקביעה שלפיה טביעת נעל בזירת האירוע מתאימה לסוליה מסוימת נעשית על פי סולם בן שבעה שלבים: השלב הראשון מצביע על חוסר התאמה מוחלט בעוד השביעי קובע באופן חד משמעי את הזהות בין טביעת הנעל לסוליה על סמך הסתברות מוכחת, למשל פגם מסוים בסוליה הניכר גם בטביעה, ושבסבירות כמעט ודאית לא קיים בסוליה נוספת. בין שני הקצוות האובייקטיביים הללו עומדים חמישה שלבים סובייקטיביים: "לא ניתן לשלול", "אפשרי", "אפשרי בהחלט", "סבירות גבוהה" ו"סבירות גבוהה מאוד".
משפט זדורוב - כתבות נוספות ב-ynet:
- עדות חדשה במשפט זדורוב: כמו או.ג'יי סימפסון?
- התחדש משפט זדורוב: סכין ונעליים ישנו התמונה?
- בגלל טביעת הנעל: תיק רומן זדורוב חוזר למחוזי
לפני כשבועיים ניתן בעליון פסק דין בערעור שהגיש ניקולאי מצגורה, שהואשם ברצח חברו באתר בניה ביפו. טביעות הנעליים שנמצאו בזירת הרצח יוחסו לנעליו של מצגורה בשלבים הסובייקטיביים של "אפשרי" עד "אפשרי בהחלט". השופט ניל הנדל קבע שעקבת נעל היא ראייה חלשה, שיש להתייחס אליה בחשדנות ותקף את מדעיותה. לדבריו, מדעיותה של הראיה מוטלת בספק שכן "אין בסיס נתונים שבאמצעותו ניתן לחשב את שכיחות הטביעה, ומאחורי הדרגות המילוליות השונות בסולם אין למעשה כל סטטיסטיקה של ממש". מצגורה הורשע ברצח על סמך ראיות אחרות.
מומחי מז"פ וגם הח"מ מסכימים עם קביעתו של השופט הנדל, אבל כאן עולות התהיות לגבי תקפותה של הקביעה הזאת בתיק זדורוב, שהורשע בין היתר על סמך עקבת נעל.
אובייקטיבי או סובייקטיבי?
בחוות הדעת הראשונה מטעם המשטרה לאחר רצח תאיר ראדה נקבע שההתאמה בין הטביעה לבין נעליו של זדורוב היא בדרגת "אפשרי", וחוות דעת שנייה קבעה "סבירות גבוהה מאוד".
אולם מטעם הסנגוריה העיד מומחה שטען שהראייה אינה נראית כעקבת נעל, ואם היא אכן כזו, אזי ההתאמה היא ברמת "אפשרי" בלבד.
בימים אלה, עת הכרעת הדין בעניין זדורוב עומדת להינתן, בוודאי תולים הנאשם וסנגורו (שהוא, אגב, אותו סנגור שייצג את מצגורה) את עיניהם אל דבריו של השופט הנדל. עם זאת, נראה שבהסתמך על ראיות מצטברות נוספות יקבל בית המשפט את ראיית העקבה ויותיר את ההרשעה על כנה.
קביעות השלבים הסובייקטיביים, שאינם מאפשרים הסתמכות חד משמעית במשפט הפלילי, הופכת את ראיית טביעת הנעל לשנויה במחלוקת על אף היותה מדעית. עם זאת, לדעת כותבת שורות אלה, ובהתקיים ראיות מסייעות אחרות, ניתן יהיה לקבל ראייה זו גם בתיק זדורוב.
- לקריאת פסק הדין בתיק מצגורה – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אילנית מנדלסון
היא בעלת משרד חקירות ועו"ד העוסקת בתחום הפלילי
לפנייה לכתב/ת 
