מתי שותפות ברווחים אינה שותפות בעסק?
שני בני דודים צירפו לרשת הטקסטיל הוותיקה שלהם קרוב משפחה ויסכמו שיקבל את משכורתו באחוזים מרווחי העסק. כשביקש לעזוב הוא תבע את חלקו בעסק אבל נענה בשלילה. מה החליט בית המשפט?
שני בני דודים הציעו לקרוב משפחתם ולשותף שלו בחברת טקסטיל לעזוב את העסק ולעבור לעבוד עמם ברשת ביגוד ותיקה שמרכזה בפתח תקווה. השניים נענו להצעה והוסכם כי יקבלו את שכרם באחוזים מרווחי העסק. הסכם כתוב בין הצדדים לא נחתם מעולם ושני העובדים החדשים, יש לציין, לא השקיעו מאום ברשת עת נענו להצעת בני הדודים.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- מחלה נפשית התפתחה בצבא - מה מגיע לי?
- את מי תובעים במקרה של פציעה בטיול בארץ?
- המיתוס שנופץ: תו נכה לא תמיד מאפשר חניה
- אקסית פקטור: תבעה את בת הזוג של הבעל
ב-2007 פרש אחד העובדים החדשים מהעסק וקיבל את חלקו ברווחים - 150 אלף שקל. כך נותרו בעסק רק בני הדודים וקרוב המשפחה שלהם. באותה עת עמד גם חלקו ברווחים על 150 אלף שקל, אולם הוא לא פדה את הסכום.
מערכת היחסים העסקית בין הצדדים הגיעה לקצה ב-2009, כשרשת הביגוד הייתה בהפסדים. קרוב המשפחה רצה את חלקו, אולם בני הדודים הודיעו לו שעל פי תחשיב שערכו הוא חייב לעסק 143,232 שקל, שהרי משך כספים כאשר בפועל לא היו רווחים. בעקבות זאת הוא הגיש נגדם תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו באמצעות עו"ד יואל רשף.
התובע, שטען כי היה שותף בעסק והוא זכאי לחלקו, ביקש לקבל לידיו את כל ספרי החשבונות ואת פירוט חשבונות הבנק ששימשו את העסק. עוד ביקש למנות רואה חשבון לשם בדיקת הספרים ולקביעת הסכום המגיע לו.
הנתבעים טענו באמצעות עורכי הדין אמיר אלטשולר וסטיב גרוס כי על פי ההסכמות והעבודה בפועל, מעמדו של התובע היה כשל עובד בכיר הזכאי לקבל את שכרו באחוזים מהרווחים. משלא היו רווחים בעת פירוק הרשת - הרי שהוא אינו זכאי לדבר. כך או אחרת, לטענתם, התיק צריך להתברר בבית הדין לעבודה.
כל הסימנים מובילים להיעדר שותפות
השופט שאול שוחט ציין בפתח דבריו שההסכמות בין הצדדים היו מעורפלות והתובע לא הצליח להוכיח כי אכן התקיימה שותפות עסקית בין הצדדים, להבדיל משיתוף ברווחים. לבד מן העובדה שהשותף כלל לא נדרש להשקעה כספית בתמורה לאחוזים ברווחים, הרי שגם היעדרו של הסכם חתום כדין בין הצדדים יש בו כדי ללמד על כוונת בני הדודים שלא לשתפו בעסק כולו.
השופט נימק את קביעתו: שותפות בעסק נמדדת במבחנים נוספים מלבד שיתוף ברווחים, ובהם נכונותו של מקבל הרווחים לשאת בהפסדים, לנהל מגעים עם ספקים, לטפל באשראי שניתן לעסק, לחתום על מאזנים ודו"חות לרשויות המס ועוד. התובע לא לקח חלק בכל אלה: הוא ניהל את אחת החנויות אולם עבד רק בתוכה ובגין עבודתו הונפקו לו תלושי שכר.
תלושי השכר של התובע אמנם עמדו על 5,000 שקל, אך משכורתו המדווחת הייתה גבוהה בהרבה וכללה 25% מהרווחים, עד לגובה של כ-20 אלף שקל בחודש.
התובע, לפי עדותו, קיבל את יתרת שכרו במזומן מידיו של אחד מבני הדודים רק אם היו רווחים. על פי עדותו, גם היה לוקח לעצמו מדי שבוע כספים במזומן מקופת העסק, אך גם בכך אין כי היה שותף שווה זכויות.
לאור כל זאת נקבע כי בין הצדדים כוננו יחסי שיתוף ברווחים ולא מעבר לזה, ואף שניכר שהעסק חייב לתובע כספים רבים בגין עבודתו - 150 אלף שקל שאותם היה זכאי לקבל וכן תנאים סוציאליים שלא שולמו לו - הרי שמחלוקות אלה אינן בסמכותו של בית משפט השלום ויש לפתור אותן בבית הדין לעבודה. התביעה נדחתה והתובע נדרש לשאת בשכר טרחה לנתבעים בסך כ-26 אלף שקל.
פורסם לראשונה 30/01/2014 23:25
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
