מכתיבים במקום ללמד
המורים אולי מרוויחים שקט ושליטה בכיתה, אבל ההכתבות הופכות את השיעור ללא רלוונטי לתלמיד. ככה לא מלמדים
אם תיכנסו לכיתה בתיכון בכל בוקר נתון יש סיכוי טוב שתראו את המורים מדברים בקצב איטי ומכתיבים לתלמידים. לא פעם הם יחזרו על דבריהם לטובת אלו שלא עומדים בקצב ההכתבה. נסו לדמיין את עצמכם בסיטואציה: שיעור אחר שיעור, אזרחות, ספרות, היסטוריה, אתם יושבים בכיתה וכותבים מילה במילה את הטקסט המוקרא בפניכם באיטיות רבה ובמונוטוניות. זו מציאות חייהם המייגעת של אלפי תלמידים ומורים ברחבי הארץ.
שר החינוך שי פירון מרבה לדבר - וגם לעשות - בשבחן של רפורמות במערכת החינוך ובדבר הצורך לעורר "למידה משמעותית" וסקרנות בקרב התלמידים. חוות דעת של טובי המומחים תומכות בצורך לאתגר את התלמידים. בפועל, החזון היפה והמבורך הזה מתנפץ ברגע שלכיתה נכנסת מורה שבמשך מרבית השיעור מכתיב את החומר לכיתה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
די לעליהום על העובדים הסוציאליים / רז ראובני
לא מסתננים, הם מבקשי חיים / שירי טננבאום וגליה צבר
מה רע בהכתבות? יש הרבה רע ומעט מאוד טוב. צורת הלמידה הזו אינה מפתחת סקרנות, התלמידים פועלים במסגרתה כרובוט והציפייה היחידה מהם (שאינה נאמרת בקול רם אך מובנת לכל המעורבים בסיטואציה) היא ללמוד את הדברים בעל פה לקראת הבחינה. ההכתבות גם אינן מותירות זמן לקיים דיון מעמיק וביקורתי בנושא הנלמד ולהשמיע דעות שונות ומנוגדות. מדובר בפדגוגיה משעממת, כזו שחותרת תחת עצמה, ואינה מקדמת למידה או חשיבה. אם לא די בכך, היצמדות המורה למחברת יוצרת רושם שהמורים אינם בקיאים בחומר, דבר שאינו תורם להתייחסות רצינית של התלמידים כלפיהם.
התיכוניסטית שמרדה
מניפסט במקום מבחן
שחר חי
מיכל זולר, תלמידת י"ב, ניגשה למבחן בספרות אבל בשעה וחצי שניתנו לה היא כתבה למורתה טקסט מפורט ומנומק נגד מערכת החינוך: "מה שקורה בבית הספר הוא לא לימוד אלא הכתבה"
להכתבות כשיטת הוראה השלכות לטווח ארוך יותר. הן אינן מכינות את התלמידים לקראת הצפוי במוסדות להשכלה גבוהה, שם לבטח לא יכתיב המרצה לסטודנטים את החומר. ומוכרות התלונות של מרצים באוניברסיטאות כלפי הסטודנט הישראלי ויכולת הכתיבה שלו. לאחרונה גם התבשרנו מה חושבים בודקי מטלת החיבור בבחינה הפסיכומטרית על רמת הכתיבה של הצעיר הישראלי ("כשאני קורא את החיבורים אני לפעמים לא מאמין איך אנשים העבירו 12 שנים במערכת החינוך והם עדיין כותבים בצורה כזו", ציין אחד מהם).
מעבר לכול, ההכתבות הופכות את הכיתה והשיעור ללא רלוונטיים לתלמיד. מעטים הם התלמידים בתיכון שנוטים להעלות את מחשבותיהם על הכתב, ומבין אלה, מעטים אף יותר הם אלו שמצליחים לפרסם את דבריהם. לכן, כדאי לכל העוסקים בתחום החינוך לשמוע מה שיש להם לומר. באחרונה הצליחה תלמידה בכיתה יב', מיכל זולר, לעורר סערה כשהעלתה על הכתב את עמדתה בנוגע למקצוע הספרות. בין היתר ציינה ש"אולי לימודי הספרות כבר מיותרים, או שדרך לימוד הספרות צריכה להשתנות". לשאלה אם בבית הספר באמת מתקיים "לימוד" השיבה: "לא הייתי מגדירה כך את מה שקורה בבית הספר. הייתי מגדירה את זה כהכתבה".
מורים רבים כנראה עוד לא הבינו שההכתבות פשוט לא רלוונטיות לתלמיד בסוף שנת 2013. הנגישות למידע מכל טלפון נייד הופכת את ההכתבות לבזבוז זמן. הקלדת נושא השיעור בגוגל תפרוס לעיני התלמיד סיכום של החומר באיכות לא פחות טובה מזו שהמורה מכתיב בכיתה.
אפשר אולי להבין את הבחירה של מורים בדרך הוראה זו. זמן ההכתבה הוא מרגעי השקט הבודדים שיש למורה בזמן השיעור. ההכתבה נותנת למורה את ההרגשה שהוא "שולט" בכיתה, שישנה למידה והבנה של החומר (שהרי אין שאלות), שישנה "התקדמות", ושהכדור נזרק למגרש התלמידים - החומר נלמד, וכעת הם מוכנים לבחינה והכול תלוי בהם. אבל בואו נודה על האמת, ההכתבות נוחות למורה גם מבחינה נוספת: הן לא דורשות יצירתיות רבה, הכנה מוקדמת לשיעור ובניית מערך שיעור רציני. הן מעניקות למורה ביטחון מסוים שלא יותקל בשאלות קשות.
אין לי ספק שתלמידים רבים יצטרפו לקריאה לשינוי השיטה החינוכית של ההכתבות. למידה משמעותית, סקרנות וחשיבה ביקורתית לא תתאפשר כל עוד ימשיכו המורים להכתיב, וכל עוד התלמידים ימשיכו לכתוב, להיות פאסיביים בשיעור, ולחשוב שזו הדרך הנכונה ללמוד. אם שר החינוך באמת רוצה תלמידים סקרנים, מומלץ שהכתבות לא יהיו חלק מחוויית הלימוד שלהם.
דרור אלנר, מורה לאזרחות בתיכון "מעיין" בעמק חפר
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
בזבוז זמנם של התלמידים. אילוסטרציה
צילום: shutterstock
דרור אלנר
מומלצים
