המאהבת קיבלה ג'יפ, דירה וחנות – ואז עזבה

אלמן שהכיר אישה הצעירה ממנו ב-20 שנה הרעיף עליה כסף, מתנות ונכסים. הוא עשה זאת אף שהיא החתימה אותו על מסמכים שלפיהם אסור יהיה לו לתבוע אותם בחזרה. הקרב הוכרע בתום סאגה משפטית של יותר מעשור

עו"ד אורית טוביםפורסם: 02.01.14 , 11:19

ב-1999 הכיר אלמן טרי אישה הצעירה ממנו ב-20 שנה והרעיף עליה מתנות יקרות ערך וכסף רב. כחודשיים לאחר שהעביר לה סכום של כ-90 אלף דולר ורכש עבורה ג'יפ החליטה האישה לעזוב אותו. לאחר תחנונים היא הסכימה לחזור אליו בתנאי שיחתום על שני מסמכים: "תצהיר ויתור" שבו הכריז שהמתנות ניתנו לה מרצונו החופשי, ו"כתב שיפוי" שבו התחייב לשלם לה כל הוצאה או נזק אחר שיגרמו לה אם יחליט לתבוע אותה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הגבר שב להרעיף עליה מתנות וכסף, ואפילו רכש עבורה חנות ודירה בשכונת יוקרה. שלושה חודשים לאחר מכן, באפריל 2001, היא עזבה אותו והפעם לתמיד. בעקבות כך הגיש הגבר בקשה לתביעה הצהרתית שעל פיה הוא הבעלים של כל הרכוש שנתן לאישה מיום היכרותם.

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהצעירה ניצלה את אהבתו בציניות ובהתנהגות בלתי מוסרית. עוד נקבע שתצהיר הוויתור שעליו חתם האלמן מתייחס רק לרכוש שניתן עד מועד חתימתו. זאת למעט החנות, שהוסכם לגביה כי תושב לגבר אם האישה תעזוב אותו בתוך חצי שנה ממועד רכישתה. באשר לדירה נקבע כי היא תישאר ברשות האישה שכן הוכח שניתנה במתנה.

שני הצדדים ערערו לעליון, שלאחר הידיינות ארוכה קבע ב-2009 שהגבר רשאי לחזור בו ממתנת הדירה על רקע התנהגותה של האישה.

אילוסטרציה. המאהבת לא עמדה בתנאים(צילום: shutterstock)

עוד קודם לכן, ב-2006, הגישה האישה תביעה נוספת לבית משפט השלום בתל אביב על סך 1.2 מיליון שקל, בהסתמך על כתב השיפוי. לטענתה, היה עליו לפצותה על כל ההוצאות המשפטיות שנשאה בהן בגללו ועל ההפסדים שנגרמו לה כתוצאה מזכייתו בפסק הדין, ובכלל זה אובדן דמי שכירות מהחנות, ריביות ועגמת נפש.

הגבר, מצדו, הגיש תביעה שכנגד על 940 אלף שקל בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשי המרמה של האישה, הקשורים לחנות שרכש עבורה, וכן פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו.

בית המשפט קבע שבהתאם לכתב השיפוי הגבר ישלם לאישה 450 אלף שקל, אלא שהוא מיהר להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בטענה שכתב השיפוי חסר תוקף.

האישה לא עמדה בהסכם

שופטי המחוזי - יצחק ענבר, יהודית שבח ושאול שוחט - קבעו כי כתב השיפוי אינו תקף, שכן הוא ניתן כנגד הבטחת האישה להישאר עם הגבר לפחות חצי שנה, והיא לא עמדה בתנאי זה.

נימוק נוסף לביטול ההסכם מצאו השופטים בכך שתקפותו משמעותה ביטול פסקי הדין שכבר ניתנו בעניינם של השניים, ושהאישה יצאה מהם כשידה על התחתונה. "ההסכם חותר תחת אושיות המשפט ומרוקן מתוכן את זכות הפנייה לערכאות", כתבו השופטים.

מפסק הדין עולה כי הסכם שיפוי חייב להיות מידתי באופן שלא יפגע בזכויות היסוד של הצדדים, ובכלל זה בזכות הגישה לערכאות. במקרה זה, בית המשפט העדיף לעשות שימוש בכלים שונים של פרשנות הסכם, על פני קריאת ההסכם כפשוטו.

פרשנות זו נסבה על בחינת נסיבותיו של הגבר בלבד, ונוצרת אי נוחות מהמסר שעלול להשתמע מפסק הדין, שלפיו כאשר האישה הפסיקה לספק לגבר (הלקוח) את ה"שירותים" הדרושים לו - ההסכם בוטל.