עוד אסון בדרך: 'אין פיקוח, חברות גז חוגגות'
הפיצוץ בי-ם שבו נהרגו הורים ובנם הפעוט מהווה כתובת על הקיר, ותשתיות הגז בבניינים ישנים הן תאונה המאיימת להתרחש: "מריחים גז אבל לא עושים כלום". תושב ת"א: "הטכנאי כעס שקראו לו ביום שישי". ואיך קשורה התחרות בין החברות למצב בשטח?
אסון כמו זה שגבה את חייהם של בני משפחת טופאן בשכונת גילה בירושלים - יכול להתרחש במקומות נוספים בארץ. אתמול אחר הצהריים (ב') הובאו למנוחות אברהם טופאן (56), אשתו גלית (42) ובנם יוסף חיים בן השנתיים. זו הייתה טרגדיה שנייה שפקדה את המשפחה בשנים האחרונות: לפני כשלוש שנים נהרגה רחל טופאן, אחייניתו של אברהם, בפיצוץ מטוס בתאילנד. וכאמור, ההזנחה והרשלנות שאפשרו את פיצוץ בלון הגז בביתם הן מנת חלקם של בניינים רבים ברחבי הארץ.
פיצוץ הגז בירושלים - כתבות נוספות:
- האזינו לשיחה למד"א: "הבניין התפרק לגמרי"
- המשפחה מאשימה: חברת הגז התרשלה
- המשטרה: "ההרוג הזמין את טכנאי הגז"
- "היינו בטוחים שזה טיל". עדות של פצועה
- הטכנאי נעצר; סופרגז: 'אמר שסגר את הברז'
- אסון בירושלים: הורים ובנם נהרגו בפיצוץ גז
ברחוב כיכר המרחבים 30 בשכונה ד' בבאר שבע עומד בניין ישן בן שלוש קומות שלמרבה הצער עלול בקלות להיכנס תחת ההגדרה "אסון בלוני הגז הבא". גרים בו ותיקים לצד סטודנטים מבן גוריון ששוכרים דירות כדי להיות קרובים לאוניברסיטה, וכולם כאחד מודאגים כבר חודשים: במסגרת עבודות תשתית שבוצעו במקום הועתקה לאחרונה כל מערכת הגז של הבניין, והבלונים – שעד אז היו מרוכזים במקום אחד – פוזרו לטענת הדיירים ללא שום תוכנית או פיקוח ברחבי הבניין.
"אנחנו מריחים גז ואף אחד לא מטפל בזה", אמר אתמול ל-ynet אחד הדיירים, והתייחס לרשלנות שהובילה לפיצוץ בלון הגז בירושלים: "הכול פה מאולתר, טלאי על טלאי, ללא בדיקה בטיחותית. הקבלן אמר לנו שנעשו תיקונים והכול בסדר אבל אנחנו מריחים גז. כמובן, עד שיקרה האסון הבא. אנחנו אובדי עצות".
העבודות בבניין בוצעו מתוך מטרה טובה, "פרויקט שיקום שכונות", אבל ההזנחה בעניין הגז הביאה את הדיירים להתריע בפני כל רשות
אפשרית, בדומה לדיירים בבניין שנפגע בשכונת גילה בירושלים אתמול לפנות בוקר. לטענתם, החברה הקבלנית וחברת הגז מתעלמות מהפניות, בעירייה טוענים שהם מטפלים רק בבנייה לא חוקית, במשטרה מעבירים את האחריות לכיבוי אש, ואלה מתעקשים שאין במקום דליפה.
לפני כמה שבועות פנו הדיירים במכתב לקבלן המבצע ואיימו שאם לא יתוקנו הליקויים, הם יאלצו לנקוט הליכים נגדו: "בלוני גז שהיו מחוברים ומקובעים בתחילת השיפוץ הוסרו על ידי גוף לא רשמי (פועלי הבניין) ולא לפי הרשויות המתאימות. בלוני הגז הוסרו ממקומם ולא חוברו בשנית. דיירי הבניין הזמינו את חברות הגז אשר לא רצו לגעת ולסדר את הדליפות ללא קיבוע מתאים, שהיה צריך להיבנות על ידי הקבלן. ניתוק בלוני גז שלא על ידי גורם רשמי הוא עבירה פלילית שעלולה לעלות בחיי אדם".
קבלן השיפוצים ניסים קראדי מסר מטעם החברה שמתחזקת את האזור: "לפני כמה חודשים היה כאן קבלן פרטי שהועסק על ידי ועד הבניין, והוא לא ביצע את עבודתו כנדרש. הוא השאיר את הבניין כפי שהוא, ללא סיום עבודה כנדרש. אני נמצא בקשר עם התושבים. ראיתי את המצב ואכן אני מבין אותם. מיד הבוקר הבאתי לכאן שני צוותים שיעבדו ללא הפסקה כדי לתקן את הליקויים, ותוך 48 שעות הכול יתוקן".
