כך משפיעים תעריפי המים על מחירי הדירות

חברה שהקימה בניין בת"א עברה על תנאי הרישיון שניתן לה כדי לשאוב מי תהום מתחת למגרש. רשות המים דרשה ממנה 3 מיליון שקל, אבל שופט הורה לשקול שוב את ההיטל. מדובר בעוד סכום שמגולגל על רוכשי הדירות

עו"ד ארז חקימוביץפורסם: 08.01.14 , 23:19

חברת "א.ש.ש.י נדלן בע"מ" החלה לבנות בניין מגורים ומסחר בתל אביב, ולשם חפירת החניונים היה עליה לשאוב את מי התהום המצויים מתחת למגרש. בהתאם לרישיון שניתן לה מרשות המים, הותר לה לשאוב כמות שלא תעלה על 42 אלף מ"ק. אלא שהחברה לא פעלה לפי תנאי הרישיון, ובין היתר שאבה פי עשרה ממה שהותר לה. לאחר שערכה בדיקות וגילתה כי המים אינם מתאימים לשתייה, היא סיכמה עם תאגיד "מי אביבים" שתעביר לידיו את המים, ואלה יחזרו למאגרי הביוב בישראל תמורת תשלום.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

במאי 2013 הזדעזעה החברה לקבל מרשות המים דרישת התשלום של למעלה משלושה מיליון שקל. משכך, היא הגישה ערר כנגד החלטת הרשות לבית הדין למים בחיפה. היא טענה שההיטל מופרך: היא לא נהנתה מהמים בשום צורה, וממילא לא גרעה ממאגר המים או גרמה למחסור, שכן בהיותם לא מתאימים לשתייה, הם הועברו לביוב.

רשות המים טענה מנגד שאין כל עילה לבטל את ההיטל או להפחית אותו. לדבריה, החברה ידעה שהפקת מי תהום עולה כסף, ושתחויב בתשלום חריג אם לא תעמוד בתנאי הרישיון. עוד נטען כי החברה בהחלט הפיקה הנאה מהשאיבה, כי סילוק המים הוא שאפשר לה לבנות את החניונים בבניין.

לרשות המים לא הפריע שהמים לא ראויים לשתייה(צילום: shutterstock)

לדברי הרשות, ההיטל משקף את הערך הכלכלי של המים - משאב טבע מוגבל בישראל. תכליתו היא לגרום ליזמים למצוא דרכים חלופיות לסילוק מי התהום, או לכל הפחות לעשות בהם שימוש יעיל באופן שלא יגרע מקורות מים מהציבור. אילו הייתה החברה מעבירה את המים לשימוש תעשייתי או ביתי, ניתן היה להפחית את שיעור ההיטל, אך היא לא עשתה כן.

החוק מעוות

אב בית הדין, השופט רון שפירא, קבע כי החיוב תאם את הדין בהתחשב בחריגה המשמעותית מתנאי הרישיון. הוא קבע כי לו הייתה החברה פועלת לשינוי תנאי הרישיון בסמוך לקבלתו, היא הייתה יכולה להפחית את שיעור ההיטל. משלא פעלה כך,

ובחרה לעשות דין לעצמה, חיובה נעשה כחוק.

עם זאת, השופט לא התעלם מהעובדה שבסופו של דבר המים שנשאבו הגיעו לביוב. על פי חוק תאגידי המים, הוא ציין, מי ביוב נחשבים חלק ממאגר המים של ישראל, ומשכך, בפועל, פעולות החברה לא גרעו ממקורות המים של הציבור. אלא שישנו חסר בחוק המים: הוא לא מחשיב את הפניית המים לביוב כעילה להפחתת היטל, בשונה מהפנייתם לשימוש תעשייתי או ביתי. מצב זה דורש שינוי, קבע השופט, והורה על העברת פסק הדין למחוקק.

משכך, ולאור העובדה שהדעת אינה נוחה מחיוב בהיטל של מיליונים, אשר פוגע בחברה באופן בלתי מידתי, בעוד שהיא לא פגעה באף אחד, קבע השופט כי על הרשות לשקול את הפחתת סכום ההיטל.

העיוות בחוק המים שעליו עמד השופט שפירא מתבטא לבסוף בעליית מחירי הדירות. הורדת מחירי הנדל"ן היא לכאורה משימה לאומית, והתעקשות של רשות המים על דרישת תשלום כה מוגזמת מעמיסה עלויות מיותרות על הקבלן, שמן הסתם יגולגלו לבסוף על רוכשי הדירות.