"השכן פנצ'ר את האוטו"; השכנים הכי גרועים
השכן שגנב חניה מאישה בהיריון, השכנים שזרקו דליי מים על האורחים של הדיירים החדשים בבניין, השכנה בדירה המחולקת שהשאירה את הזבל בחוץ, הדייר שלא הפסיק לעשן בחדר המדרגות, וזה שעקב אחרי הכלב של השכנה כדי לבדוק איפה הוא משאיר את צרכיו. מצעד השכנים ההזויים - חלק ב'
הנאים השכנים בעיניכם? נראה שממש, אבל ממש לא. אחרי שבשבוע שעבר סיפרנו לכם על שכנים הזויים במיוחד שניהלו בתי בושת, ערכו מסיבות קריוקי בלתי נגמרות וחגגו חתונות רועשות בחצר, בשבוע החולף התקבלו במערכת ynet נדל"ן סיפורים מעצבנים נוספים של שכנים שלא מתחשבים בסביבה, בלשון המעטה.
"המצעדים ההזויים" - עוד כתבות בערוץ הנדל"ן :
- "השותף חשב שאני מכשפה": שותפים מהגיהנום
- כביסה בסיר ועקבות דם: השותפים הכי הזויים
- השוכר קרא לי פּוּטה: מצעד השוכרים ההזויים
- קונדומים באסלה ועובש בקירות: השוכרים ההזויים
גם הפעם הסתייענו בעו"ד ד"ר אופיר מילר, מומחה בתחום המו"מ ושותף בכיר במשרד עורכי דין ד"ר מילר ושות, ובדקנו אם לדיירים יש מה לעשות בפן המשפטי - אם התנהלות השכנים מטרידה אותם. לפניכם חלק ב' של מצעד השכנים ההזויים (יצוין כי המרואיינים בכתבה ביקשו להישאר בעילום שם).
"היריון זה לא מחלה - לכי ברגל"
דליה (שם בדוי) מפתח תקווה מספרת על ויכוחים חוזרים ונשנים בנושא החניה בבניין המשותף שבו היא מתגוררת. "מהיום הראשון שעברנו לדירה, זוג שכנים שלנו התחילו בריב מטופש על החניה בבניין", היא אומרת. לדבריה, בבניין יש רק 5 חניות הרשומות בטאבו ולא לכל הדיירים יש חניה צמודה. החניה החמישית רחבה דיה לעוד רכב - אולם אותם שכנים החליטו "להשתלט" על כל החניה, ולא לאפשר לדיירים האחרים להשתמש בה.
"הייתי מקבלת תשובות בסגנון 'היריון זה לא מחלה - לכי ברגל'", אומרת דליה, שבעיצומו של הוויכוח עם השכנים לגבי החניה שמגיעה גם לה - הייתה בחודש השמיני להריונה, "והייתי מוכנה ללכת ברגל, אבל בדיוק באותה העת היה חורף גשום וסוער ואני לא יכולתי לרוץ עם כרסי בבטני. חוץ מזה, הם תמיד מתנהלים בצרחות, ואנחנו חולקים איתם קיר משותף במטבח - ושומעים הכול. כשבתי הייתה בת כמה חודשים, הם החלו לשפץ את הדירה שלהם בדיוק בין השעות 14:00-16:00 בצהריים ואחרי השעה 20:00 בערב. זה אמנם חוקי", היא מודה, "אבל ממש היה קשה להרדים כך את התינוקת. כמובן שהם היו משפצים גם בשבתות".
יש דרך להתמודד עם המצב? לדברי עו"ד מילר, "כאשר החניות בבית המשותף אינן צמודות לדירות מסויימות, הן מהוות חלק מהרכוש המשותף של הבית. כך גם לגבי שטח שיכול להיות מיועד לחניית כלי רכב. לפיכך, דליה יכולה לבקש מהאסיפה הכללית ואפילו די אם תבקש מנציגות הבית האמונה על ניהול הרכוש המשותף, לסמן את החניות מחדש או את שטח המגרש הפנוי, באופן שיספק יותר מקומות חניה".