איך קשורה התחרות בשוק הגז
אלון, דייר ברחוב מסריק במרכז תל אביב, פנה ביום שישי אחד בתחילת דצמבר לחברת "פזגז", אחרי שלטענתו הריח ריח חריף של גז. "התקשרתי למוקד החירום של פזגז כדי להודיע על דליפה ונתקלתי בטכנאי חירום שנזף בי על כך שאני מקפיץ אותו דווקא בשישי בלילה", סיפר אלון. "בסוף טכנאי ניאות להגיע, אבל אמר שלא יבדוק מה מקור הדליפה בשעה כזאת, אלא רק יסגור את הפקק של בלוני הגז ושטכנאי אחר יבדוק את הדליפה ביום ראשון שלאחריו.
"למעשה, אם הדליפה לא נבעה מהבלונים שלי, הבניין כולו נמצא בסכנה למשך סוף שבוע שלם. למחרת, כיבוי אש פשטו על הבניין לאחר שדיירת אחרת התלוננה שהיא מריחה גז. התברר שבדירה שמעליי מבצעים שיפוצים ושברו את צינור הגז והשליכו אותו להשתלשל מחוץ לחלון. מאז פזגז לא שלחה טכנאי".
לדברי רונן רגב-כביר, משנה למנכ"ל ומנהל המחקר בארגון אמון הציבור, לכשל הבטיחותי של מערכות הגז בבניינים המשותפים יש כמה רגליים: "ראשית, קיים פיקוח חלקי וחסר על מקצועיות החברות והטכנאים מטעמן. למשל, אין דרך נגישה ופשוטה לצרכן לוודא שהטכנאי או
החברה עומדים בדרישות הרישוי, דבר שמקל על מי שרוצה לעבוד כטכנאי גז ללא הסמכה. שנית, המחסור הכללי בתחרות בשוק הגז מפחית את ערנות חברות הגז הגדולות לפגיעה האפשרית בתדמיתן במקרים של התרשלות".
לדבריו, החלפת ספקית גז אינה פשוטה, ולכן צרכנים נוטים להישאר קשורים לחברות גם אחרי פרסום שלילי. בנוסף, הוא מסביר, הטיפול בהתראות על דליפת גז והטיפול הרגולטורי חסרים ומיושנים מאוד.
מה הכשל של חברות הגז בטיפול בפניות של צרכנים?
רגב-כביר: "הקושי הגדול בטיפול בפניות כאלה נובע מהמתח הקיים במקרה כזה בין הסכנה הרבה להתלקחות ופיצוץ מצד אחד, לעובדה שעבור רבים אספקת גז היא מצרך חיוני ביותר שפעולות בסיסיות, כגון חימום מים ובמיוחד בישול, מוגבלות בלעדיו. התוצאה היא שמצד אחד הטכנאי לא רוצה לבצע ניתוק מיותר 'ליתר ביטחון', ומצד שני מדובר בשירות המסוכן ביותר בבית שכל דליפה בו יכולה להוות סכנה איומה".
דרושה מהפכה ברגולציה
רגב-רכיב טוען שדרושה רגולציה קשוחה שמטפלת בשני קצוות המשוואה הזו. כיום עדיין תקפה הוראה מ-1975 (צו בדבר מתן שירות החזקה למתקני גז) הקובעת שיש לתת מענה רק תוך 24 שעות לפנייה בנושא דליפה.
"יש כבר פסיקות בית משפט שקובעות שמדובר בסטנדרט לא סביר ומתייחסות למענה תוך שלוש שעות כסביר", הוא ממשיך. "בפועל, גם הרף הזה לא מספק או סביר. כאן משרד האנרגיה והמים צריך לקבוע הוראות מפורטות: איך לאבחן כבר בטלפון את מידת הדחיפות,
אילו הנחיות לספק כבר בטלפון ומה משך ההמתנה במתקני גז מסוגים שונים".
איך קרה שאחרי שטכנאי טיפל בתלונת הדליפה, נותרה התקלה בעינה?
"במערכות גז גדולות ומורכבות, ברור שסגירת צנרת לדירה אחת לא בהכרח עונה על בעיית דליפה בדירה אחרת. אם הטכנאי לא איתר דליפה למרות שהיא קיימת, וסגר 'ליתר ביטחון' צנרת לא נכונה - פיצוץ עלול להתרחש".
עו"ד אבינועם מגן, שעוסק בהגנת הצרכן והוביל את מרד צרכני הגז לפני כשמונה שנים, טוען שהכשל טמון בפיקוח הרופף של המדינה ושל משרד התשתיות על חברות הגז: "אם יש מישהו במדינה שמפקח על חברות הגז זו התקשורת. המדינה מתייחסת לחברות הגז ולבעלי חברות הגז כאל אנשים יקרים במיוחד ונוקטת נגדם גישה מאוד מקלה".
מגן, לשעבר ראש הקליניקה להגנת הצרכן בקריה האקדמית אונו, הוסיף: "כשאין פיקוח, החברות מאפשרות לעצמן להתנהל בהפקרות והתוצאה היא מקרים מהסוג שראינו בירושלים. צריך לנהוג בתחום הזה באותה אחריות שבה נוהגים עם מחסני תחמושת. צריך להפעיל בקרה כפולה: אחרי ביקור טכנאי צריך להגיע גם טכנאי בכיר במקרה הצורך".
לפנייה לכתב/ת 
