אחויב בשינוי אורח חיי בזמן גיורה של אשתי?

שלום רב,

אני יהודי הנשוי בדין אזרחי לאזרחית ארה"ב שאיננה יהודייה. כעת זוגתי החליטה על דעת עצמה, להיות חלק מעם ישראל ולקיים את מצוות היהדות. היא מתכוונת להתחיל בתהליך של גיור ברשות המקומית שאליה אנו משתייכים. למרות שאני תומך ברצונה להתגייר, עולות כמה שאלות לא נוחות שעליי לשאול:

1. למרות היותי יהודי על פי ההלכה, ולמרות העובדה שאני שומר כשרות ואין לי בעיה לשמור על טהרת המשפחה, אני עדיין מחוייב לעבוד בשבת הן בגלל אופי המקצוע שלי (מורה דרך), והן בגלל קשיים כלכליים שאנו נתונים בהם. עד כמה תהליך הגיור של זוגתי מחייב אותי לשמור את השבת כהלכתה, והאם סירובי העקרוני להניח תפילין, להתפלל ולא לעבוד בשבת ישלול מזוגתי את הזכות להתגייר?

2. כמה זמן עלול לקחת תהליך הגיור?

3. כזוג נשוי אנו מקיימים יחסי אישות מלאים, וחיים תחת קורת גג אחת. האם תהליך הגיור ייאלץ אותנו לחדול מקיום יחסי מין, או חיים משותפים? בהקשר הזה עליי לציין כי אין לרעייתי דיור חלופי, ובכל מקרה ניאלץ לגור יחד בדירת הוריי.

תודה מראש על התשובות.

• יש לכם שאלה לרב? לחצו כאן  
  

תשובה:

ראשית, ברצוני לברך אתכם בהצלחה - לך ולזוגתך - במימוש ההחלטה על הגיור. אני מניח, וכך גם עולה מן השאלה, כי כשכתבת שזוגתך "החליטה על דעת עצמה להתגייר" אין הכוונה שלא התייעצה עמך, אלא שקיבלה החלטה בלתי כפויה ובלתי תלויה, ואני משוכנע כי ההחלטה באיזשהו מקום משותפת, וטוב שכך.

תהליך הגיור הוא אתגר גדול, גם נפשי וגם מעשי, ובוודאי שיהיה טוב לזוגתך שתהיה לצידה בכל התהליך. עם זאת, גיור אמתי צריך לבוא מרצונו הטוב והחופשי של המתגייר, ולכן כל כך חשוב שהיא קיבלה את ההחלטה על דעת עצמה, ולא בגלל לחץ.

לא דיור חלופי, כן שינוי באורח החיים

בארץ נמשך תהליך הגיור כשנה, מעת שהמתגייר החליט להתחיל במסלול לימודים לקראת הגיור - ועד לעמידה בפני בית הדין המקבל אותו לעם ישראל. משך הזמן המדויק תלוי רבות במתגייר עצמו, וקשה לקבוע מסמרות בעניין, אם כי, כאמור, שנה הוא הזמן הנדרש, בדרך כלל, בתהליך הגיור הרשמי כיום בישראל.

מאחר ואתם מתגוררים ביחד ונשואים אזרחית, לא מצפים מכם להיפרד ולחפש דיור חלופי. בסמוך לגיור ולטבילה של המתגיירת, כשיש בן זוג, נישאים בני הזוג כהלכה בטרם ישובו לביתם, לחיות כמשפחה לאחר הגיור.

כל מתגייר משלב את אמונתו ומחויבותו לחיים יהודיים בביתו ובסביבתו, שאם לא כן, לא היה פותח במהלך שכזה. במקרה שבו המתגייר חי עם בן זוג, הרי שזה מחייב שיתוף פעולה מצד בן הזוג. בסופו של דבר, ביתו של המתגייר ייראה כמו המכנה המשותף שבונה המשפחה ביחד.

גם אתה שותף

בבתי הדין, אנו שומעים לעתים משפטים כמו, "שתעשה מה שהיא רוצה, אני לא אפריע לה", וכיוצא בנוסחים כאלה. נראה לנו, שזה פוגע במתגייר/ת, ולא נותנים ממש כוחות ומוטיבציה גדולה לסיים את תהליך הגיור. כמדומני שאתם במצב אחר, וכי שיתוף הפעולה ביניכם הוא נרחב ותומך.

אמנם, ההלכה לא מחייבת באופן מפורש מבן הזוג של המתגייר מעשים כאלה או אחרים, אך ההיגיון נותן

כי תהיה איזו פלטפורמה משותפת בכל הנוגע לצביון היהודי של הבית המשותף. הפרטים בעניין משתנים ממצב למצב וממתגייר אחד למשנהו.

לפיכך, מצופה מבן הזוג להיות שותף של המתגייר ברצונו לחיות חיים יהודיים כפי שהתחייב לכך בתהליך גיורו. לגבי פרטי המעשים הנדרשים מבן הזוג - אני מציע שתדברו עם המורה שילווה אתכם במהלך הלימודים, או עם בית הדין שבו יתנהל תיק הגיור, כי קשה לי לענות על כך בלי להכיר אתכם ובלי לשוחח עמכם.

בהצלחה לשניכם, ושנזכה לברך את זוגתך בברכת "ברוכה הבאה לעם ישראל" (משיב: הרב חיים אירם, רבה של אלעזר).

• לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.