ישו של הקולנוע: ג'יזס כרייסט, סופרמן

אפשר להגיד שייצוגו הקולנועי של ישו, כמו ישו עצמו (או ישוע בשמו המקורי), נולד במזרח התיכון. דמותו אמנם הופיע כבר בשנת 1897 בשני סרטים צרפתיים קצרים ובהמשך גם בארצות הברית, אולם היצירה הקולנועית המשמעותית הראשונה שסיפרה את סיפורו של מחולל הנצרות היתה פרי הפקה אמריקנית - הסרט "From the Manger to the Cross" מ-1912, שצילומיו נערכו הרחק מעבר לים בפלשתינה של אז וגם במצרים.

"From the Manger to the Cross" של סידני אולקוט

סרטו של סידני אולקוט הוא אחד מהסרטים הארוכים הראשונים בתולדות הקולנוע והוא בא להדגיש את האקזוטיקה של המזרח - נופי ילדותו של ישו. כך למשל, בריחתם של מרים ויוסף למצרים מוצגת בו על רקע הפירמידות והספינקס. זוהי נקודת הפתיחה של מסורת קולנועית מתמשכת של אוריינטליזם מובהק בסיפור קורות ישו, אשר הבליטה את דמותו כניגוד מובהק לסביבתו גדושת האקזוטיקה והארוטיקה. ואכן, ישו בקולנוע האילם היה רוחני מאוד ומנותק מסביבתו במראהו ובהתנהגותו. מבטו נישא אל דברים שאינם נראים לעין.

אחרי היעדרות ארוכה מהמסך כשברקע המשבר הכלכלי ומלחמת העולם השניה, הוא צץ שוב בשנת 1959 ב"בן חור" של וויליאם וויילר. אין זו ביוגרפיה קולנועית של ישו, אך דמותו מלווה את הסרט ומהווה גורם מכריע בתמורה הרוחנית שחלה בגיבור הסרט, יהודה בן חור (צ'רלסטון הסטון). 

הטריילר של "בן חור"

"בן חור" הוא סרט תיאולוגי מובהק, והוא מתאר את תהליך ההמרה הפנימי שעובר הגיבור בעקבות המפגש המתמשך עם תורתו של ישו, והוא גם כולל דימוי קולנועי חדש של היהדות והיהודים. החידוש בולט בייחוד בהשוואה לגרסה הקולנועית המוקדמת של הסיפור, בבימויו של אולקוט חביבנו משנת 1907, בה מוצגים היהודים באופן סטריאוטיפי האופייני לקולנוע האילם.

בקו דומה, ומובהק עוד יותר, המשיך סרטו של ניקולס ריי משנת 1961 "מלך המלכים". הסרט נפתח בקולו של אורסון וולס המתאר את מסכת הסבל היהודי במרוצת ההיסטוריה, מבניית הפירמידות במצרים, דרך הפוגרומים במזרח אירופה וכלה בשואה. הסרט כולו הוא שיר הלל לגבורת היהודים במלחמתם לחירות לאומית בארץ ישראל, לרבות הצגתו של הורדוס, האיש הרע של הסרט, כ"ערבי משבט בדואי". הורדוס מתואר בכל הסטריאוטיפים השליליים שטיפח האוריינטליזם: ערמומי, תאב בצע ובעיקר אכזר, אכזר אף מן הרומאים. לוקיוס, הצנטוריון הרומאי שדמותו מלווה את הסרט, מסרב להשתתף ברצח הילדים שיזם הורדוס בטענה: "אני חייל רומאי, לא רוצח ילדים".

הטריילר של "מלך המלכים"

דמות מרכזית בסרט היא דמותו של בראבא, הרוצח ששוחרר לבקשת ההמונים במקומו של ישו. בראבא וישו מייצגים שתי דרכים מנוגדות: בראבא את דרך המלחמה באלימות ובכוח הנשק, וישו את דרך הפיוס והשלום. אך ישו ובראבא מסמלים לא רק שני דגמים של התמודדות בזמן מאבק לאומי, אלא גם שני סוגים של גבריות - סוגיה שתפסה מקום מרכזי בסרטיו של ריי (למשל "מרד הנעורים" של ג'יימס דין). מול בראבא השרירי והכוחני, מציב ריי ישו יפה להפליא ונשי מאוד - שיער בלונדיני ארוך גולש על כתפיו, וכל גופו רך וחלק למשעי.

ב-1965 ישו לא סיפק את הסחורה: "הסיפור הגדול מכולם" ("The Greatest Story Ever Told") היה לאחד הכישלונות הקופתיים הגדולים בכל הזמנים. מקס פון-סידוב בתסרוקת ביזנטית מתמיהה ובמבטא שבדי כבד ניסה לחבר את סיפורו של ישו למהפכה התרבותית שעברה באותן שנים על ארצות הברית. הרוח הליברלית של שנות השישים ניכרת גם בליהוקו של סידני פואטייה כשמעון הקיריני, שעזר לישו לשאת את הצלב. 

