הצוואה הגאה של שולמית אלוני

רבות עוד ידובר על תרומתה של שולמית אלוני לשיח זכויות האדם בישראל. היבט חשוב בפעילותה של אלוני לאורך כל השנים היה בהקשר לקהילה הגאה. היא הייתה בין המובילים לביטול הסעיף בחוק העונשין שאסר על יחסים הומוסקסואלים והפך אותם לעבירה פלילית. לאורך כל השנים ביטאה במסגרת מאבקה לזכויות אדם את השיח למען שוויון הקהילה הגאה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שותקים בכיתה כדי לשרוד / אריה קיזל

תגור אתה באור עקיבא / זיו תדהר

אך למרבה הצער עד היום המחוקק טרם מצא לנכון להגן גם על זכותם של חברי הקהילה להקים משפחות ולקבל הכרה כבני זוג לכל דבר. רק בשבוע שעבר התנערה הכנסת פעם נוספת מאחריותה לתת פתרונות ראויים לזוגות ולהורים הגאים. הקואליציה דחתה את הצעתו של ח"כ ניצן הורוביץ לתיקון חוק בית המשפט לענייני משפחה, כך שיכלול גם זוגות ומשפחות מאותו המין.

בתגובה להצעת החוק עלה נציג הממשלה השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך, והודיע: "אנחנו מתנגדים להכיר בבני זוג מאותו המין כמשפחה". בהמשך דבריו, אף הביא את תגובת שרת המשפטים לבני, שטענה כי אין צורך בשינוי החוק, והוסיפה שעדיף שלא תהיה הוראת חוק ברורה בנושא, כך שכל שופט יוכל לקבוע בכל תיק ותיק את גדרי סמכותו.

גישה כמו זו ביטאה השרה לבני, שמשאירה את שאלת הסמכות בידי כל שופט ושופט, הביאה לפני מספר שנים לפסק דין קשה ועצוב, שבו נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לדון בבקשה לצו הגנה להומו שסבל מאלימות מצד בן זוגו לשעבר. באותו מקרה קבע בית המשפט כי חוק בית המשפט לענייני משפחה אינו חל על בני זוג הומואים: "עניין לנו במחלוקת ציבורית ערכית חברתית ממדרגה ראשונה, שלא תוכרע אלא בחקיקה ראשית. אין ראוי לו לבית המשפט ליטול את כתרו של המחוקק".

הממשלה מנותקת

והנה, כאשר המחוקק והממשלה מתבקשים לומר את דברם בסוגיית סמכות בתי המשפט למשפחה, השרה לבני, שמתיימרת בדרך כלל להציג עצמה כידידת הקהילה הגאה, נאלמת דום, ומבקשת להחזיר את הכדור למגרש בתי המשפט.

סירובה של ממשלת ישראל להחיל בחוק את סמכות בית המשפט למשפחה על המשפחות הגאות מהווה אפליה בוטה ומעיד על חוסר יכולת לראות נכוחה את מציאות החיים בישראל. המציאות ברורה: בישראל חיות עשרות אלפי משפחות גאות, אשר מנהלות את חייהן כמשפחות לכל דבר. מטבע הדברים גם משפחות אלה, ככל המשפחות, נזקקות מעת לעת לעזרת בית המשפט לשם הסדרת ענייניהן.

אין ספק שכאשר זוג מאותו המין נזקק לעזרת בית המשפט בפתרון סכסוך בתא המשפחתי, הערכאה השיפוטית הנכונה היא בית המשפט למשפחה, הערכאה היחידה ששופטיה הם בעלי הכלים והמומחיות לפתור סכסוכים רגישים ומורכבים בענייני משמורת ילדים, מזונות, רכוש, וכל עניין משפחתי אחר. אבל ממשלת ישראל מנותקת ממציאות זו. בשם הפחד ההומופובי התמוה מהכרה במשפחות החד-מיניות, היא אינה נרתעת מלפגוע בכבוד האדם שלהן ובזכותן לשוויון. לדידה, המשפחות הגאות יכולות להישאר כמשפחות סוג ב', אשר אינן זכאיות אפילו לכך שעניינן ידונו בפורום המתאים, בו מתדיינות שאר המשפחות.

למרבה המזל, מציאות החיים חזקה מכל. את הדרך שבה החלה שולמית אלוני לפני כ-35 שנה, כבר אי אפשר לחסום, ויש לקוות כי המהפכה הלהט"בית תמשיך להתחולל עד להכרה המלאה במשפחות הגאות.

עירא הדר ומיכל עדן, בעלות משרד עורכות דין המתמחה בזכויות הקהילה הגאה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il