לגבי עבודות השיפוצים, מוסיף עו"ד מילר, "יודגש כי אלה מותרות אך ורק בין השעה 7:00 בבוקר ל-20:00 בערב ואסורות משעה 17:00 בערב ביום שישי ועד לשעה 7:00 בבוקרו של יום א'".
גם ק' (השם המלא שמור במערכת) ממרכז תל-אביב גילתה יחסי שכנות לא טובים מהם, ברגע שאימצה כלב. "יש לנו שכן שמאשים את הכלב שלנו בכל דבר שקורה מסביב לבניין", היא מספרת, "גם כשכלבי רחוב משאירים 'מזכרות' הוא טוען שזה הכלב שלנו, ואפילו איים להזמין לנו משטרה, לתבוע אותנו, להתקין מצלמות".
ק' מוסיפה שלפני חצי שנה ניגש אליה השכן "בדיוק כשירדתי עם הכלב, והתחיל לצעוק עליי שהכלב שלי ואני אשמים בריחות הלא נעימים בבניין. רק חבל שהוא לא שם לב שכשהוא מבשל - הריחות שיוצאים מהדירה שלו הרבה יותר חזקים משל כל כלב. בשלב מסוים הוא המשיך לצעוק עלי, עד שלא יכולתי להישאר שם יותר והמשכתי בדרכי. השכן פשוט עקב אחרי - ובדק היכן הכלב שלי משאיר את הצרכים שלו".
האם ק' צריכה להתלונן על השכן? "אמנם לשכן מותר לבשל בביתו בהיקף צריכה ביתית, גם אם ריחם אינו נעים, אך אסור לו להטריד את שכניו, לאיים עליהם או להתקין מצלמות במרחב הציבורי וברכוש המשותף - מבלי לקבל את הסכמת הדיירים", מבהיר עו"ד מילר. "צילום נסתר במרחב הציבורי יכול להוות פגיעה בזכויות הפרט, ולפיכך השכן לא יוכל לכוון את המצלמה לכל מקום שייחפץ בו".
לדבריו, "ככל שהדבר יגיע לעימות משפטי, אולי יקבל השכן היתר לכוון את המצלמות לגובה ההולכים על ארבע, על מנת שניתן יהיה לזהותם מבלי לפגוע בצנעת הפרט של הבאים לבית המשותף".
מעשן, משתעל ומתרוקן - מחוץ לבניין
לא רחוק משם, ברמת גן, מתגוררת רעות (שם בדוי), שלמרות שהיא אוהבת את הבניין שלה - סבלה לא אחת משכנים מוזרים. "היה לי שכן שסבל ממחלת הנפחת, ולמרות זאת היה מעשן בשרשרת ומשתעל המון", היא מספרת. "הוא היה יושב מחוץ לבניין בצמוד לחלון האמבטיה שלי (אני גרה בדירת קרקע) ומעשן. פעם הוא בכלל היה מעשן על כיסא בתוך הבניין, בגופייה ובמכנס קצר וכפכפים בקיץ ועם חלוק בחורף. אבל אחרי שאמרנו לו כמה פעמים שזה לא לעניין לעשן בתוך חדר המדרגות, הוא העביר את עצמו ואת הכיסא החוצה".
אבל הסיפור הכי הזוי עם השכן היה שהוא היה נוהג להטיל את מימיו על קירו החיצוני של הבניין, "כי לא היה לו את הכוח לעלות את כל הקומות בחזרה לביתו", מוסיפה רעות, "עד כדי כך הוא היה חולה וחלש, שכל המאמצים שלו היו לטובת ישיבה ועישון על כיסא בכניסה לבניין, והיה מתנהג כמו דייר רחוב. נראה לי ששפכתי כמה פעמים גם דלי עם אקונומיקה להעביר את הריח. איך אפשר להעיר למישהו על דבר כזה?", היא מסכמת.
