ההטעיה הגדולה של חזקת הגיל הרך

מזמן לא היה כאן ספין תקשורתי מוצלח כל כך כמו זה שיצר משרד המשפטים סביב הצעת החוק של השרה ציפי לבני, שאותה אישרה הממשלה השבוע. שוב ושוב אנחנו שומעים שהשרה מבקשת לשמר את חזקת הגיל הרך עד גיל שנתיים ושמדובר בפשרה, שלא לומר כניעה של ממש ללחצם של ארגוני הנשים. מאז התפרסמה הידיעה על אודות ההצעה, נערכו חיפושים יסודיים אחריה, אך לשווא.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אימוץ זה לא שחור ולבן / אריאנה מלמד

חרם לא אקדמי / רבקה כרמי

רק שעה לפני הדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, צצה ההצעה לפני השטח. ומה מתברר? שאין בה זכר כלשהו לחזקת הגיל הרך, לא עד גיל שנתיים ולא בקשר לכל גיל אחר. פשוט אין. מדובר בהצעה זהה לזו שגיבשה ועדת שניט, בתוספת אחת, כמעט חסרת משמעות: הוועדה המליצה להנחות את השופטים להתייחס לחשיבות היציבות וההמשכיות בחיי ילדים רק אם אין בשיקולים האחרים שמתווה הוועדה כדי להכריע באופן חלוקת זמני ההורות, ואילו בהצעת החוק של משרד המשפטים מוצע להפוך את הסדר כאשר מדובר בילדים צעירים מגיל שנתיים - קודם שיקולים של יציבות והמשכיות ואחר כך שיקולים אחרים דוגמת צורכי הילד וכישורי ההורים. זה כל ההבדל. אין בהצעה אזכור של אמהות, אין בה אזכור של הורה מטפל עיקרי, ואין בה חזקה משפטית כלשהי.

נותר רק לנחש מדוע בחר משרד המשפטים להסוות את האמת ולצייר את השרה כמי שמבקשת להגן על ילדים רכים בשנים, בעוד שלאמיתו של דבר היא מפקירה אותם לסכסוכים בין ההורים ולהסדרים שלא מתחשבים בצרכיהם הנפשיים.

לציבור אסור ללכת שולל אחרי הפרסום המטעה. כבר כיום רבים המקרים שבהם משא ומתן לגירושים מתחיל עם דרישת האב למשמורת פיזית משותפת, גם במקרים שבהם מדובר בתינוקות, לרבות במקרים השכיחים שבהם האם הייתה המטפלת העיקרית בילדים לאורך שנות הנישואים.

שחיקת חזקת הגיל הרך, שעובדות סוציאליות ושופטים בוחרים להתעלם ממנה למרות שהחוק הפורמלי טרם שונה, מחלישה אמהות ומובילה לוויתורים כלכליים על חשבון הילדים. אמהות רבות יודעות שהילדים יינזקו ממעברים תכופים בין בתי ההורים, או חוששות שהאב לא יצליח לעמוד במשימה של טיפול אינטנסיבי בילדים. אמהות אלה מוכנות לוותר על חלקן ברכוש המשותף או על מזונות הילדים כדי להמשיך ולטפל בילדים כפי שטיפלו בהם עד לגירושים, או נאלצות לציית להסדר משפטי שיפגע בהן ובילדיהן.

שרת המשפטים לא נלחמת במצב הזה אלא מבקשת להנציחו. זכותה של השרה לבני לצדד בעמדתם של ארגוני הגברים המבקשים לטשטש את העובדה שברוב המשפחות בישראל, לפני ואחרי גירושים, אמהות הן ההורה המטפל העיקרי. זכותה ללכת שבי אחר מקסם השווא של הורות שוויונית שלא עומד במבחן המציאות. רק שלא תספר לנו שהיא מבקשת לשמר את חזקת הגיל הרך עד גיל שנתיים כשאין לכך זכר בהצעת החוק שהיא מקדמת. בעוד מספר שנים, כשנעמוד מול נתונים על עלייה בשיעורי העוני בקרב נשים וילדים במשפחות גרושות ומול נתונים על החמרה בקשיי ההסתגלות של ילדים להורים גרושים, חשוב שנדע להצביע על האחראים לכך.

ד"ר דפנה הקר, מרצה בכירה בבאוניברסיטת תל-אביב ומומחית בדיני משפחה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il