לזרוח מאושר: לצוד שטפון בנחל זרחן
הגשמים שירדו השבוע בנגב גרמו לציידי השטפונות לצאת ולחפש את "טרפם". הצלמת דפנה טל התלוותה אליהם ל"ציד" וזכתה לראות את אזור נחל צין רטוב כפי שלא היה מזמן
כל מי שאוהב את המדבר יודע שאין כמו למצוא מקור מים בין המרחבים הצחיחים. אז אם למצוא מקור מים במדבר היא חוויה מיוחדת - איך הייתם מרגישים כשאתם באמצע המדבר בזמן מבול ושיטפון, כשהמים זורמים מכל הכיוונים?
ביום שלישי האחרון הצטרפתי לצוות ההדרכה של בית ספר שדה שדה-בוקר לסיור השתלמות באזור. המטרה היתה ביקור בעין אום תינה וגב זרחן - שני מקורות מים מיוחדים הנמצאים בערוץ נחל זרחן. הנחל נקרא נחל זרחן בשל הריכוזים הגבוהים של הזרחן בסלעי האזור - הפוספטים.
גב זרחן היה פעם מקום שמעטים הכירו. עם השנים הגב החל לזכות באהדת המטיילים. הגב זכה לאהדה בעיקר בגלל צורתו המיוחדת: מדובר בגב שנמצא בתחתית מפל ה"נופל" אליו דרך טבעת סלע. מעבר לכך, מדובר במקור מים בעומק 2-3 מטרים שמחזיק מעמד כמעט לאורך כל השנה, ואין פה הרבה כאלה.
חפש את התאנה
את חלקו הראשון של המסלול עשינו ברכב שטח, במיוחד כדי לעבור את החלק הראשון, המונוטוני משהו,
שנמשך לאורך פסי הרכבת. בהמשך הדרך חצינו את נחל צין, שם מצאנו גב יפה שהתמלא מהגשמים, ואחרי עוד כמה ק״מ וכמה פניות הגענו ל"עין אום תינה" - מעיין אם התאנה. נשמע מוכר? יש לא מעט מעיינות הנקראים ,עין תינה, בגירסה כזו או אחרת, על שם התאנה שגדלה לצידם. כאן הייתי צריכה לשחק קצת ב"חפש את התאנה", כי התאנה נחבאת בתוך הסלע וודאי ראתה ימים יפים יותר.
הגב של עין אום תינה היה מלא. באופן כמעט אוטומטי אחת המדריכות קפצה מיד לתוך המים בשאגות שימחה ויצאה עם עיניים בורקות. לפי מה שאמרו לי המדריכים הגב בעין אום תינה מלא בדרך כלל ״מזמן השטפונות ועד יוני בערך״, תלוי בגשמים של אותה השנה.
עשינו הפסקת אוכל כשגשם שוטף החל לרדת. וכך ראינו לנגד עיננו ערוצי נחל, שנדמה שהם צחיחים תמידית, מתמלאים במים. אזורים מסולעים הפכו למפלי מים שוצפים והמדבר כולו לבש צבעים, מרקמים וקולות אחרים לחלוטין מכל מה שהכרנו קודם.
המפל כולו געש ממים
הגשם פסק. את רכב השטח השארנו בנקודה הזו כדי לחוות קצת מהשטח ברגל, ויצאנו ברגל אל עבר גב זרחן. זוהי הליכה בתוך מרחבים פתוחים לצד הנחל, שעתה זרם בקצב. מפלי מים גדולים זרמו מימין ומשמאל, ויצרו אוירה של גן עדן קדום, כאן באמצע המדבר. המשכנו לאורך הנחל עד שהגענו לכמה סלעים מעניינים בצורת פטריה ולאחריהם לעליה לגב זרחן.
המדריכים שהיו בגב זרחן כבר כמה וכמה פעמים סיפרו לי שבדרך כלל יש להתכופף מתחת לטבעת האבן שמעל הגב וכך להיכנס אליו לטבילה. אבל הפעם חיכה לנו נוף אחר: המפל כולו געש ממים, שמילאו לא רק את הגב אלא את כל הסביבה הקרובה, כולל את המפל שאחריו. מדריך אחד, שהיה כאן בכל עונה בשנה, התרגש במיוחד ולכולם היה דבוק חיוך גדול לפנים, שירד אולי רק בלילה.
אחרי שכולם חקרו את המפלים מכל זוית אפשרית, כולל מקלחת קלה, יצאנו חזרה. כבר אז, חלק מהמפלים הגדולים שליוו אותנו בדרך הלוך כבר יבשו. נחל זרחן עדיין זרם ויעלים טיילו בין השיחים שצמחו לצידו.
עד שלא רואים את זה - זה פשוט בלתי ניתן להבנה
חזרנו לרכב, וכשהגענו אל המקום בו נחל זרחן פוגש את נחל צין, ראינו את אחד המראות היפים של היום: זרם רחב של מים גועשים שמילא את נחל צין, בנקודה יפה בה הוא יצר פיתול גדול בשטח.
"למדנו בקורס על שיטפון ואיך הוא נוצר, אבל עד שלא רואים את זה - זה פשוט בלתי ניתן להבנה, זה משגע. מופע שונה לחלוטין של המדבר", סיכם יואל ארז, אחד המדריכים, את החוויה.
לטיול יצאנו
מאיפה מתחילים? נוסעים לכיוון מפעלי אורון, הנמצאים בערך 24 ק"מ נסיעה מדימונה ו-18 ק"מ נסיעה
מירוחם. לאחר שעוברים את המפגש של כביש 206 עם 225, מודדים כ-3.5 ק"מ ושם (כחצי ק"מ לערך לפני הכניסה למפעלים) פונים ימינה לשביל ג׳יפים בצבע אדום.
המשך המסלול: מנקודת ההתחלה נוסעים לאורך מסילת הרכבת, באמצע הדרך המסלול משנה צבעו לשחור. לאחר 15.5 ק"מ חוצים את נחל צין ומגיעים לגשר הרכבת ולמפגש עם שביל אדום. פונים שמאלה. אחרי הגשר נוסעים עוד בערך 2 ק"מ ואז פונים שמאלה לשביל כחול לכיוון גב זרחן ועין אום תינה. לאחר כק״מ בערך מגיעים לעיו אום תינה. משם יש עוד 3 ק"מ לערך עד לגב זרחן. שביל השטח נגמר כמה מאות מטרים לפני גב זרחן ואז מתחיל סימון "שקוף" (שני פסים לבנים ללא צבע ביניהם) שמובילים לגב. לגב יש לטפס בזהירות ועם נעליים מתאימות, אין יתדות או סולמות להעזר בהם אך אפשר להעזר אחד בשני.
מרחק: 21.5 ק"מ לכל כיוון, 18.5 ק"מ לעין אום תינה ועוד 3 ק"מ לערך עד לגב זרחן.
מתי הגבים מלאים? הגב של עין אום תינה מלא מזמן השטפונות ועד יוני בערך, תלוי בכמות הגשם. גב זרחן מלא רוב השנה, גם בהתאם לכמות הגשם. בשני המקרים - כמה שתגיעו קרוב יותר לזמן השטפונות, הגבים יהיו מלאים יותר ונקיים יותר.
* תודה מיוחדת לצוות מדריכי בית ספר שדה שדה-בוקר על הסיור והעזרה בהכנת הכתבה.