מלחמה במזרח: קרב משווקי האוכל האסיאתי

חברת "מזרח ומערב", העוסקת בייבוא ושיווק של מוצרי מזון מהמזרח, חתמה על חוזה שלפיו חלקה את השוק הקמעונאי עם חברה נוספת. כשהשותפה החלה להתרחב גם לתחום הסיטונאי, המאבק הגיע לבית המשפט

עו"ד ארז חקימוביץפורסם: 21.01.14 , 23:09

חברת "מזרח ומערב ייבוא ושיווק בע"מ" עוסקת בייבוא של מוצרי מזון ממזרח אסיה ובשיווקם הסיטונאי. ב-1997 חתם בעליה - שאז עוד עסק בשיווק קמעונאי - על שני הסכמים עם שני אנשי עסקים, ליאור מטלון וגיל גבע. על פי ההסכמים, השניים הקימו חברה ששכרה מ"מזרח ומערב" את החנות שבבעלותה לתקופה של שמונה שנים. כמו כן, הפעילות העסקית והמוניטין לעניין השיווק הקמעונאי נמכרו לחברה החדשה בתמורה ל-108 אלף דולר בתשלומים למשך שש שנים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

שלוש שנים בלבד לאחר חתימת ההסכם פרעה החברה הרוכשת את כל חובותיה והחלה להרחיב את פעילותה גם לתחום הסיטונאי, תוך שהיא ממשיכה לעשות שימוש בשם "מזרח ומערב", בניגוד לקבוע בהסכם. החברה המקורית התקוממה ועתרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לקבלת צו מניעה.

טענותיה של "מזרח ומערב" המקורית התייחסו לשימוש בשמה ובמוניטין שצברה לאורך השנים. לדבריה, היא מעולם לא התכוונה למכור את זכות השימוש בשם "מזרח ומערב" בתחום הסיטונאי. עוד טענה העותרת שהנתבעת עשתה שימוש בסימן מסחר הזהה לשלה.

אילוסטרציה. תכלית כלכלית-מסחרית סבירה(צילום: ויז'אל/פוטוס)

הנתבעת, מנגד, טענה שמדובר בניסיון סרק למנוע תחרות עסקית וכי הסכם רכישת המוניטין מקנה לה את הזכויות לשימוש בשם "מזרח ומערב".

לשון החוזה ברורה

השופטת ד"ר דפנה אבניאלי בחנה תחילה את תוכנו של ההסכם ואת ההיגיון הכלכלי שמאחוריו. היא קבעה שפירוש ההסכם צריך להגשים תכלית מסחרית-כלכלית סבירה. לדבריה, לשון החוזה ברורה ומצביעה על כך שכוונת הצדדים הייתה ליצור חיץ בין התחום הקמעונאי, שנמכר לנתבעים, לבין התחום הסיטונאי.

איך תיזהרו מבעלי מקצוע שסרחו

גם לגבי השימוש בשם "מזרח ומערב" נקבע כי אין חולק שהשם נמכר ביחס לפעילות הקמעונאית בלבד.

טענות הנתבעים, לדברי השופטת, הן ניסיון לעקם את הכתוב. "אין לאפשר שימוש בשם מסחרי זהה על ידי שתי חברות שעיסוקן דומה, ובאותו תחום", כתבה בפסק הדין. "מצב כזה מגדיל את הסיכון להטעיה של ציבור הלקוחות".

השופטת הוציאה צו מניעה האוסר על הנתבעת לעשות שימוש בסימן המסחר של התובעת בתחום הייבוא והשיווק הסיטונאי, והורתה לנתבעת להגיש דו"ח ובו פירוט הרווח הנקי שהפיקה מהמוצרים שמכרה תוך שימוש בשם "מזרח ומערב". כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד של התובעת בסך 80 אלף שקל.

על פי גישת בית המשפט, יש לפרש חוזה על פי המטרות, היעדים, האינטרסים, והתוכניות שהצדדים ביקשו להגשים. כאשר, כמו במקרה הזה, אומד הדעת הסובייקטיבי של כל אחד מהצדדים שונה מזה של הצד השני, הרי שיש לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, הבוחנת את המטרות, האינטרסים והתכלית המסחרית והכלכלית שהחוזה נועד להגשים, ולפסוק על פיהן אם הייתה הפרה של אחד הצדדים.