הורים נדחו: רמב"ם לא אחראי לפיגור של הילד

תינוק שנפצע בראשו מנפילה עבר לאורך שנים טיפולים, אשפוזים וניתוחים, אך נותר עם פיגור קשה ונכות של 100 אחוז. ההורים טענו שהאשם הוא בטיפול רשלני, אבל אז החליט המומחה ששכרו לשנות את חוות דעתו

עו"ד ויקטוריה קובריגהעדכון אחרון: 03.01.14 , 00:11

ב-1993 נפל תינוק בן שמונה חודשים מגובה חמישה מטרים ואיבד את הכרתו. הוא הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה, ושם התגלו שברים רבים בגולגולתו והותקנו בה פלטות. במרוצת השנים התאשפז הילד בבית החולים לעיתים קרובות ואף נותח כמה פעמים עקב זיהומים שהתפתחו באזור הפלטות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

לטענת ההורים, כתוצאה מהטיפולים והניתוחים נותר בנם עם פיגור קשה המלווה בהפרעות התנהגותיות ובהתקפים אפילפטיים. בעקבות כך הגיש הפעוט, באמצעות הוריו, תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים והמדינה - בעליו. בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה באמצעות עו"ד חוסאם סבית, נטען כי הטיפולים הרבים בוצעו תוך רשלנות חמורה והיוו למעשה את הגורם המרכזי לנזקיו.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה רפואי שטען שהפעוט סובל מ-100% נכות, ושמחציתה נגרמה כתוצאה מהטיפולים הרפואיים שקיבל. בית החולים, לעומת זאת, עמד על הטענה שלא נפל דופי בטיפול הרפואי והנזקים נובעים אך ורק מהנפילה.

אילוסטרציה(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

המדינה ובית החולים גם הטילו את האשם על כתפי ההורים והגישו נגדם הודעת צד שלישי. לדבריהם, ההורים אחראים לנזקי בנם בכך שלא מנעו את נפילתו ולא הקפידו על ביצוע כל הבדיקות והטיפולים הרפואיים הנדרשים.

מומחה מאיזה צד?

במהלך חקירתו של המומחה מטעם התובעים הופתעו הצדדים לגלות כי זה חזר בו מחוות דעתו המקורית והעיד שהצוות הרפואי לא התרשל כלל, ושנכות הפעוט נובעת כולה מהחבלה שאירעה לו בעקבות הנפילה. ההורים ניסו להתגבר על המכשול וטענו שמדובר בעד עוין שיש להתעלם מחקירתו, אולם השופטת יעל וילנר קבעה כי מאחר שטענה זו הועלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים, לא ניתן לקבלה.

השופטת וילנר הוסיפה שעל רקע עדותו הסותרת של המומחה מטעמם, היה על ההורים למחוק את תביעתם. משלא עשו כן, יש לדחות את התביעה ולחייב אותם בהוצאות המשפט. אולם נוכח מצבו הקשה של הפעוט ביקשה השופטת לחוס על התובעים ולכן קבעה להם הוצאות סמליות בסך 6,000 שקל בלבד.

על מנת לבחון אם טיפול רפואי שניתן הינו סביר או לוקה ברשלנות, יש לבדוק בין היתר אם הטיפול היטיב עם החולה או שמא הביא להחמרת מצבו. כמו כן, יש לבדוק אם הטיפול שהוענק מקובל והיה ניתן על ידי "הרופא הסביר".

במקרה זה, הגישה שנקט הצוות הרפואי בעת הטיפול בתינוק הצליחה, שכן נמנעה התפשטות הזיהום בגופו. משכך, לא ניתן לקבוע כי הייתה זו רשלנות רפואית. יתרה מכך: גם אם הטיפול לא היה צולח, לא היה בכך בהכרח משום רשלנות, שכן מדובר בדרך טיפול סבירה ומקובלת.