הטריילר של "הסיפור הגדול מכולם"

לצדו השניים לוהקו כוכבים הוליוודיים רבים, וביניהם ג'ון וויין, הסטון, טלי סבאלס, שלי ווינטרס ואחרים. ייחודית לסרט זה שביים ג'ורג' סטיבנס (ביחד עם דיוויד לין וג'ין נגולסקו) היא דמותו של השטן: אדם פשוט למראה, זקן, קרח ושמן, לבוש בבגד בצבע חום - התגלמות המושג "הבנליות של הרוע". הוא מופיע בכל המצבים שבהם בא הרוע האנושי לידי ביטוי: בגידת יהודה איש קריות, הקהל הקורא לצלוב את ישו ועוד.

שנה לפני שהוקרן לראשונה "הסיפור הגדול מכולם", יצא לאקרנים בצדו השני של האוקיינוס סרטו של פייר-פאולו פאזוליני האיטלקי "הבשורה על-פי מתי", שהציע אלטרנטיבה משמעותית לייצוג סיפורו של ישו בקולנוע. הסרט, נאמן לטקסט שעליו הוא מבוסס באופן מילולי כמעט, מוציא מסיפורו של ישו ביודעין את הממד ההיסטורי, ומגיש לפיכך נרטיב על-זמני, אוניברסלי, שאינו מתיימר להציג מציאות, אך מעביר מסר אישי מאוד, אוטוביוגרפי כמעט, ועמו גם מסר פוליטי-חברתי נוקב. 

הטריילר של "הבשורה על-פי מתי"

בשנות ה-70 התרחקה תעשיית הקולנוע מן האפוס ההוליוודי, ובכל זאת ישו כגיבור קולנועי לא נעלם מן המסכים. בשנת 1973 יצא לאקרנים סרטו של נורמן ג'ואיסון "ישו כוכב עליון", שהיה מבוסס על אופרת רוק מצליחה על במות ברודווי. ישו עצמו מוצג בסרט ככוכב רוק, מעין בובת סמרטוטים שמונעת על-ידי הדימוי שיצרו ממנה המעריצים, על ידי כוחות השוק בדמותם של אמרגנים ומנהלים, ועל ידי התקשורת שצולבת אותה. ישו הוא דמות פתטית, שאיבדה את האמת הפנימית שלה ומתחילה להאמין בדימוי השיווקי שלה.  

הטריילר של "ישו כוכב עליון"

אל הזרם הזה הצטרפו חבורת מונטי פייתון עם "בריאן כוכב עליון" שלהם. הסרט, שעורר את חמתו של הממסד הדתי היהודי והנוצרי כאחד, הוא פרודיה על האפוסים ההוליוודיים שתיארו את חייו של ישו. דרך הדמות הפיקטיבית תוקפים הבדרנים הבריטם את פולחן האישיות המתלווה לאמונה הדתית, את בניית המיתוסים הדתיים, אך גם את היומרות הפוליטיות-החברתיות של האינטלקטואלים במערב ואת חוסר האונים שלהם בהתמודדות עם המציאות. הסרט מדגיש את יהדותו של ישו ואת המציאות הפוליטית, הדתית והחברתית של ארץ ישראל במאה הראשונה לספירה.

מתוך "בריאן כוכב עליון"

אחרי האפוסים הגדולים שנעשו בדמותו, וגל הפארודיות שהגיע אחריהם, נעלם ישו מהמסך במשך כעשור עד לתחייתו הקולנועית ב-1988 עם מרטין סקורסזה והסרט "הפיתוי האחרון של ישו" על-פי רומן מאת ניקוס קזנצאקיס. הסרט, שעורר שערורייה רבתי בארצות-הברית ובאירופה, מתאר את ישו (ווילם דפו) כאדם רדוף, מתייסר, קרוע בין שליחותו האלוהית לבין חייו הארציים, נע כל העת בין שפיות לטירוף, בין ייעודו האלוהי לבין אנושיותו המתייסרת.

הטריילר של "הפיתוי האחרון של ישו"

למנה גדושה של שערוריות זכה גם "הפסיון של ישו" (2004) - הסרט שהמתיימר להציג ביוגרפיה קולנועית של המושיע הנוצרי, וזכה לקיטונות של ביקורת על הצגת דמויות היהודים. הבמאי מל גיבסון מודע היטב למסגרת הסינמטוגרפית שבה הוא פועל, וסרטו מנהל דיאלוג ברור עם האפוסים ההוליוודיים של שנות ה-60, תוך התעלמות מן הסרטים הקונפורמיים פחות שנעשו בהמשך.

צליבת ישו ב"הפסיון של ישו"

הסצנה, שבה מרים הבתולה ומרים המגדלית רצות לעבר ישו הנושא את הצלב, היא העתק של הסצנה שבה מוליך בן חור את אמו ואת אחותו חולות הצרעת אל ישו בוויה דולורוזה,

בתקווה שיוכל לרפאן. הורדוס של גיבסון מזכיר מאוד את הורדוס הערבי שמצאנו ב"מלך המלכים". הופעתו החוזרת של השטן בקרב הקהל ברגעי הרוע, מזכירה את "הסיפור הגדול מכולם". אולם, דמותו של ישו עצמו בסרטו של גיבסון אין לה אח ורע בסרטי קולנוע אחרים, והיא נשענת על דמות הגיבור בקולנוע האמריקני - גיבור המעוצב לא אחת כבן דמותו של ישו.

