איש עסקים לא קיבל כרטיס אשראי ותבע דיבה

חברת BDI, העוסקת במסירת מידע מגופי אשראי, העבירה לחברת כ.א.ל דיווח שגוי על תשלום של 108 שקל שלא כובד. בשל כך לא ניתן כרטיס אשראי לאיש עסקים, שהחליט לתבוע לשון הרע. מה החליטה השופטת?

עו"ד קרן מרץפורסם: 31.01.14 , 16:44

לאיש עסקים ישראלי, שבקשתו לקבל כרטיס אשראי מ"כ.א.ל" נדחתה, נודע כי מקור הסירוב נעוץ במידע שלילי שהעבירה לה חברת BDI.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

BDI היא חברה העוסקת בהעברת מידע שמתקבל אצלה מגופי אשראי ובנקים לגופים המבקשים זאת, בהתאם להוראות חוק נתוני אשראי. במקרה זה העבירה החברה מידע שקיבלה מלאומי קארד, ולפיו דרישת תשלום של 180.95 שקל לא כובדה בחשבונו של איש העסקים. אלא שחוב זה מקורו בטעות, שכן בחשבון הייתה יתרה של למעלה ממיליון שקל.

בתביעה שהגיש איש העסקים באמצעות עו"ד גלעד ישעיהו לבית משפט השלום בהרצליה, הוא טען כי המידע השלילי שהעבירה BDI מהווה לשון הרע, וגרם לו נזקים ועוגמת נפש בשל הפגיעה בעסקיו ובשמו הטוב.

עוד טען כי החברה התרשלה כלפיו ופעלה בניגוד לחוק כאשר העבירה את המידע השלילי ביום שקיבלה אותו, אף שהחוק מורה לה להמתין 60 יום. כמו כן טען כי החברה לא ביררה בנוגע למידע פיננסי חיובי לגביו, כפי שמחייב אותה החוק.

אילוסטרציה

הנתבעת טענה באמצעות עו"ד שי צוקרמן שמדובר בתביעת סרק שכן כבר שילמה לו פיצוי של 19,500 שקל. לטענתה, המידע אכן הועבר בטעות ביום שבו התקבל אצלה, אף שהיה עליה להמתין שבעה ימים (ולא 60 כטענת התובע). לדבריה, היא עשתה זאת בשוגג ובתום לב, וממילא לא נגרם לתובע לכל נזק.

עוד טענה כי גם התובע לא טמן ידו בצלחת כיוון שלא דרש להסיר את המידע השגוי. לדבריה, כל פעולותיה נעשו בתום לב ועל פי חוק נתוני אשראי עומדת לה חסינות מפני אחריות.

מידע עסקי שלילי - לשון הרע

השופטת חנה קלוגמן קבעה כי המידע השלילי שמסרה הנתבעת לכ.א.ל פגע במוניטין של התובע ובשמו הטוב, ומהווה לשון הרע. השופטת הבהירה שעל הנתבעת להמתין שבעה ימי עסקים עד להעברת המידע השלילי, ובזמן זה עליה לפעול גם לקבלת מידע חיובי. הנתבעת לא עשתה שתי פעולות אלה.

השופטת לא קיבלה את טענת הנתבעת שלפיה ממילא המידע החיובי לא היה בידיה בזמן, תוך שהדגישה כי החוק מורה על המתנה של שבעה ימי עסקים ולא "סתם" שבעה ימים, כפי שספרה הנתבעת. חישוב מתמטי פשוט, ציינה השופטת, מעיד על כך שהמידע החיובי היה אצל הנתבעת בזמן.

השופטת הבהירה לנתבעת שעליה להקפיד ביתר דיוק על קיום הוראות החוק לנוכח המשמעויות הקשות של העברת מידע עסקי שלילי על אדם. בדיקה זהירה וקפדנית של המידע הייתה יכולה למנוע את הפרסום השלילי שמקורו בטעות. משכך, לא רק שהנתבעת הפרה את החוק אלא גם התרשלה.

לכן, גם אם מסירת המידע נעשתה בשוגג, לא ניתן לקבוע כי עומדות לנתבעת החסינות המוקנית לה בחוק או הגנת תום הלב על פי חוק איסור לשון הרע. עם זאת קבעה השופטת כי התובע, שלא פעל להסרת המידע השלילי, לא טרח להקטין את נזקו.

באשר לפיצוי נקבע כי התובע אמנם לא הוכיח את נזקיו, אולם אין ספק שנגרמה לו עוגמת נפש. משכך קבעה השופטת כי התובע זכאי לפיצוי גלובלי של 25 אלף שקל ללא הוכחת נזק, בתוספות הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 9,000 שקל.