תאילנד, חתונה - ורק לדירה לא נשאר
נסענו לדרום אמריקה אחרי הצבא, חופשת סמסטר בתאילנד, חתונה גרנדיוזית עם יונים מעופפות. פלא שלא נשאר לכם כסף לדירה?
נראה כי בחודשים האחרונים טרנד חדש צובר תאוצה, והוא חישוב מספר המשכורות שאנו צריכים לחסוך כדי לרכוש דירה. 135 משכורות לפי ה-OECD (המקום הראשון והלא-מכובד). לפי נתוני משרד השיכון, עבור דירה בתל אביב תיאלצו להיפרד מ-261 משכורות.
הטורים הקודמים בסדרת "הדור האבוד" בערוץ הדעות:
במקום להיות עבד, הפכתי לעובד אדמה / רז הנדלר
אבא בן 70, מתי יהיה לי זמן אליו? / עמרי אריאב
הסתדרתי בחיים / אמיר בן ארי
הכלכלן שהחליט לחפור / אלעד אהרון
דור האשליות / גיא קצוביץ'
אבא, אמא, כסף / קרן חמישה
חייבת לרוץ, כי כולם רצים / אורנית בכר
חיים כמו עכברי מעבדה / סמדר הדס
החיים בסנדביץ' / מירב צובירי
אנחנו הילדים של עודף, שנת 83 / שלומית עצבה
אני מדור ה"וואי וואי" / שני גבאי
אל תלכו עם הלב / לב סולודקין
אמנות ההישרדות / מתן כהן
אני מוכשרת, ומכאן התסכול / מיכל מנין
אז נכון, כיום נדרש הון עצמי לא מבוטל כדי להגיע לנחלה, או אפילו לדירת חדר, ונראה שעד שלא יתבצעו מהלכים דרסטיים כגון הפשרת קרקעות ומימון דיור על-ידי הממשלה, לא יהיו שינויים משמעותיים במחירי הדירות. לא באתי לסקור שוב את המצב הזה, ולייחל לשינוי, אלא לספק זווית אחרת לדיון. זו שאולי לא מדברים עליה, כי פשוט לא נוח לנו להכיר בה.
אשים עליי בזריזות שכפ"ץ ואסביר: אחת הסיבות לכך שהדור שלנו מתקשה ברכישת דירה - מעבר לכל הסיבות הנכונות מאוד שמניתי למעלה, ועוד רבות אחרות - היא שאנחנו דור נהנתן ומפונק. להורים שלי יש דירה בתל אביב, שבה גידלו אותי ואת אחותי. שניהם מגיעים מבתים קלאסיים של מעמד הביניים, ומעולם לא קיבלו שום עזרה מהוריהם. הדירה שלהם נרכשה אך ורק בזכות עבודה קשה.
ההורים שלי שירתו בצבא שירות צבאי מלא. כשסיימו את השירות, הם לא טסו לדרום אמריקה לחצי שנה, גם לא להודו. הם התחילו לעבוד. היום כל חייל משוחרר מרגיש שהוא שחוק. גם אם שירת בתור מפעיל ממטרות במשך שעה ביום, הוא חייב לנסוע להירגע בטיול שעלותו היא כ-50 אלף שקל בממוצע לאדם. גם אני מצאתי את עצמי בדרום אמריקה אחרי הצבא, ממש לא בגלל הרצון להתנתק, יותר כי כולם נוסעים, וזה מגניב, אז ניסע. לא הייתה שום מחשבה על ההשלכות הכלכליות של מהלך שכזה.
ההורים שלי לא למדו באוניברסיטה, אבל אם היו לומדים, קשה לי להאמין שהיו נוסעים כמוני וכמו חבריי לחופשת סמסטר בתאילנד, שעלותה כ-10,000 שקל לאדם. נראה שהיו מעדיפים לנצל את הזמן שהתפנה כדי לעבוד, ולא כדי לקנות טי-שרט של הדרדסים ב-MBK.
ההורים שלנו התחתנו בלי יונים מעופפות
ההורים שלי ערכו חתונה צנועה, בהשקעה מינימלית. הם עשו אירוע יפה ומכובד, למרות שלא היו בו עשן כבד, בועות סבון ויונים מעופפות. הם גם הסתפקו בארוחה אחת, ולא הוציאו לאורחים שלהם סיבוב של מיני המבורגרים באחת בלילה. עלות ממוצעת של חתונה כיום, עם שלל אטרקציות (כי אי-אפשר בלי), סובבת סביב ה-120,000 שקל, לא כולל הופעה של משה פרץ.
עברו שלוש שנים מאז הטיול הגדול האחרון? חייבים כבר עוד אחד. מזל שיש ירח דבש. ההורים שלי אמנם נסעו לירח דבש בחו"ל, "התפרעו" מה שנקרא, אבל היה מדובר בסך הכול בארבעה ימים ברודוס. כיום הנשואים הטריים והמרוששים לוקחים ברצינות את המילה "ירח", וטסים בממוצע לחודש. היעדים המועדפים? ארצות הברית למשל - כי בדרום אמריקה ובתאילנד כבר היינו. עלות חופשה שכזו נאמדת בכ-30 אלף שקל לזוג.
אז אחרי שלושה טיולים ואירוע לא קטן חוזרים לשגרה. חשוב לציין שה"שגרה" הזו כוללת לא מעט בילויים ואוכל בחוץ. הדור הנוכחי לא צריך סיבה מיוחדת ללכת לשבת בבראסרי על קרפצ'יו ויין. ההורים שלי היו יוצאים למסעדות בעיקר בימי הולדת, ימי נישואין, אולי לחגוג איזה קידום בעבודה, וגם אז מקסימום פותחים שולחן ב"אנטבה". קשה לכמת את ההוצאות על מסעדות כיום, שכן זה משתנה בין זוג לזוג. יודעים מה? עליי.
אז מה היה לנו? בחשבון זריז הגענו ל-270 אלף שקל. חייבים לקחת בחשבון את אובדן ההכנסה ברגע שטסנו לחו"ל לתקופות כאלה ארוכות. נניח שנעגל ל-300 אלף. הון עצמי לא רע בכלל כדי להתחיל את החיים. מישהו אמר דירה?
דפנה וולף, בת 29, מתל אביב, בוגרת לימודי כלכלה בהצטיינות, כלכלנית בחברת ייעוץ ומתרגלת באקדמיה.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