זאת ועוד, בשנה הבאה תצא ביוגרפיה קולנועית נוספת המבוססת על סיפורו הקלאסי של ישו - "בן האלוהים" של כריסטופר ספנסר, שהופקד לאחרונה על המיני-סדרה "התנ"ך" ששודרה בערוץ ההיסטוריה האמריקני. הפעם מגלם את מחולל הנצרות השחקן הפורטוגלי דייגו מורגדו. הכוכב השתנה, אך גם הפעם צפויים היהודים להצגה לא אוהדת במיוחד.

הטריילר של "בן האלוהים"

ישו כגיבור-על

בכל ימיו של הקולנוע אנו מוצאים במקביל לביוגרפיות הסינמטוגרפיות של ישו גם סרטים, אשר אינם עוסקים לכאורה בישו ואינם נשענים במישרין על כתבי הקודש, אך לגיבור או לגיבורה בהם ישנם מאפיינים מובהקים מדמותו של ישו.

 מאפיינים אלה באים לידי ביטוי בדמות עצמה, אך לעתים קרובות גם בסמלים איקונוגרפיים מובהקים, שאותם שוזר הבמאי בסרט כדי לקשור באופן מובהק בין גיבורו לבין דמותו של ישו. אני מוצאים סממנים שכאלה אף בסרטי אקשן וגיבורי על של היום.

גיבורים בני דמותו ישו היו רבים בסרטי פעולה שנעשו בארצות הברית החל מראשית שנות השמונים, ביניהם "שליחות קטלנית" של ג'יימס קמרון (1984) שבפתיחתו מופיע שליח מן העתיד, המבשר לבחורה צעירה לא נשואה בשם שרה קונורס, כי היא עתידה ללדת בן שיציל את שרידי האנושות שיוותרו לאחר שואה גרעינית. הבן אכן נולד בהמשך, זוכה לשם ג'ון קונורס (אותם ראשי תיבות כ-Jesus Christ) ומציל את האנושות. וכדי להסיר כל ספק, סרט ההמשך שנעשה בשנת 1991 נקרא בשם האפוקליפטי: "שליחות קטלנית 2: יום הדין".

הטריילר של "שליחות קטלנית"

יתר על כן, גיבורי העל הבולטים שהועברו מן הקומיקס אל הקולנוע - סופרמן, באטמן וספיידרמן - הם במהותם בעלי מאפיינים מובהקים של דמות ישו. ישותם הכפולה, בן אדם וגיבור על בעל כוחות ייחודיים בעת ובעונה אחת, מרמזת למהותו של ישו, כפי שהוגדרה בוועידת הכנסייה בכלקדון בשנת 451: "הוא שלם באלוהותו, הוא שלם באנושיותו, אלוהים אמת ואדם אמת". ואם יש מי שפספס הרי שב"ספיידרמן 2" של סם ריימי (2004) מודגשת לנו הזהות בין הגיבורים כשספיידרמן המותש נישא בידי מאמיניו וזרועותיו פרושות לצדדים - אקספוזיציה מובהקת של סצנת ההורדה מן הצלב.

ספיידרמן? זה ישו אם לא הבנתם

נאו - גיבור טרילוגיית "המטריקס" של האחים וואצ'ובסקי הוא "ישו המשיח הפרטי שלי" בעיני אחד מלקוחותיו כבר בראשית הסרט. נאו מוטבל על ידי אדם בשם מורפיוס, בן דמותו של יוחנן המטביל, כדי שיכיר בייעודו להביא לבני האדם את בשורת האמת. הוא נרדף בשל ייעודו, אחד מאנשיו מוסר אותו לידי רודפיו עבור טובות חומריות, הוא מומת על ידי הרודפים וקם לתחייה.

נאו קם לתחייה ב"מטריקס"

השימוש בדמותו של ישו, בסצנות הקשורות בחייו ובאיקונוגרפיה הקשורה בו, אינו משרת את הבמאים של סרטי הפעולה למטרות דתיות. ביצירת הזיהוי בין דמות הגיבור שלהם לבין ישו הם מצליחים להעניק לגיבורם ממד של עומק ורוחניות ולעורר בקהל הצופים מארג שלם של אסוציאציות ורבדים רגשיים, בלי שיידרשו לבנות דמות חדשה מיסודה. הקולנוע מנצל במידה רבה את דמותו של ישו, ונותן באמצעותו לגיטימציה לאלימות קיצונית, להתעלמות מהחוק ולפגיעה בממסד.

ד"ר שרון רובק מהחוג למדעי הדתות באוניברסיטה העברית תעביר הרצאה על דמותו של ישוע בקולנוע ביום שישי במוזיאון ארצות המקרא בירושלים. האירוע יתקיים במסגרת ימי תרבות - עשרות מופעי קולנוע, מחול, תאטרון, מוזיקה ואמנות של מפעל הפיס שמתקיימים בכל הארץ בשלושת הימים הקרובים (25-27 בדצמבר).