"השכן אינו רשאי לעשן - אפילו בחצר - אם העישון מהווה הפרעה לדיירי הבית ומהווה מטרד המונע מדיירי הבית את הזכות להנאה בדירתם", אומר עו"ד מילר. "כמו גם שאר הפעולות שביצע השכן אשר מצוינות כאן. ככל שהשכן אינו נשמע לבקשת השכנים, באפשרותם להגיש תביעה נגדו לבית משפט השלום בעוולת מטרד ולבקש סעד לצו מניעה".
גם א' (השם המלא שמור במערכת) מגבעתיים מספר על שכן עם מנהגים מוזרים במיוחד. "היה לנו שכן, שמעבר לקיר (הדק) נהג לנגן כל היום ולפעמים גם בלילה על אורגנית ישנה וצורמת ובו זמנית לשיר בקולי קולות, לפעמים בעברית ולפעמים גם ברוסית", הוא מספר. "כשזה כבר לא עניין אותו מספיק, הוא היה יוצא מהחלון (אנחנו גרים בקומה אחרונה), מטפס על קרש קטן ומתפורר שהוא חיבר בין החלון לגג, ועולה אל הגג. בדרך נס הוא לא נפל אף פעם".
"כשהוא עזב סוף כל סוף את הדירה כעבור כמה שנים", ממשיך א', "בעלי הדירה הביאו שתי מכולות אשפה כדי לפנות את כל מה שהוא השאיר מאחוריו. הוא השאיר אחריו כנראה המון זבל, כי ברגע שפינו את הדירה שלו, כנראה מכל הניקיון שעשו שם הבהילו גם את הג'וקים שהוא השאיר אחריו. במשך שבועיים, מהיום שהוא עזב, הייתה מתקפה בלתי פוסקת של ג'וקים שעברו דרך הצינורות מהדירה שלו אל האמבטיה שלנו. אפילו הריסוס לא עזר".
מה א' יכול היה לעשות? לדברי עו"ד מילר, "הפסיקה מורה כי אדם רשאי לעשות שימוש סביר וליהנות מדירתו, ולפיכך רעש בלתי סביר יש בו כדי 'למנוע' הנאה מהדירה. אם בגלל רעש צריכים הדיירים לחיות בחלונות סגורים, הרי מדובר בפגיעה המקנה סעד להפסקתה. מאידך, גם לשכן המנגן יש את הזכות ליהנות מדירתו. נקודת המפגש תהיה עוצמת הרעש ושעות הנגינה. ככל שהשכן בוחר לנגן בשעות המנוחה או בעוצמות המונעות את האפשרות לחיים סבירים אצל שכניו, הרי נגינתו מהווה מטרד, וכנגדה אפשר לעתור לצו מניעה".
בעניין המקקים, הוא מוסיף, "ככל שהמקור להם בדירת השכן, אפשר לפעול כנגדו הן ברשות המקומית והן מול המפקח על רישום המקרקעין, אשר לשני אלה הסמכות לצוות על השכן לטפל בדירתו ולמנוע את המפגע".
ספונג'ה ב-2:00 בבוקר, דליי מים על האורחים
אלה (שם בדוי) מתל-אביב מתגוררת בדירה מחולקת שבה שתי יחידות דיור נפרדות ומבואה משותפת. "כשעברתי הייתה לי שכנה שטענה שהיא קוסמטיקאית, אבל אף פעם לא ראיתי נשים מגיעות אליה - רק גברים", היא מנסה לרמוז בעדינות. "היא תמיד הייתה מדברת בקול רם והמוזיקה תמיד הייתה חזקה, וכשהייתי מבקשת ממנה להחליש, היא לא הייתה מתחשבת". וזה לא הכל: אלה מספרת שהשכנה נהגה להוציא את הזבל למבואה המשותפת ולהשאיר אותו שם; ולעתים לא הייתה נועלת את הדלת המשותפת, או שהייתה שוכחת את המפתח בדלת - וכך מונעת מאלה להיכנס לדירה.
