ריב שכנים שכזה: נגד ספסל ממונע לקשישים
במתחם מגורים בחיפה חיים גם מבוגרים ובעלי מוגבלויות. הם ביקשו לבנות "מעלון" שיעזור להם להגיע לבתיהם, אבל כמה שכנים התנגדו ופנו לבית המשפט בטענה שהדבר מנוגד לתוכניות הבנייה. סיפור מקומי על כבוד הדדי
דייריהם של ארבעה בתים סמוכים ברחוב איינשטיין בחיפה עמדו במרכזו של סיפור שיכול לשמש משל על סובלנות וכבוד הדדי. מדובר בבלוק בן ארבעה בניינים: שניים קדמיים על שפת הרחוב, ושניים אחוריים, המצויים מתחת למפלס הרחוב ומתחת לבתים הקדמיים. בין דיירי הבתים האחוריים מצויים גם מבוגרים ובעלי מוגבלויות פיזיות, שהתארגנו וביקשו להתקין מתקן שיקל על הנגישות
לבתיהם. הבקשה הזאת הובילה לעימות משפטי.
ועדת הערר המחוזית דחתה את הערר, ולכן הגישו הדיירים המתנגדים, באמצעות עו"ד אהוד עזורי, עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. הם חזרו על טענותיהם הקודמות והוסיפו שהמעלון יגרום לפגיעה בפרטיותם. המשיבים לעתירה, בהם ועדת הערר ודיירי הבניינים שביקשו את התקנת המעלון, טענו שהמעלון לא מהווה תוספת בנייה ובכל מקרה אין מקום להתערב בשיקול דעת הוועדה.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- בית הדין הרבני: זו מצווה לגרש "אישה רעה"
- מוגבל נפשית זכה בלוטו, קרב הירושה החל
- דעה: ציפי לבני עלולה להפוך ילדים לכלי ניגוח
- תביעה: חזרה מלידה וגילתה מכתב פיטורים
תחילה הגישו השכנים בקשה להקמת מדרונית, שהיא מעין קרונית הנעה על מסילה, אולם הם נדחו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה. בהמשך הגישו בקשה למתן היתר להקמת מעלון, שהוא ספסל מתקפל הנע על גבי פס מתכת ומותקן לאורך המדרגות. בקשה זו אושרה על ידי הוועדה בספטמבר 2011, אולם חלק מדיירי הבלוק התנגדו, כיוון שלעמדתם הדבר מנוגד לתוכנית הבנייה ויגרום למפגעי רעש ובטיחות. הם הגישו ערר לוועדה חודשים ספורים לאחר מכן.
אילוסטרציה. מתקן ממונע במקום הליכה ברגל(צילום: shutterstock)
התחשבות למען שותפות
השופט רון סוקול דחה את העתירה. לדבריו, גם אם נטושה מחלוקת בשאלה אם הקמת המעלון תואמת את תוכנית המתאר הרלבנטית, הרי שגם הוועדה המקומית וגם ועדת הערר סבורות שאין מניעה להתיר את הקמתו.
עוד הוסיף השופט כי התקנות מתירות חריגה מתוכנית המתאר בנסיבות מסוימות לצורך ביצוע התאמות נגישות. בכל מקרה, לעמדת השופט, אין בהצבת המעלון משום חריגה או תוספת בנייה, שכן בסך הכול מדובר בהתקנת פס מתכת שאליו מחובר כיסא ישיבה מתקפל.
חשיבות הנגשת המבנים, ציין השופט סוקול, אינה מוגבלת לדיירי הבתים בלבד אלא גם לכל מי שעשוי להגיע לבקר אותם. השופט מתח ביקורת על התנהלות העותרים, שביקשו למנוע משכניהם נגישות יעילה יותר. לדבריו, צפוי היה שישתפו פעולה במציאת פתרונות שיקלו על שכניהם, גם אם פתרונות שכאלה יחייבו אותם לוויתורים כאלה או אחרים.
העותרים חויבו בהוצאות המשפט של הוועדה המחוזית וועדת הערר בסך 10,000 שקל וכן בהוצאות המשפט של הדיירים הנתבעים בסך 5,000 שקל.
העותרים לא הצליחו להוכיח שתיגרם להם פגיעה או מטרד כלשהוא בגין המעלון. הדעת נותנת שבמידה שקיימים בין דיירי בניין אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות, גם הדיירים האחרים ישתפו פעולה במציאת פתרונות. בתי המשפט השונים, וכן חוק התכנון והבנייה, נתנו את דעתם בעניין והם מעניקים רוח גבית לבעלי המוגבלויות.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אברהם ורבנר
עוסק בדיני מקרקעין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