כשהגיע השכן הבא, קיוותה אלה שהמצב ישתנה - אך לא כך היה הדבר. "יש לשכן שלי רמקולים ממש טובים, והוא שומע ריהאנה, ביונסה וליידי גאגא בפול ווליום - כל יום, כל היום. גם ב-1:00 בלילה", היא אומרת. "הבעיה היא הקירות המשותפים - כשאני שומעת את המוזיקה שהוא שומע, זה כאילו שהוא משמיע אותה בתוך החדר שלי. אז לא פעם ולא פעמיים דפקתי לו בדלת כדי לבקש שיחליש, אך למרות שהוא יודע שזו רק אני (זו דלת פנימית בתוך הדירה המחולקת), הוא פשוט לא פתח לי את הדלת והתעלם".
"השיא היה", ממשיכה אלה, "כאשר השכן פשוט החליט יום בהיר אחד לעשות ספונג'ה ב-2:00 לפנות בוקר, לטרוק ארונות ולגרור את הספה - כמובן עם מוזיקה בפול ווליום. שלחתי לו הודעה שבה ביקשתי שיחליש, והוא לא טרח לענות לי. רק לקראת 3:00 בבוקר החליש את הרעש. שיא שני רשם השכן לפני חודש, היא מוסיפה, "כשאחרי חצות הוא אירח חברים והייתה מוזיקה מאוד חזקה בדירה שלו - והוא שוב לא ענה להודעה שלי". או אז החליטה אלה להזמין משטרה, אלא שהשכן לא טרח לפתוח את הדלת לשוטרים. "כעבור רבע שעה השוטרים הלכו - ואז השכן פשוט הגביר שוב את המוזיקה".
"סיפורה של אלה דומה לאלה האחרים, בשינוי אחד - לא ברור אם הדירה חולקה בהתאם לחוק או שמדובר בחלוקת הדירה ללא היתר, דבר המונע או מקשה על קבלת סעד של בית משותף", אומר עו"ד מילר. "עם זאת, צריך לזכור שלאלה הסכם שכירות עם בעל הדירה, ולפיכך הוא חייב לספק לה דירה ראויה למגורים - כלומר מקום שאין בו הפרעות המונעות את השימוש בדירה, ושימוש בדירה משמעו - מנוחה, שינה, רגיעה וכדומה. לכן, על אלה לדרוש מבעל הדירה למנוע את ההפרעות, ולחילופין לדרוש ממנו פיצוי על הפרת הסכם השכירות".
הסיפור של גלית (שם בדוי) לא פחות הזוי. גלית עברה להתגורר בדירה חדשה בבניין שעבר שדרוג, אלא שלדבריה, השכנים שגרו בבניין עוד לפני מתיחת הפנים שלו, לא התמודדו יפה עם העובדה שנכנסו אליו דיירים נוספים. "הם היו מגיעים אלינו לדירה, מציעים הצעות ופשוט מתנהגים כאילו היו בעלי הבית", היא מספרת, "כשביקשנו מהם לשמור מרחק - הם ממש התחרפנו". כך למשל, כשהגיעו אנשים לעסק שניהלה גלית בבית, אותם שכנים הוציאו נגדם צו הרחקה.
"אחרי שהעירייה קבעה שמותר לי לנהל עסק בבניין, השכנים פשוט הסתובבו מול הדירה במשך שעות כדי לגרום אי נעימות", היא אומרת. ואם זה לא מספיק, בכל פעם שהגיעו אליה אורחים, מספרת גלית, אותם שכנים "היו שופכים עליהם דליי מים מהמרפסת. כשקניתי רכב חדש, היו עושים עליו חריטות נוראיות עם מפתחות או מפנצ'רים אותו כמה פעמים בשבוע (תפסתי אותם על חם)". לדבריה, הם לא הציקו רק לה - "היו כמה דיירים שברחו מהבניין בגללם".
כיצד על גלית לפעול? "בפן הפלילי, התנהלות והתנהגות השכנים מצריכה מצדה של גלית הגשת תלונה במשטרה ומעקב אחר טיפולה בנושא", מסכם עו"ד מילר.
